בכולנו הרווקות, יש קצת אנה

בסדרה "לאהוב את אנה" אנה ארונוב עוברת את המסע על מסך הטלוויזיה אבל אני עוברת אותו בבית. באותה נקודה שהבחור עשה משהו או אמר משהו שלא התאים לי לאיזושהי "תבנית" שקיימת לי בראש, זהו, נגמר

22/11/2018
שרון בלום קבלו עדכונים משרון
  • RSS

כמו לא מעט מהאנשים, גם אני התיישבתי מול המסך כדי להבין למה חיי האהבה של אנה ארונוב אמורים לעניין אותי. בכל זאת, מלבד היותה רווקה בת 36 והיותי רווקה בת 34 המתגוררות במרכז, אין לנו מן המשותף. היא ידוענית ("סלב" אם תרצו), המופיעה תדיר בתקשורת, אני יועצת תקשורת שמככבת בעיקר מאחורי הקלעים. אז שתינו רווקות, אז מה? אני בטוחה שגברים עומדים בתור מחוץ לדלת ביתה והיא בסך הכל צריכה להגיד "כן" או "לא" ושוב- למה זה צריך לעניין אותי?

עם הסקפטיות הזו התיישבתי לצפות בפרק הראשון והשני והשלישי של "לאהוב את אנה" ובזה שאחריו. "נו באמת, אז הוא לא יודע מי זו פרידה קאלו!" אני חושבת לעצמי בזמן שאנה קוטלת עוד גבר חביב על בורות תרבותית. היא ממש מגזימה. חצופה כזאת. אך בעודי מצקצקת על השיפוטיות האיומה שלה, אני נזכרת באותו בחור נחמד שפסלתי כי הייתי צריכה להסביר לו מה זה "שובניזם" או בבחור שמחקתי מחיי כי לא ידע מה זה "הטרוגני" (למה אני בכלל משתמשת במילים האלו בדייט ראשון?!). אצלה זה "איגור מאמין בחוצנים ואין מצב שניפגש שוב" ואצלי זה "תומר חושב שלילד תמיד עדיף לגדול עם אבא ואמא, אין מצב שניפגש שוב". מישהו אמר שיפוטיות ולא קיבל?

אנה ארונוב צילום מסך

אנה אומנם עוברת את המסע על מסך הטלוויזיה אבל אני עוברת אותו בבית. הפסיכולוג שמלווה את אנה, ד"ר גבריאל בוקובזה, מדבר איתה על רגע מסוים בדייט שמשהו קורה והיא מתנתקת, מבחינתה הדייט נגמר, ואני קולטת שזה קרה גם לי לא פעם. באותה נקודה שהבחור עשה משהו או אמר משהו שלא התאים לי לאיזושהי "תבנית" שקיימת לי בראש. זהו, נגמר, אפשר להיפרד כידידים. "רגע!" אני צועקת אל מסך הטלוויזיה, "תני לו הזדמנות, תנסי להכיר אותו באמת! מה יש לה? היא לא רוצה למצוא אהבה?!

ד"ר בוקובזה קורא לזה "מנגנוני הגנה", אנה מפחדת להיפתח, להיחשף ואולי להיפגע. אף אחד הרי לא מבטיח שיש מי שיתפוס אותה כשתיפול. אני מבינה את זה. בעולם הדייטים הקשוח אנחנו כל הזמן עומדות למבחן, לביקורת. איך אפשר להיפתח ככה? איך אפשר להרגיש? אתם יודעים כמה אנרגיות צריך כדי להיפתח בפני מישהו כל פעם מחדש? לאפשר לו להכיר אותי ולדעת שלא אתרסק לרסיסים אם לא יאהב את מה שהוא רואה.

אנה ארונוב צילום מסך

עם הזמן למדתי להשקיט את הקול שבראש, לדעת לשחרר, לתת הזדמנות, לתת מקום לאדם שמולי, גם אם לא אפגוש אותו שוב לעולם. לפעמים מרוב שרציתי שזה יצליח שכחתי את עצמי, את מי אני ומה, הורדתי את כל ההגנות בדיוק בשביל לחטוף את הכאפה של "זה לא את, זה אני". אתם מבינים איך העולם עובד? כשאת רוצה הוא לא, ולהפך. בגלל זה אני תמיד אומרת שאהבה וזוגיות זה דבר נדיר. וכן, אני מכירה את ההיא שראתה את ההוא ובום! מאז הכל היסטוריה. לא קרה לי עדיין- אעדכן.

מאוד קל (גם לי) לשבת מול המסך ולצחוק על האישה שאובססיבית לפרידה קאלו ובכל משפט שני שלה מדברת על עצמה כמותג ("פאקינג אנה ארונוב"), אבל עדיין- יש שם משהו שקצת משותף לנו הרווקות, חלקים קטנים של אמת, קטעים של כנות שאי אפשר לא להתחבר אליהם. חברותיי הנשואות לא מצאו עניין בתוכנית, הן טוענות שזה משעמם. באותו רגע הבנתי שאולי לאנה ולי יש יותר מהמשותף משחשבתי. התוכנית הזו היא הרבה דברים, "משעמם" זה לא אחד מהם.

שרון בלום צילום אלבום פרטי

הקהל בישראל רגיל לצפות באנשים מחפשים אהבה בפורמטים שונים ומשונים, סוג של "הוקוס פוקוס": נכניס זוגות לחדר חשוך/נסגור רווקים ורווקות בוילה/נגרום להם "להתחתן" בדייט הראשון. אז לא, חברים, אהבה מוצאים בעבודה קשה, בהורדת מגננות, בפתיחות, קשיבות והתמסרות. נכון שמדובר פה בסופו של דבר בפורמט טלוויזיוני, נכון אנה מנותקת מחיי היומיום הרגילים שלה ונוסעת הלוך ושוב במוניות שההפקה סידרה, ועדיין- אפשר למצוא פה אמת. אפשר לראות אותה נאבקת בשדים שלה ובמגבלות שלה. מאבק שאני בטוחה שישנה לה את החיים.

אנחנו, הרווקות, ממש לא אנה ארונוב ועדיין, בכולנו יש קצת אנה.

** הכותבת, שרון בלום, 34, היא יועצת תקשורת




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה