"אני בריאה עם סרטן שד גרורתי"

"לא ידעתי שבגיל כה צעיר יש אפשרות שסרטן השד יתפרץ בגופי", שירי רחמים, רק בת 28, מנסה לא לכעוס על המחלה ומבקשת: לכו להיבדק. חודש המודעות לסרטן השד

09/10/2012
שירי רחמים קבלו עדכונים משירי רחמים
  • בדואר
  • RSS
» שירי רחמים

סרטן השד. בת 28. שלב 4. גרורות. כבד מעורב. אינספור מוקדים. עצמות. עמוד שדרה. אגן. עצם זנב. החיים מתקצרים. הרופאים המומים. כירורג שד מאשר. אחרי הכל, חיים רק פעם אחת.

כימותרפיה. טקסול, אדריאמיצין וארדיה. בדיקות דם. ספירות. תפקודי כבד. אנזימים. כדוריות לבנות. טסיות דם אדומות. המוגלובין בדם נמוך. זריקות. חשש לקריש דם. חשד לגרורות. סיטי. אולטרסאונד. רנטגן. פיזיותרפיה, הידרותרפיה, כיסא גלגלים, הליכון. סרטן שד אחד. גוש אחד, המון גרורות. וחיים. כדורים. משככי כאבים. קנאביס רפואי. לילה בלי שינה. לילה עם שינה. יום עובר. וחיים.

"לא חשבתי או חלמתי שמחלה תתפרץ אצלי"

החודש חל חודש המודעות לסרטן השד. הכתוב מעלה מביא במספר משפטים איך חיי השתנו מן הקצה אל הקצה בין לילה. בין רגע. לא ידעתי. לא ידעתי שבגיל כה צעיר יש בכלל אפשרות שסרטן השד יתפרץ בגופי. לא חיפשתי גושים, לא חשבתי או חלמתי כלל על קיומם בגופי הבריא והצעיר. הלכתי כל חצי שנה לגניקולוג, פרטי, בדיקות תקופתיות, בדיקות פאפ (לאבחון מוקדם של סרטן צוואר הרחם) היו דבר שבשגרה, בגלל המודעות. כי ידעתי. וסרטן שד? מי חשב, מי תיאר לעצמו?

אני זוכרת כשאשפזו אותי וחיפשו מה מקור הסרטן, אמרתי להם שזה יכול להיות הכל חוץ משד ושחלות. "נבדקתי לפני חודשיים אצל גניקולוג, אמר שהכל בסדר. גם מישש". ואז הרופא מישש ומצא אותו. 2.3 ס"מ – קטן ועשה מלא נזק. מלא נזק בזמן כנראה קצר יחסית. הייתי המומה – לא מגילוי הסרטן, אלא ממקורו. שד? בגיל כה צעיר? אמנם זה מקרה דיי נדיר לפי מה שהרופאים אומרים, אבל איש מאיתנו לא רוצה ליפול בצד הלא נכון של הסטטיסטיקה.

עברו 9 חודשים מאז אותו יום. 23.1.2012. 11 ימים בלבד לאחר שחגגתי 28. ואני עדיין כאן. כתבתי פעם שאני מנהלת מערכת יחסים מוזרה עם הסרטן. קראתי לזה "אוהבת אותך, עוזבת אותך", כמו השיר של דפנה ארמוני. אני חשה לפעמים שהסרטן בא ומלמד אותי דברים על החיים שלא הייתי לומדת בדרך אחרת. יחד עם זאת, במקום מסוים מובן שהייתי מוכנה לוותר על שיעור זה, ולהוציא אותו לחלוטין מגופי. מלכוד 22 אם תרצו.

החיים עם הסרטן, ולא את הסרטן, הפכו להיות המנטרה האהובה עליי. "לא משנה כמה סרטן יש בגופי, כל עוד אני יכולה לחיות איתו חיים ארוכים ומשמעותיים" אמר לי פעם איש חכם. ואני אימצתי אמירה זו לחיקי.

בנות יקרות, לכו להיבדק

בהתחלה כעסתי על הסרטן. על שהגיח לעולמי בלי אזהרה. על שהגיע לביקור בלי לבקש רשות. על שהתיישב והקים מושבות בגופי. והיום? היום אני בעיקר מתייחסת אליי ואליו כאל ישות אחת. חיים ביחד. נהנים ביחד. מדיי פעם אני גם "מאכילה" אותו בסוכרים ושוקולד, כי זהו טעם החיים אחרי הכל... אבל רק מדיי פעם...

אני מנהלת איתו ועם הגרורות שהקים שיחות, ומסבירה להם שאני מחבקת אותם חזק חזק, כי הכעס עליהם ועל נוכחותם בחיי לא יעלים דבר. אולי דווקא החום ואהבה יגרמו להם ללכת. אולי זה המפתח, מעבר לתרופות ולטיפולים. וגם אם לא, לפחות אעביר את חיי בהשלמה ואהבה ולא בכעס ותסכול. איכות חיים חשובה כעין שיעור בחיינו. לפעמים אף יותר מהכמות.

בגיל 28 הסרטן פרץ ותקף את גופי. בלי התראה. אינני חולה בסרטן. הגדרתי את עצמי לא מזמן, בבלוג שאני כותבת כ"בת 28, בריאה, עם סרטן שד גרורתי". הסרטן בגופי. יחד עם זאת, אינני ממליצה לאיש להיות במקומי. ולכן בנות יקרות, לכו להיבדק. אומרים ש"יש ספק, אין ספק". אין הכוונה להלחיץ איש, או אישה. אלא שתהיו מודעות. מודעים.

סרטן שד תוקף גם נשים צעירות. לא רק גילאי 50 ומעלה. ממגורפיה לא יעילה במרבית המקרים כי השד סמיך מדיי בשביל לראות. מישוש על ידי כירורג שד יכול ואף מציל חיים. אני הייתי עסוקה בחיים, במרוץ, בעבודה, בלימודים, בהכל. ואז זה הגיע. לא היה לי זמן. היום, הכל בטל בשישים. ולכן, תקבעו עוד היום תור לכירורג שד. תשקיעו בגופכן ובעצמכן כפי שאתן משקיעות בדברים אחרים בחייכן. תשמרו על חייכן. כי באמת, באמת, באמת, שאין דבר חשוב מזה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה