אנונימיים

בהמון הסואן של העיר היינו אני וג’ייד אנונימיים וככה אהבתי את זה. הערב היה קיצי וחמים והסתפקתי בגופיה רחבה ומכנסי בד קצרים, שללא ספק אם אבי היה רואה אותם היה מצקצק בלשונו

13/04/2017
בעילום שם קבלו עדכונים מבעילום
  • בדואר
  • RSS

שאטרסטוק

בהמון הסואן של העיר היינו אני וג’ייד אנונימיים וככה אהבתי את זה. הערב היה קיצי וחמים והסתפקתי בגופיה רחבה ומכנסי בד קצרים, שללא ספק אם אבי היה רואה אותם היה מצקצק בלשונו. סביבנו נצצו אלפי אורות ניאון בוהקים מעשרות המסכים והפרסומות, שאון המכוניות התמידי והצפירות החזקות היו חלק מהמנגינה העירונית. ידי הטמונה בזאת של ג’ייד הייתה כל עולמי.

המועדון היה עמוס באותו הערב, וכדי להגיע לבר הייתי צריך לדחוף אנשים במפרקים ובאותו הזמן להחזיק לג’ייד את היד כדי שלא נופרד, או כדי שלא ישתפן ויברח. מאלכיט, הברמן, היה גבר תוסס וחייכן שכבר הכרתי היטב מביקורי הקודמים. היה מספיק כדי שיעיף בי ובג’ייד מבט ויחייך אלי כיודע סוד, הוא שמע לא מעט מווידויי האהבה שלי אחרי לילה רווי אלכוהול. מהר מאוד הונחו מולנו כוסות גדושות באלכוהול צלול עמוס בחלומות ומשאלות.

“אני לא אוהב את המקום הזה” ג’ייד רטן עוד לפני שסיים את המשקה שלו. הוא היה צריך לרכון מעל כתפי ולצעוק באוזני כדי שאוכל לשמוע אותו מעל המוזיקה הרועמת. אבל אהבתי את הנשימות שלו על עורי ואת האופן בו קולו הדהד בתוכי.

“אתה סתם מתלונן” השבתי אבל לא הייתי בטוח אם שמע אותי.

פחדתי שג’ייד יעלם לי, יסתגר בעצמו כמו בכל פעם שהיינו חשופים לעיניי העולם. השתדלתי להיראות כמה שיותר נינוח כדי שיסיר מעט מהמגננות שלו. שנינו סיימנו את המשקאות שלנו, ולמרות שהתפתתי להזמין עוד אחד ידעתי שלא ארצה שהאלכוהול ישפיע עלינו הערב.

‘הטורקיז’ היה המועדון האהוב עלי בזכות הקוקטיילים המשובחים והמוזיקה הרועשת שחדרה את הקליפות של הנשמה. כשג’ייד התוודה שמעולם לא ביקר שם, התעקשתי לצאת לשם בסוף-שבוע הקרוב. “אתה תהנה” הבטחתי לג’ייד מוקדם יותר בערב כשהתארגנו בדירה הקטנה שלנו.

הוא רטן משהו בזמן שחיכה שאחליט מה לעשות עם השיער שלי. “אני מעדיף להישאר איתך בדירה”.

“אתה תהנה” הבטחתי לו שוב וגררתי אותו לרחובות העיר.

עברנו לעיר רק לפני כמה שבועות ושכרנו את דירת הסטודיו המושלמת שבה נוכל לבנות את חיינו. ג’ייד מצא עבודה במשרד עורכי דין מפונפן ולרוב היה צריך לשמור על איפוק מעצבן בציבור. אבל ברגע שדלת הבית הקטן שלנו נסגרה מאחורינו, ג’ייד הסיר מעליו את כל המסכות והיה רק אותו גבר שאהבתי מאז שזכרתי את עצמי. ידעתי שהוא פחד מדעתם של ההורים והחברים שלנו אם ניחשף, ולמרות כל הוויכוחים והשיחות שלנו ג’ייד נותר עיקש בעמדתו. קיוויתי שהערב אוכל להראות לו שבעצם לאף-אחד לא אכפת.

“בוא נרקוד” קבעתי ותלשתי מידו את הכוס הריקה, הנחתי אותה על הבר בהיסח דעת. תפסתי בזרועו, וגם אם הוא התנגד לא יכולתי לשמוע דרך המוזיקה הרועשת. פילסתי את דרכינו לתוך הרחבה והרגשתי את ידו של ג’ייד מחזיקה את שלי בעוצמה. האלכוהול המועט התפשט בגופי והמוזיקה החלה לחדור את עורי ולחלחל לתוכי. רציתי לרקוד עם ג’ייד עד שאקרוס מעייפות ושלאחר מכן הוא יאסוף אותי בזרועותיו למיטה שלנו היכן שהוא יכול לחדור את גופי ונישמתי ובאופן מוחלט.

הגעתי למיקום בתוך הרחבה שאני מרוצה ממנו, בין האנשים המזיעים וחסרי הרסן, הייכן שאני וג’ייד נוכל לאבד את עצמנו לחלוטין ונוכל להיות רק מי שאנחנו באמת. לא רציתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהעובדה שג’ייד ואני יחד.

הסתובבתי אליו, ולמרות שהמראה שלו ליווה אותי מאז שזכרתי את עצמי, יופיו הכה בי בעוצמה. להסתכל עליו היה כמו להביט במראה. נצמדתי אליו והבטתי עמוק בעיניים האפורות שלו, העברתי את אצבעותי דרך שיערו הכהה והפרוע, ושאפתי את הריח הנקי שלו שהתערבב בעשן סיגריות וזיעה מהמועדון.

תמיד ידעתי שג’ייד היה יותר מאשר התאום הזהה שלי. עשינו הכל ביחד ומעולם לא נפרדנו אפילו ליום. ההורים שלנו חשבו שזאת אהבת אחים רגילה אבל אני ידעתי שזה הרבה מעבר לכך. ג’ייד היה הנפש התאומה שלי. השתדלנו כל כך הרבה זמן להעמיד פנים שזו בסך הכל קרבת דם, עד שערב אחד ג’ייד הודה שהייתי עבורו יותר מאשר אח. לא יכולנו לחזור לאחור מאותו לילה.

הוא נצמד אלי ונדבק בתזזיתיות שאחזה בגופי, ידיו ליטפו את מותני. זו לא הפעם הראשונה שהוא נגע בי כך, אבל הפעם זה היה שונה. לא היינו בכוך הקטן והמוגן שלנו, אלא חשופים ופגיעים לעולם. המוזיקה חדרה לדם שלנו והגוף שלנו זז בקצב הקודח של המועדון.

דרך בגדי יכולתי להרגיש את השרירים של ג’ייד נעים לכיווני, החום שלו הציף אותי בכל נקודה בה עורנו התנגש. הוא השעין את מצחו על שלי כך שיכולתי להרגיש את הנשימות שלו על פניי. עטפתי את עורפו בזרועותיי, סירבתי להיפרד ממנו. פחדתי שאם יתרחק אפילו לרגע, הקור יתפוס את המקום בו גופו נגע בשלי.

מבטו של ג’ייד היה מהופנט מטה באופן בו התחככנו אחד בשני, אבל אני לא יכולתי להזיז את עיניי מפניו. למרות שהיינו זהים כשהבטתי בג’ייד ראיתי אותו ורק אותו. כאשר הייתי קרוב אליו, הייתי שלם. כאילו חלקנו יותר מאשר מראה משותף, היינו נשמה אחת שהתחלקה לשניים. כאשר הייתי מביט במראה לא תמיד הייתי בטוח האם אני נראה טוב, אבל כל פעם שראיתי את ג’ייד, ליבי דילג על פעימה. רציתי לנשק אותו אבל פחדתי שזה יפחיד אותו, אז רק בלעתי אותו בדממה במבטים ונתתי לגופי, שנע כנגדו, לדבר בשבילי.

לא ידעתי כמה זמן רקדנו ככה, הזיעה שלנו מתחילה להתערבב והגוף שלנו לא נפרד, אלו היו יכולים להיות שעות או רק דקות בודדות. למרות ההמון שסביבנו, הרגשתי שהיקום הכיל רק ממני ומג’ייד. הידיים שלו ליטפו את גבי וצרבו את ליבי עם כל מגע אקראי. השפתיים שלו רפרפו על לחיי, אוזניי וצווארי. הצמדתי אותו אלי והדם החל לבעור בעורקי. המגע השטחי בינינו לא סיפק אותי, רציתי יותר ממנו. רציתי את כולו.

ברגע בו הוא הניח את שפתיו על צווארי נאנחתי בעוצמה שהדהדה בינינו, אבל נבלעה במוזיקה של המועדון. נדמה היה שג’ייד נשאב גם הוא לבועה הקטנה שיצרנו לעצמנו, כי ידיו ליטפו בלהט את השקע בגבי, מצמידות אותי אל גופו בחוזקה. מבעד לבגדים שלנו יכולתי להרגיש את הזקפות המתהוות שלנו נצמדות אחת לשניה. ידיו של ג’ייד ליטפו את ישבני והרגשתי את חום ידיו על ירכיי החשופות. המכנסיים הקצרים התבררו כהשקעה מוצלחת.

כשידיו של ג’ייד טיפסו חזרה, הופתעתי מכך שבמקום לחזור ללטף את גבי, הרגשתי את אצבעותיו משתחלות מתחת לבד הדק ומלטפות את עורי ישירות. אהבתי את האופן בו אצבעותיו הארוכות ערסלו בתוכן את הישבן שלי. כבר הכרתי את המגע של ג’ייד על גופי, אבל הוא היה כל כך משוחרר בציבור באופן שהלהיט אותי אף יותר.

חיבקתי אלי את ראשו, שהיה טמון בצווארי, וכבר לא פחדתי לגנוח בקול כשהרגשתי את אצבעותיו משתחלות מתחת לתחתונים שלי, ואת אמתו הארוכה והקרה מתגנבת לתוכי. הרגשתי את קצה אצבעו מקניטה אותי, מלטפת אותי באופן בוטה. אבל זה הספיק כדי להוציא אותי משווי משקל ולגרום לכל נים ועצב בגופי לזעוק לג’ייד. עירסלתי את ראשו ליד שלי והצמדתי את שפתי לאוזנו. רציתי שישמע את האופן בו גנחתי והתנשמתי עם כל רגע שעבר. “אני רוצה אותך”.

לא ידעתי אם הוא שמע אותי או הרגיש את התזזיתיות שדבקה בי כי הוא מיד הרים אלי את ראשו ויכולתי להביט ישירות אל תוך עיניו. הוא היה שיכור לחלוטין מהסערה שהציפה אותנו. לא יכולתי לעמוד מנגד כשהוא נראה ככה, נישקתי אותו באופן נואש. אחזתי בפניו ונמסתי מהאופן בו פלש לתוכי ובזז אותי ברעבתנות.

ברגע שבו ג’ייד נענה לי באופן כזה מושלם, כל המועדון נעלם מהתודעה שלי. כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שאני רוצה את ג’ייד ואני רוצה אותו עכשיו.

ג’ייד אחז בידי חזק כשגרר אותי מחוץ להמון, הודף כל כך הרבה אנשים שהיה נדמה לי שלעולם לא נוכל לצאת משם. כמעט רצנו את דרכנו החוצה מהרחבה, וברגע שהגענו למסדרון האחורי התנפלנו אחד על השני כמו חיות טרף. בזווית עיני ראיתי צלליות של אנשים שעוברים במסדרון, חלקם ממשיכים הלאה וחלקם עוגבים על דמויות אחרות. תהיתי האם ג’ייד שם לב אליהם או לא. פחדתי להעיר לו שמא הוא יסגר בפני. במקום זאת כרכתי סביבו את זרועותי וחיבקתי אותו הכי קרוב אלי שאוכל. הוא הצמיד את גבי בכח אל הקיר שמאחורי וגופו נצמד אלי באופן כל כך נואש, כאילו הוא מנסה למזג את גופינו כמו את הנשמה שלנו.

כרכתי סביב מותניו את אחת מרגלי כדי שאוכל להרגיש איך הזיקפה שלו מאיימת לקרוע את מכנסיו. התלהטתי מהאופן בו חשתי את ג’ייד דוחק את אגנו כלפי כאילו יוכל לחדור אותו במקום בו עמדנו. הוא איבד כל תחושת מבוכה והעביר את ידיו מתחת לגופיה שלי ועל גופי, חורך את עורי בכל מקום שנגע בו. אחת מידיו נכנסה מתחת למכנסי ויכולתי להרגיש אותו מגשש שוב לעברי.

שנאתי את המרחק הזה שהבגדים כפו עלינו והחלטתי שהגיע הזמן להיפטר מחלקם. אחזתי בצווארונו ומשכתי אותו אחרי לדלת הראשונה שראיתי. שנינו מצאנו את עצמנו בתוך חדר השירות הקטן, ריח האקונומיקה הציף אותנו, והמוזיקה של המועדון הגיע אלינו באופן מעומם בלבד. אחד מאיתנו מצא את מתג האור והפלורסנט הבהב לרגע מעלינו, לפני שנדלק בקול צורם. הבטתי באחי לרגע אחד, ולמרות שראיתי את הבבואה שלי בדמותו, הוא היה החצי השני של הנשמה שלי יותר מכל אחד אחר בעולם הזה.

“אליאן” הוא לחש בפעם הראשונה את השם שלי באותו הלילה ורציתי לבכות. יכולתי לראות לפי איך שהסתכל עלי שהוא רואה אותי, רואה אותי באמת. הוא סגר את המרחק בינינו ונישק אותי שוב לרגע ארוך, נשיקה שונה מהאופן בו אחזנו אחד בשני במסדרון. זה היה רגע ארוך בו התחברנו לא רק בגוף, אלא בתודעה ובתחושות שלנו. באותו הרגע הזה לא היינו זוג התאומים הזהים, אלא היינו רק אליאן וג’ייד.

“תסתובב” הוא לחש לי כשהתנתק ממני. החדר לא היה רחב במיוחד, ולאורך שני הקירות מצידנו היו מדפי מתכת עמוסים. הוא עזר לי להסתובב ומיד הרגשתי את הזיקפה שלו נצמדת לאחורי. גנחתי רק מהידיעה שעוד מעט הוא ימלא אותי באופן מוחלט.

ידי רעדו מעט מהתרגשות ונאבקתי בחגורה וברוכסן של מכנסיי. לפי הקללה העסיסית שאחי פלט הנחתי שגם לו לקח רגע אחד יותר מידי לפתוח את החגורה. נתתני למכנסי ליפול לקרסולי, מקער את גבי ודוחף את ישבני כלפי, רק שיגאל אותי מיסוריי.

ג’ייד השחיל את אחת מידיו תחת גופייתי, אוחז בין אצבעותיו את אחת מפטמותי ולוחץ עליה בחוזקה. גנחתי בקול ואחי ניצל את הרגע הזה כדי להשחיל אל פי את אצבעות ידו השניה. טעמתי את עורו החם בפי והרטבתי עם רוק כל פיסת עור חשופה שיכולתי לקלוט. יכולתי להרגיש את נשימותיו החמות על כתפי ואיך הזיקפה שלו נחה כנגד ישבני, חמה ומוכנה בשבילי.

הוא הוציא את אצבעותיו מפי וכבר מהרגע הראשון בו הרגשתי את אצבעותיו בתוכי, מפסקות אותי, נאנחתי בקול. לא הרגשתי יותר שלם בחיי מאשר ברגע בו ג’ייד נדחק לתוכי, נצמד אלי עד ששנינו היינו גוף אחד. הייתי צריך להיאחז בברזלים על הקירות כדי לא לקרוס ברגע שהוא מילא אותי, בערתי לחלוטין כשידו נסגרה סביב איברי ועיסתה אותו בתנועות ארוכות וקצביות.

גנחתי בקול וקולי הדהד בחדר הקטן, פרקי אצבעותי הלבינו מהעוצמה בה אחזתי בברזלים. אחרי כמה רגעים שג’ייד רק מילא אותי הוא החל לזוז בתנועות ארוכות ועמוקות. כמעט יוצא החוצה ונדחק לתוכי חזרה בכוח. עם כל תזוזה שלו דמי בער בעוצמה, שורף אותי מבפנים. כל רגע בו הרגשתי את קצה הזיקפה שלו כמעט יוצא ממני, מקניטה את התשוקה שלי. אבל ברגע שנדחק אלי שוב צעקתי את השם שלו עד שהחריש את אוזני.

התנועה שלו בתוכי התעצמה באופן פרוע והוא נשען עלי מעט, הניח את מצחו על אחורי ראשי. הוא התנשם בכבדות וגנח בקול נמוך באוזני. היינו כל כך שלמים ומאוחדים ששנינו גנחנו בקול כשגמרנו.

גמרתי בתוך ידו והרגשתי אותו מערבב את הנוזל והזיעה על בטני התחתונה. נשענתי באופן נואש על הברזלים כשהרגשתי אותו ממלא אותי מבפנים, חם וסמיך באופן מושלם. אני לא יודע כמה זמן עמדנו שם, איברו של ג’ייד טמון בתוכי עד שחשתי רטיבות מתחילה לנזול במורד ירכיי. אהבתי את החום שהתפשט בתוכי ועל גופי מהסיפוק של ג’ייד. יכולתי לעמוד שם לנצח, כלוא ברגע הזה עם אחי, כשהנשימות שלנו אחת והזיעה התערבבה עם התשוקה. לא רציתי שיתנתק ממני, וכאילו הוא קרא את מחשבותי, רק נצמד אלי כמה שיכל וחיבק את מותני, מסרב להרפות ממני.

ג’ייד הניח את סנטרו על כתפי כך שיוכל ללחוש באוזני, “אליאן, אני אוהב אותך”.

סובבתי אליו את ראשי כמה שיכולתי מבלי שיצטרך להתנתק ממני, והבטתי באופן בו שיערו הלח הסתלסל מהזיעה, או בברק שהיה בעיניו כל פעם שגמר בתוכי. “גם אני אוהב אותך”. הוא נישק אותי בעדינות שצרבה את נישמתי. בחדר הקטן ובמועדון ההומה הזה, שנינו לא היינו אנונימיים. היינו רק אליאן וג’ייד.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה