כנסת ישראל, צורה לך

אנסטסיה מיכאלי, ששפכה הבוקר מים על ראלב מג'אדלה שכחה כנראה שהתפקיד שלה הוא לא לצאת גבר-גבר מול המצלמות ולקבל מחיאות כפיים על תעוזתה, אלא לשרת את הציבור

09/01/2012
הילה בניוביץ הופמן קבלו עדכונים מהילה
  • RSS

שמתם לב עד כמה חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי תמיד מטופחת להפליא? לבושה במיטב האופנה, מאופרת בקפידה, לא יותר מדי אקססוריז ולא פחות מדי? מיכאלי היא חלומו של כל יועץ תדמית: קורנת ופוטוגנית, חיוך כובש, אשת משפחה ואשת קריירה בו זמנית, נמרצת ואסרטיבית אך עדינה למראה. אשת חיל להתגאות בה. הלא כן?

אז זהו, שלא. מיכאלי היא דוגמה קלאסית לקנקן שאינו מעיד על תוכו, לעור הכבש שמכסה את הזאב. הבוקר, במהלך דיון בוועדת החינוך של הכנסת, שפכה ח"כ מיכאלי כוס מים על ח"כ ראלב מג'אדלה, בעקבות עימות מילולי שהתפתח בין השניים.

דיונים בכנסת ישראל נוטים להיות סוערים לעתים. לא חדש לנו שמדי פעם חברי הכנסת שוכחים את חזותם הדיפלומטית-ממלכתית ומתחילים לחרף ולגדף כאחרון התגרנים בשוק. עם זאת, לרוב החיכוכים מסתיימים בהטחת עלבונות ולא מגיעים לידי תקיפה פיזית של ממש. אנסטסיה מיכאלי, אשת החיל, חצתה קו אדום עבה כשתקפה פיזית בפומבי חבר כנסת אחר. זו התנהגות שמתאימה לבית "האח הגדול", לא לבית הנבחרים, ונראה שמיכאלי שכחה שהתפקיד שלה הוא לא "לצאת גבר-גבר" מול המצלמות ולקבל מחיאות כפיים על תעוזתה, אלא לשרת את הציבור.

מיכאלי, לפחות לפי מה שנראה בשידור החי, רק חיכתה לשעת כושר להחצין את בריונותה הסמויה. לאחר החלפת המהלומות המילוליות עם מג'אדלה, קמה ממקומה בשקט מופתי, אספה את חפציה, מילאה כוס במים, צעדה סביב השולחן במהירות והטיחה את תכולת הכוס בפרצופו של הח"כ המופתע. לאחר מכן יצאה מן החדר. הדממה המחושבת והקרה שבה נעשו הדברים מעוררת חלחלה. אם מיכאלי מסוגלת לפעול בשקט ובקור רוח, הרי שעליה לגייס אותם כדי למלא את תפקידה הפרלמנטרי, לא כדי להשפיל ולבזות חברי כנסת אחרים.

לאלה שחושבים שמדובר במעידה חד פעמית שנובעת מסערת רגשות, אני מבקשת להזכיר כי זו לא הפעם הראשונה שמיכאלי נוקטת באלימות פיזית כלפי מי שאינם ראויים, לדעתה, לקבל זכות דיבור. בזמן נאום של חברת הכנסת חנין זועבי במליאה בעקבות המשט התורכי לעזה, רבים השמיעו צעקות וקריאות ביניים, גם קשות מאוד, כלפי זועבי. זו היתה ישיבה סוערת ביותר: אך רק אחת מבין יושבי המשכן הסתערה בפועל לכיוון הדוכן וניסתה לגרור פיזית את ח"כ זועבי כלפי מטה כדי לגרשה ולמנוע את המשך דבריה.

אפילו הצעת החוק האחרונה מבית מדרשה של מיכאלי, המכונה "חוק המואזינים" או "חוק המסגדים", מעידה בבירור כי מיכאלי נוקטת בקו כוחני של סתימת פיות, כאשר הפיות הללו הם מהסוג שאינו לרוחה. כלומר, לא מהסוג היהודי.

לחלק מנבחרי הציבור שלנו לא לגמרי ברור שהם כבר סיימו מזמן את בית הספר, והם נוקטים בטקטיקות של בריון שכונתי, בנוסח "אנחנו נראה להם מה זה". התקרית האומללה שבה הושיב סגן שר החוץ, דני איילון, את שגריר טורקיה על כיסא נמוך כדי להשפילו, שייכת גם היא לאותה אסכולה של בריונות דיפלומטית. גם שר החוץ עצמו, ליברמן, לא טומן ידו בצלחת: בעקבות גינוי מצד מדינות אירופאיות על המשך הבנייה בשטחים, טען ליברמן בזלזול כי "אירופה הפכה ללא רלוונטית", שזו המקבילה הדיפלומטית ל"יאללה יאללה, למה מי אתם בכלל?".

ובזמן שנבחרי הציבור מרשים לעצמם להוציא לשון ואצבע משולשת לכל העולם, ולמשוך בשיער אחד של השני בוועדות הכנסת, העם מסתכל במהומה ותוהה אם הוא צופה בעוד פרק של תוכנית ריאליטי הזויה במיוחד.

ואתם יודעים מה הבדיחה הכי גדולה? התקרית הזו התרחשה בוועדת החינוך של הכנסת. המקום שבו מתקבלות החלטות על הקניית ערכים לדורות הבאים. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, אם אחד מילדיך היה מתנהג באלימות כזו בבית הספר, היית נותנת לו פרס?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה