אמל קלוני, הרבה יותר מבובה בחלון ראווה

היא עורכת דין מצליחה, אקטיביסטית ודוברת רהוטה, אבל אחרי נאום חשוב שלה באו”ם בחר מגזין טיים להתייחס לא לדברים החשובים שאמרה אלא לבטן ההריונית, לשמלה ולנעליים שלה

12/03/2017
עידו דמבין קבלו עדכונים מעידו
  • בדואר
  • RSS

אמאל קלוני (אלמודין) היא עורכת דין לבנונית-בריטית מצליחה שעוסקת, בין היתר, בזכויות אדם ובמשפט הבינלאומי. היא בוגרת תואר ראשון במשפטים מאוקספורד ובעלת תואר שני במשפטים מ-NYU, שעבדה בעבר בלונדון ובניו-יורק במשרדים מובחרים. בין לקוחותיה נמנים בין היתר מייסד ויקיליקס, ג’וליאן אסאנג’ ו-ראש ממשלת אוקראינה לשעבר, יוליה טימושנקו. בכלל, עו”ד קלוני מנהלת כיום, בגיל 39 בסה”כ, את אחת הקריירות המרהיבות בתחום המשפט, כעורכת דין מוסמכת בלונדון וניו-יורק, שעבדה במקצוע בארה”ב (מאז 2002) בבריטניה (מאז 2010) ובבית הדין הבינלאומי בהאג. היא אפילו הספיקה ללמד משך תקופה קצרה במוסד לזכויות האדם באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שנחשב לאחד מפורצי הדרך בתחומו, ובביה”ס למשפטים באוניברסיטה, ועבדה תקופה קצרה תחת שופטת העליון האמריקאי סוניה סוטומאיור.

בנוסף לכל האמור לעיל, עורכת הדין המצליחה הזו היא, באופן מאוד לא-מקרי כמובן, דוברת מוכשרת ורהוטה. למעשה, רק השבוע נאמה באו”ם כנגד דאע”ש וקראה לאומות המאוחדות לחקור, להוקיע ולעשות כל שבכוחן, באמצעות מועצת הביטחון, כדי להביא לניתוק מוחלט של הארגון ולזרז את קריסתו. זאת, בהיותו גוף טרוריסטי שנשען על אלימות קשה ורצחנית לקידום מטרותיו, עד כדי ביצוע רצח עם ופשעים נגד האנושות. קלוני דיברה במילים קשות, תוך שהיא מזהירה את האו”ם מהתעלמות, עצימת עין והפיכת רצח העם שמבצעים אנשי דאע”ש במיעוט היזידי בעיראק ל”עוד רוואנדה”. בין היתר הסבירה שלמרות שיש צורך והצדקה לכתוש את דאע”ש בהיבט הצבאי, חלה על העולם חובה לחקור ולשפוט את הארגון כדי להרוג את הרעיון האכזרי ותפיסות העולם המזעזעות שהוא מעודד, ולא רק את הנוכחות הפיזית שלו.

למרבה הצער, מה שעניין את מגזין טיים (ולא רק אותו, למען האמת) לא היה קשור כלל לנאום המעולה הזה. במקום, בחר המגזין להתייחס לבטן ההיריון הקטנה שבצבצה (קלוני נושאת ברחמה תאומים), לנעלי העקב שלרגליה ולשמלה הצהובה שלבשה עם הציוץ “Amal Clooney shows off baby bump at the UN”. בזאת, המשיך המגזין קו מתמשך ובוטה במסגרתו, בדומה לעיתונים רבים אחרים, ההתייחסות לקלוני מתרכזת במראה החיצוני המצודד שלה, בבגדים שהיא בוחרת ללבוש ובעוד היבטים שהתקשורת מייחסת להן חשיבות עליונה. כלומר, כשמדובר בנשים חזקות, ודאי ביחס לגברים חזקים. מעניין לציין שטיים עצמו פרסם בינואר 2015 כתבה על כך שהעולם צריך להתרכז יותר בהישגים ופחות במראה של קלוני. הו, איך נפלו גיבורים.

גולשים רבים ביקרו את המגזין בנחרצות – למשל בתגובה “טיים, בחרתם בדרך מוזרה לכתוב ‘עורכת דין בינלאומית זוכת פרסים קוראת לאו”ם לחקור חשדות לרצח עם של דאע”ש’. ואולם, למרות הביקורות, התקשורת לא תפסיק, ככל הנראה, לעסוק במראה החיצוני ובהריון של עו”ד קלוני. למעשה, חיפוש שמה בגוגל מעלה ששבע מתוך עשר התוצאות הראשונות קשורות ב”רגעי הסטייל הגדולים” שלה, ב”מיטב השמלות” שלבשה או אפילו בבלוג האופנה העוקב אחריה. שלוש התוצאות האחרות הן הפניה לעמוד הויקיפדיה והאינסטגרם שלה, ולבסוף, ידיעה חדשותית על פגישתה עם מזכ”ל האו”ם. אי שם בעבר אפשר למצוא גם כתבות על איך הפכה את ג’ורג’ קלוני ל-’trophy husband’, מונח לא פחות אווילי מזה שעליו הוא מהווה פרפראזה, וכן על איך גרמה לו להתאהב בה ע”י כך ששיחקה אותה ‘ממש קשה להשגה’. כן.

 כל שעה שככה נראה סדר העדיפויות של התקשורת האמריקאית והעולמית, אין סיבה להתפלא על שאמה ווטסון ספגה ביקורת כי העזה להתלבש ולהצטלם איך שראתה לנכון, או על העיסוק האובססיבי של חברי כנסת בישראל בשרוולים שאינם נוכחים בשמלתה של ח”כ סתיו שפיר, או בעובדה שנשיא ארה”ב נהג להתרברב כיצד הוא ‘תופס אותן ישר מהכוס’.

 

ובמילותיה של הילארי קלינטון, “אם אני רוצה לתפוס את הכותרות, כל מה שאני צריכה לעשות זה לשנות תסרוקת.” בפעם הבאה שמספרים לכם ש’כבר לא צריך פמיניזם’ או ש”צריך לשפוט אנשים לפי היכולת, ולא לפי המגדר”, תסבירו שאם החלק השני היה מתקיים, החלק הראשון היה אולי נכון, לפחות באופן חלקי. למרבה הצער, לא זה ולא זה אפילו קרובים למציאות.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה