אנסו את אמא שלי

אני זוכר את התקופה שבה זה קרה, את המבטים המבויישים שלה. אני זוכר את העיניים העצובות שלה. אני לעולם לא אשכח את המבטים האלה שלה

08/05/2016
עופר שחם בלום קבלו עדכונים מעופר
  • בדואר
  • RSS

אנסו את אמא שלי.

זו האמת.
אבל אף אחד לא רוצה להקשיב לה כי היא לא מצטלמת טוב, או כי בית המשפט קבע שלא, או כי בתאכלס, האנס שאנס את אמא שלי הוא איש שיכולותיו התקשורתיות רחבות ויכולותיו המשפטיות חסרות גבול. אז אף אחד לא מאמין לאמא שלי. אבל אנסו אותה. אני יודע. אני זוכר את זה.

אני זוכר את התקופה שבה זה קרה.
את המבטים המבויישים שלה.
את הקפיצות הפתאומיות של גופה בכל מגע יד שהייתי מעביר על גבה לעידוד.
אני זוכר את השתיקות הארוכות שלפעמים הפכו לימים ארוכים של דממה בבית.
אני זוכר את העיניים העצובות שלה. אני לעולם לא אשכח את המבטים האלה שלה.

והנה, שוב אני רואה את המבטים האלה. המבטים המבויישים של אמא שלי, מפני העולם ומפני. בית המשפט פסק שהיא לא נאנסה. אז עכשיו אמא שלי מרכינה ראש ובקושי מביטה לי בעיניים כי בית המשפט פסק. אבל אנסו אותה. וכואב לה. ועכשיו האנס שלה הצליח לשכנע את בית המשפט שאסור לה להביע את דעתה. אסור לה להפגין. אסור לה לצעוק.

ביציאה מבית המשפט,
ניגש אליה האנס בהליכה מהירה ומלאת כוחניות
צילם אותה וכל מבטו אומר: עכשיו תסתמי .
אני עמדתי הלום.
עמד לידנו שוטר ואני הבטתי בו והוא רק משך את עינייו והסיט את ראשו לכיוון אחר.

אנסו את אמא שלי.
עכשיו אוסרים עליה להפגין.
אז עכשיו תורי.

עכשיו אני יוצא לקרב על שמה.
ועכשיו אני צריך אתכם.
באמת.
אני צריך אתכם כי אני, עופר, גנן בגן ילדים,
לא עשיר, לא מחובר, לא מקושר, אדם פשוט, כמותכם, שמוכן להילחם עבור אמא שלו, ולא רק אמא שלו, אלא כל אישה במדינת ישראל.

לא ייתכן שאישה תפחד מגבר.
לא ייתכן שיאסרו את חופש הביטוי ולא יתנו להפגין דעה אחרת.
לא ייתכן שתחיו במדינה שבה אנס, שולט בתקשורת ובבית המשפט.

תנו לי כתף. אני יוצא לקרב.

עופר.

עופר שחם בלום ואמו (צילום: אלבום משפחתי)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה