אריק שרון - איש גדול עם נפש של ילד

משפחת שרון היא באמת משפחה מיוחדת במינה עם יחסים נדירים ונאמנות ללא גבולות. כולנו היינו רוצים משפחה כזו - חזקה, מלוכדת ואוהבת. גילי קצנלנבוגן נזכר באריק שהכיר

11/01/2014
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS

אריק שרון. צילום: רויטרס

בכל פעם שנסעתי לחווה לבקר את עומרי פגשתי את אריק ככה במקרה או שלא במקרה, מסתובב ונהנה כל כך מהשקט הזה ומהמרחבים הפתוחים. יצא לי גם פעם-פעמיים לישון שם, לקום בבוקר ולשבת איתו ככה רק שנינו לבד במטבח, המקום שללא ספק היה המקום האהוב עליו בעולם, בזכות לילי ז"ל והתבשילים שלה.

יצא לי לא אחת לטעום מאותם התבשילים ומהקדירה הידועה הזו שלה, להתמוגג כמוהו וכמו כולם, ולהבין למה הדבר היחיד שמכניע אותו הם התבשילים שלה והאוכל בכלל. כאחד מהצד שהביט בזוג הזה בכל מיני הזדמנויות, לא יכולת שלא להרגיש את האהבה הגדולה-העצומה ששררה ביניהם. אהבה ללא תנאי ובאמת כל כך כל כך מיוחדת במינה, בינהם קודם כל, בין הילדים-האחים והנכדים כמובן.

משפחת שרון היא באמת משפחה מיוחדת במינה עם יחסים נדירים, כל כך עמוקים ומיוחדים ונאמנות ללא גבולות. כולנו היינו רוצים משפחה כזו - חזקה, מלוכדת ואוהבת.

איש חם ורגיש

פתאום אחרי ההתדרדרות ואחרי שסימסתי לעומרי ודרשתי בשלומו, נזכרתי ככה באריק של פעם. תמיד כשהיינו יושבים בבית הסמוך בחווה, ביתו של עומרי, בעיקר בשבתות ובחגים, שותים, אוכלים, אוכלים, אוכלים ומקשקשים על החיים, הוא היה מגיע בדיוק בשלב שהכבשים כבר היו על הגריל רגע לפני שהורדו לצלחת.

הוא היה מגיע, בהליכה המתנדנדת הזו שלו, כשכל צעד הוא באמת צעד, והיה תמיד פותח ב - "אה....שלום לכם... מה שלומכם?...אה...שבת שלום לכם... כן? מה נשמע...? אני רואה שהגעתי כרגיל בדיוק בזמן, כן???" ומחייך את החיוך החם הזה שלו. ועם כל הדעות וכל הביקורות שהיו עליו, הכרתי אריק רגיש ואיש חם, איש אוהב עם לב של ילד שמתעניין בכל דבר.

בערב שישי אחד נתקעתי עם הרכב שלי במקרה לא רחוק מהחווה, ליד שדרות. עומרי הגיע ועזר לי לגרור את הרכב לחווה והציע לי כבר להישאר ללון אצלם ולמחרת להמשיך הביתה, אז נשארתי. ישנתי בבית של לילי ואריק, בחדר בקומה השניה ממש בסמוך לחדרם.

בבוקר הוא התעורר וכשהבחין שמשהו ישן שם לידם, העיר אותי. ירדנו למטבח והוא הציע ואפילו הכין לי קפה שחור. אחר כך יצאנו לסיור רגלי. בעודנו פוסעים ככה לכיוון עדר הכבשים משמאל לכניסה, עם שני כלבים ענקים כאלה שליוו אותנו ומאבטח כמובן, אריק פתאום נעצר ושאל אם אני רוצה לטייל איתו על שני הטרקטורונים האדומים (נדמה לי הונדה). נסענו ברחבי החווה לכיוון הגבעה מעבר לכביש ממול הבית, שהיתה מפוצצת כולה בכלניות, זו הגבעה שלילי נחה בה היום.

נסיעה פראית בחווה

והוא לפני דוהר במהירות. האיש הגדול הזה עם נפש של ילד. יצאנו רק שנינו והמאבטח לנסיעה פראית בחווה ובשדות, והמאבטח החמוש שעט אחרינו, מנסה להדביק אותנו ואת הקצב עם הסוברו הלבנה שלו. אריק ירד ועלה וירד ועלה עם כובע בוקרים כהה מעור שרוך על צווארו שעף לו אחורה מהמהירות וחולצת ג'ינס ומכנסי חאקי... ואז ככה נעצר והסביר לי על השטח ועל הצמחים ועל הפריחה ועל עונות השנה והישובים הסמוכים וגלשנו לשיחה כל כך נעימה.

הוא היה שר התשתיות באותו הזמן וכבר חלם על פרישה מהחיים הפולטיים. מי חשב בכלל על ראשות הממשלה, והוא דיבר איתי בעיקר על הזמן שיקדיש למשפחה ולאדמה. חזרנו אחרי שעה קלה. הוא ללילי שכבר התעוררה ואני לביתו של עומרי.

"להתראות", הוא אמר לי, "כן?", "להתראות", אמרתי ..."ותודה...". המשכתי לצעוד עוד כמה צעדים. עצרתי והסתובבתי שוב לאחור, וראיתי אותו קוטף שושנה ענקית מהשושנים האדומות האלה שצמחו ופרחו להן תמיד בסמוך לכניסה. אריק קלט שהבטתי בו, נופף לי שוב לשלום ונכנס הביתה עם שושנה אחת אדומה וגדולה ביד.

הרגע הזה חרוט לי בזכרון. השבת הזו לא תשכח לעולם.

לילי נפטרה כמה שנים אחרי, היא לא זכתה לראותו ראש ממשלה. אריק כאב את מותה מאוד מאוד, אבל המשיך בכל הכוח. הפך לראש ממשלה ותמיד הצטער כל כך שלילי לא היתה שם איתו ברגע הזה, לראות אותו מסיים כמנצח גדול.

איש ענק עם לב ענק - שידע מאוד לאהוב. הלוואי וכולנו נאהב תמיד, כמו שאריק אהב את לילי וכמו שלילי אהבה את אריק.

יהי זכרו ברוך.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה