אראל מרגלית: המאבק לשוויון מגדרי הוא אינטרס לאומי

המאבק לשוויון ולשילוב חייב להיות משותף לגברים ולנשים וחייב לעמוד בראש סדר העדיפויות של כל מדינה שרוצה להתקדם ולהתפתח ובכל זאת, פמיניזם נתפס עדיין כ’משהו של בנות’

05/03/2017
ח''כ אראל מרגלית קבלו עדכונים מח''כ אראל
  • בדואר
  • RSS

ח"כ אראל מרגלית (צילום: אלעד גוטמן)

פמיניזם הוא לא ‘אינטרס נשי’, פמיניזם הוא אינטרס של המדינה. איש לא עושה לנשים טובה בכך שהוא מאפשר להן לקחת חלק פעיל בכל תחומי החיים או משלב אותן או מאפשר להן להשתלב, זאת לא מחווה של רצון טוב. בכל מקום בו נשים מעורבות ישנה התקדמות ממשית, המדינות מתקדמות יותר. נשים מעורבות בתהליכי שלום? למשא ומתן יש סיכוי גדול יותר להצליח. נשים משתתפות בתחומי הכלכלה? המדינות שבהן זה קורה מתקדמות הרבה יותר. כשנשים מעורבות בחברות גדולות, כשהן חלק מהבורד, החברות מצליחות יותר. על פי נתונים שמפרסם ארגון אוקספם ונכונים לשנת 2014, השתתפות נשים בשיח הציבורי והשמעת קולן כקבוצה הביאה להגדלה משמעותית בהוצאה הציבורית על תחומי חינוך ובריאות ולשיפור משמעותי בשירותים הציבוריים הניתנים לאזרחים בכשבע עשרה מדינות מתפתחות. על פי הערכות הבנק העולמי, מדינות שתצלחנה לסגור את הפער בין כמות הגברים המשתתפים בשוק העבודה לכמות הנשים המשתתפות בו תעלינה את התוצר המקומי הגולמי שלהן. אלו הן, רק, שתי דוגמאות מתוך מאות. לכן המאבק לשוויון ולשילוב חייב להיות משותף לגברים ולנשים ובעיקר הוא חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות של כל מדינה שרוצה להתקדם ולהתפתח.

עד היום זה לא קרה. כולם מכירים את הנתונים, ישנם מחקרים, ובכל זאת פמיניזם נתפס, עדיין, כ ‘משהו של בנות’. את המאבקים על שכר שווה, שוויון הזדמנויות, שבירת תקרת הזכוכית ושילוב נשים בכל תחומי החיים מובילות, כמעט תמיד, נשים. כך גם כשמדובר בנושא כמו מניעת אלימות נגד נשים, נושא שהוא אוניברסלי ואנושי וערכי ובכל זאת לא ניתן למצוא גברים שעומדים בחזית המאבק. לא משנה עד כמה הנושא חשוב, גברים נרתעים מלהשתתף במאבק למענו או גרוע מכך, הם לא רואים בו נושא שקשור אליהם באופן ישיר.

מדוע זה קורה? אני יכול רק לשער. אצל חלקנו עדיין מתקיימת התפיסה שיש נושאים “גבריים” ויש נושאים “נשיים”. ביטחון, למשל, הוא תחום שנתפס גברי ולכן חברי כנסת רבים מוצאים בו עניין. חלוקת חופשת הלידה שווה בשווה בין גברים לנשים נתפס כאינטרס נשי, הרי גבר שיוצא לחופשת לידה בעצם ‘עוזר’ לאישה. לכן מעטים הגברים שיציבו את עצמם בחזית המאבק בתחום הזה. כן, מה שלא נעשה, איך שלא נעשה, סטיגמות, עדיין, קיימות. והן חלחלו וחדרו אלינו בגיל צעיר והן ממשיכות להתקיים בנו גם היום.

כיצד ייתכן שנושא כגון אלימות נגד נשים לא נמצא על סדר יומן של כל המפלגות? האם פגיעה בנשים לא נתפסת כחשובה מספיק? ועדיין, מרבית הציבור, כולל נשים, חושב שהפתרון הוא נקודתי, תרחיק את הבעל, תכניס את האישה למעון לנשים מוכות. אבל בשורה התחתונה הפתרון חייב להיות מערכתי, כל המערכות כולל מערכת החינוך והמשטרה ובתי המשפט, כולם חייבים לשתף פעולה כי כל פתרון אחר כמוהו כלשים אגד מדבק על פצע מוגלתי.

צריך לומר את הדברים בגלוי ובצער: נושאים פמיניסטיים לא נתפסים כנושאים שיקדמו אותך בקרב המצביעים. לביטחוניסט יש הרבה יותר סיכוי להפוך לראש ממשלה מאשר לפמיניסט. אתה יכול לא להגיד מילה על פמיניזם בקמפיין שלך ובכל זאת להצליח. אבל נסה לא להגיד מילה על ביטחון, אז איבדת את הסיכוי להיות מנהיג. כמובן שנושא הביטחון הוא ראוי וחשוב ואקוטי, איש אינו חולק על כך. אבל חברה שוויונית היא חברה חזקה הרבה יותר. רק ששוויון לא נתפס כמקדם כוח. שוויון הוא לוקסוס שבו דנה רק קבוצה קטנה, אליטיסטית, פריבילגיה ולא חובה. זה לא תקף רק למצביעים גברים, האפיל הזה. גם נשים התרגלו שרק נשים נלחמות בעבורן ולמענן. לכן ציבור הנשים, בעיקר בישראל, שמונה למעלה מחמישים אחוז מבעלי זכות ההצבעה לא דורש מהמנהיגים שלו לדבר פמיניזם. נשים הן רוב אבל הן לא קבוצת לחץ. רבות מהן לא רואות בפמיניזם חלק אינטגרלי מחייהן, חלקן אפילו נרתעות מלהגדיר עצמן פמיניסטיות. בכך הן, בעצם, משחררות את ההנהגה מאחריות והפמיניזם נותר כלוא בגבולות מאוד ברורים ומדויקים.

המאבק לשוויון מגדרי חייב להפוך לאינטרס לאומי. הוא חייב להיות של כולנו, לא רק של קבוצת נשים אקטיביסטיות ומרשימות שנושאות אותו על גבן כבר שנים רבות. זהו מאבק של כל מי שרואה עצמו חלק מעולם מתקדם וערכי ומוסרי. מי שרוצה להיות מנהיג חייב לדבר ביטחון וכלכלה וכן, גם פמיניזם.

.

** הכותב הוא חבר כנסת בכנסת ה-20 מטעם מפלגת העבודה, איש עסקים, מייסד ויושב ראש קרן הון הסיכון הבינלאומית JVP, שמרכזה בירושלים, ופעיל לקידום העיר

פס חסויות לכתבות יום האישה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה