אשת הטייס שנעלם

ספרו החדש של צור שיזף מספר את סיפורו של אסף ורדי, טייס שנעלם בלבנון, ושל אשתו, רות ורדי, שנשארת בארץ בלעדיו. ספר על מציאות שנוגעת בכולנו

08/05/2011
הדר צפריר קבלו עדכונים מהדר
  • בדואר
  • RSS
» כריכת הספר. צילום: יח"צ

אשת הטייס שנעלם” הוא ספרו של צור שיזף, יליד ירושלים, 1959. שיזף פירסם עד כה שישה רומנים, שבעה ספרי מסע ושני מדריכים- לירדן, לסיני ולמצרים. שלושה ימים לפני יום העצמאות סיימתי לקרוא את הספר, הישראלי כל כך. הוא מספר את סיפורו של אסף ורדי, טייס שנעלם בלבנון, ושל אשתו, רות ורדי, שנשארת בארץ בלעדיו. הוא עשוי פרקים-פרקים, רובם נמסרים לסירוגין- מפי הטייס ומפי אשתו.

המלחמה כחוט מקשר

זהו ספר שמעניק דבר מה. הוא נוכח, הוא מעניין. יותר משיש בו אמירה, הוא מספר-סיפורים מצוין, לאור מנורת השמן ובלווית תה נענע מתוק. יש בספר הזה אהבה עצומה לשמיים, לטבע, לחלב ולדבש של האדמה. תמונות הנוף והרגש שלו נפקחות לאט, לא ממהרות לגלות את יופיים של המרחבים של ישראל, לבנון וסוריה. מרגע שהתמונה נפתחת, זהו מעשה אהבים רך, שאינו נגמר, ומשותף לכותב, לגיבוריו, לקורא ולמרחבים המשותפים להם. בחלקה הפנימי של הרכות הזאת מסופרים סיפורים אנושיים מאוד, מזרח-תיכוניים מאוד, על אהבה, זיכרון, לידה ומוות. חוט השני שטווה את הסיפורים היא המלחמה, שמפרידה ומאחה נפשות, ממיתה ומולידה. המלחמה היא שרוקמת את ההוויות, הישראלית והערבית. תוך שהוא נוקט משנה-זהירות, שיזף מנסה לחשוף בצריח את האנשים שמפעילים את המלחמה, את האינטרסים שמכוונים אותם, את ממשלת ישראל והתנהלותה, על זרועותיה וראשה. הוא מראה כיצד רות ורדי, אשתו של, מתעוררת מהזייתה הנאיבית על ההתנהלות הזו, מקיצה לימים אחרים, שבהם האהבה לאדמות הארץ מקבלת פנים אחרות, בוגרות ומפוכחות יותר.

אין לנו על מי להישען

קשה להתייחס לספר הזה מבלי לציין את רון ארד וגלעד שליט, החיילים החטופים. הספר מביא את קוראיו להרהר בכאב- על השבי, על הבדידות, על התקווה ועל הייאוש. זאת ועוד, התחושה שעולה מהספר, היא שמערכת הביטחון, בהקשר זה, היא קנה רצוץ שלא ניתן להישען עליו.

אפשר לומר שהספר מתאר מציאות שנוגעת בכולנו. אני מוכרחה בכל זאת לומר, שהוא נגע בי באופן אחר. כאן נולדתי וגדלתי, אך מתוך מי שאני ומתוך בחירותיי בחיים, אלה שאני יותר שלמה עימן ואלה שפחות, העלילה שנטוותה בספר הייתה עבורי הצצה לחוויה שזרה לי במידת מה. הקריאה שלי כמעט שלא לוותה על ידי מטענים ועמדות, שעשויות אולי להיות, לקוראת הישראלית הסטנדרטית (אם אפשר להניח שקיימת כזו). מרגע היפתחותו אליי, בעבור כמה עמודים ראשונים פחות טובים, הספר היווה לי מורה דרך מרתק, נעים, עתיר ידע ומילים יפות. הלכתי בשבילים שהורה לי ברצון, בכאב, בפליאה ובהשתאות.

האישה שהפכה לסמל

שיזף מצליח לתאר את נפשו של הטייס בבהירות ועומק גדולים יותר, מאשר את נפשו של אשתו. הפרקים שבהם הוא מתאר את נופיו של הטייס שבו ולכדו אותי הרבה יותר, וייתכן ששיזף עצמו קשור שם יותר בנימי נפשו. גם הבחירה לקרוא לספר בשם “אשת הטייס שנעלם” היא בחירה מעניינת- לא ברור האם הייתה כאן הכרזה על הצהרת כוונות להתמקד יותר באישה, ברות. אם כן הייתה כוונה כזו, במבחן התוצאה של הספר היא נכשלה, כיון שברוב הספר הפרקים משתדלים לאזן את נוכחות שניהם בתוכו, ואם כבר המאזניים נוטים יותר לכיוונו של אסף, הטייס. ייתכן ששם הספר נבחר באופן אירוני כדי להזכיר את הניסוח הקלישאתי שאנחנו פוגשים בעיתונות הישראלית, בדרך כלל מתחת לתמונה. להלן, “אשתו של” החייל החטוף, הנעלם, השבוי. סמל בישראל. אפשר לשאול- סמל למה? נדמה לי שאת השאלה הזו, הספר שואל בהצלחה ואף מנסה לענות עליה.

לפרטים נוספים על הספר
לביקורות קודמות מאת הדר צפריר ריגר





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה