אשרני שאיני עגונה

“אני לא זוכרת מתי חזרתי הביתה וחיבקתי את בעלי בכזו תודה. תודה על כך שלא עשני עגונה” – מחשבות בעקבות כנס שארגנה ח”כ עליזה לביא (“יש עתיד”), ביום העגונה הבינלאומי

26/02/2013
דפנה שפיגלמן קבלו עדכונים מדפנה
  • בדואר
  • RSS
» למי יש זמן לחשוב על עגונות? שפיגלמן

זה משהו ששומעים עליו בחצי אוזן במהדורות חדשות. קוראים עליו בעיתון מידי פעם. “שוחררה מעגינותה עקב מותו של הבעל לאחר 22 שנים!”, שוחררה מעגינותה לאחר שנפטרה משברון לב בתום 20 שנים”! נראה שכמו נושאים רבים שמקיפים אותנו, גם בעיית הנשים העגונות לא באמת מזעזעת אף אחד אלא אם היא נוחתת על ראשו. בעיקר לא את הדיינים בבתי הדין הרבניים – האנשים שאחראים להרבה נשים עצובות ואומללות.

לפני שבוע הוזמנתי לכנסת לדיון מיוחד לציון “יום העגונה הבינלאומי”, ע”י חברת הכנסת ד”ר עליזה לביא ממפלגת “יש עתיד”. עליזה פועלת כבר שנים למען נשים עגונות ואנחנו שתינו חברות במפלגה וחברות בכלל.  “כדאי שתבואי”, היא אמרה לי בשיחת טלפון, “את תופתעי לגלות כמה מטורף המצב של הנשים העגונות. כמה אומללות הן ובאיזה מבוי סתום הן נמצאות לפעמים עשורים שלמים”.

להגיד שבימים רגילים אני קמה בבוקר וחושבת על נשים עגונות? ממש לא. למי יש זמן כשהחיים כל כך מורכבים וסבוכים בלאו הכי. אבל כל מה שהייתי צריכה זה לשבת באולם אחד עם נשים עגונות שסיפרו את סיפוריהן, חברי כנסת ותיקים שגילו אמפתיה בד בבד עם אוזלת היד שלהם ושל בית הנבחרים אל מול הממסד הרבני, וחברי כנסת חדשים שבאו מלאי רצון טוב ואופטימיות – שרק אלוהים וכמה דיינים שהושיבו עצמם בסמוך אליו, יודעים מה יעלה בסופה.

למשל ח”כ הרב אלי בן דהן (הבית היהודי). דהן כיהן בעבר כמנכ”ל בתי הדין הרבניים, הסכים להצטרף לכינוס והעיד שפעל רבות כדי לשנות את ההרכבים משלושה דיינים לאחד על מנת לזרז תהליכים. נו, שויין. ח”כ מיקי לוי (יש עתיד) קרא לכל אשה שמוצע לה שוחד בבית דין רבני על מנת לקנות את חירותה, להגיש תלונה במשטרה. ח”כ מירב מיכאלי (עבודה) אמרה שיש לפעול להוצאת מוסד הנישואין מידי הרבנות וח”כ הרב שי פירון (יש עתיד) הלין על כך שמדובר בבעיה תרבותית וכל עוד אין גבר אחד בקהל לשבא להרים קול זעקה הבעיה רחוקה מפתרון. היו הרבה דיבורים במשכן באותו כנס. והיו שם גם נשים עגונות, שלמשמע סיפוריהן קשה היה להישאר אדיש.

“גדלתי והתחנכתי כאישה חרדית”, סיפרה שרי זיסקינד, שהיתה עגונה במשך 12 שנים, “אך כשהגעתי לבית הדין על מנת להתגרש, גיליתי שהתנהלות בתי הדין אינה תואמת את ערכי היהדות עליהם גדלתי. אחד הדיינים אמר לי שבמהלך ארבעים השנים בהם הוא מכהן כדיין הוא מעולם לא חייב בגט! אף לא פעם אחת בארבעים שנות כהונה בבית הדין הרבני, הוא לא מצא לנכון לחייב גברים בגט!!! ואם זה לא מספיק אז באחת הפעמים לקחו אותי הצידה והציעו לי לשלם 135,000$ ובתמורה לכך אקבל גט תוך יום”.

נשים רבות באולם הנהנו בהשלמה, כי גם להן הוצע לוותר על מזונות הילדים כדי להיפטר מהבעלים שלהן, גם אותן לקחו הדיינים אל מאחורי וילון, והציעו להן להמציא סכומי עתק של מאות אלפי דולרים, על מנת לקנות את חירותן. החירות הזו שכל אדם מעצם היותו אדם זכאי לה, אלא אם הוא בא בברית הנישואין הרבנית כמובן,  והדיינים בדיוק יצאו להפסקת צהריים של שבע שמונה שנים.

גם הן ידעו, שכל עוד הזכות למתן גט נמצאת אך ורק בידי בני הזוג, ובה בעת הגברים יכולים לשאת אשה שניה על פני סרבנית גט (אם כבר יש כזו) והנשים נשארות אסורות לכל איש אחר וילדיהן החדשים יהיו ממזרים – אין שום סיכוי שמשהו ישתנה או ייפתר.

חברת הכנסת שיזמה את כל הדיון, הד”ר עליזה לביא (יש עתיד)  סיכמה את הדברים ואמרה  ש”מאז שעלינו לארץ חושקה ההלכה היהודית על ידי הקמת מוסדות שנמכרו במחירים פוליטיים, ומוחזקים כיום על ידי אנשים לא ראויים. מצוקת העגונות פתירה. דרוש אומץ הלכתי, שיתוף פעולה אזרחי. הכנסת התשעה עשר מביאה איתה בשורה אך גם אחריות ומחוייבות, לפתור בקדנציה הנוכחית את בעיית מסורבות הגט בפרט ואת נושאי הדת והמדינה בכלל שקובעו. זה בנפשה של המדינה ובנפשו של כל ישראלי המכבד את יהדותו-שלו ואת יהדותה של מדינתו”.

עכשיו נותר רק לראות מה יעשו החכ”ים החדשים, כמה אומץ הם יגייסו על מנת לפתור את בעיית הנשים העגונות וכמה כנסים עוד יתקיימו למענן, בהם הן יודו בהתרגשות למי שבכלל טרח ליזום את הכנס כי אכפת לו. אכפת לו, או במקרה שלנו לה, במדינה שלא ממש אכפת לה מהן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה