אמא שלך שכבה עם כל כך הרבה אנשים?

"הסיוט של כל הורה, שילדיו יראו אותו בהשפלתו ובחולשתו ויהיו מוכרחים להפוך פתאום להורים, ובכך תיחרב להם תקופת הילדות" - ריקי כהן על החשיפה של ד"ר אורלי אינס בפני ביתה בתכנית "המקור"

05/02/2015
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

אורלי אינס בתכנית "המקור". צילום מסך

לא במקרה בחרו רביב דרוקר וענת גורן לפתוח את סרט המופת שלהם על אורלי אינס, ששודר אמש בתכנית "המקור" בערוץ 10, בשיחה של הגיבורה שלהם - ושלנו - עם בתה הקטנה. השיחה בה מסבירה לה האם מהו סרט דוקומנטרי, ועל מה הסרט הזה, כשהילדה יודעת שאמא שלה היא קורבן הטרדה מינית ואומרת לה: "לא הבנתי איך זה (התקיפה - ר.כ) קשור אלייך, לאמא שלי".

חשיפת הילדים לעובדת היות אמם מותקפת מינית היא מהנושאים הרגישים בשיקולים של מתלוננות, בדרגה העליונה ביותר מעל המחירים האחרים שהן משלמות, ואם יש מסקנה מדכאת מהסרט הזה, היא המחירים המחרידים האלה. אינס פוסקת שהיום, יותר מתמיד, היא משוכנעת שאסור ללכת למשטרה במקרים של תקיפה או הטרדה, ומדברת על הזכויות שנלקחו ממנה: "אין זכות אחת שלא לקחו לי; הזכות על הגוף שלי, הזכות להתפרנס, הזכות לשם טוב, הזכות לחיות בין אנשים בקהילה. הכל לקחו לי".

בסצינה אחרת בסרט אומרת לה בתה בת ה- 16, זו שלמדה על היותה של אמה קורבן הטרדה מינית מחברות בבית הספר שזיהו אותה בעיתון, למרות ה"טשטוש": "שאלו אותי בבית הספר אם זה נכון שאמא שלי שכבה עם כל כך הרבה אנשים... ריחמתי עלייך". הסיוט של כל הורה, שילדיו יראו אותו בהשפלתו ובחולשתו ויהיו מוכרחים להפוך פתאום להורים, ובכך תיחרב להם תקופת הילדות. זה היה רגע טלוויזיוני צורב מנשוא, אחת משורת התובנות שעולות מהסרט הזה, על הסיבות לא להתלונן והייאוש בגינן.

לפני כמה חודשים, במהלך שיחה שגרתית עם הילדים שלי, בני 13 ו-8 סיפרתי להם שבעברי הרחוק הוטרדתי מינית על ידי ממונה עלי וכן שלא הגשתי תלונה נגדו ואינני מתכוונת להגיש. התגובות שלהם, בעיקר של הבכור, היו של תדהמה וחוסר הבנה. איך זה קרה לי, אמא שהם מכירים כפמיניסטית נחרצת, ובעיקר למה לא פעלתי? הסברתי להם שמדובר בתקופה בה חוק ההטרדה המינית לא היה קיים וכי הייתי צעירה מאוד, מפוחדת מהכוח של המטריד ביחס אלי ולנזק שהוא עלול לגרום לי בהליך.

והנה מגיעה אורלי אינס, המצהירה שהיא מוכרחה לספר את סיפורה ומתוודה שהיא עצמה נזקקת לטיפול כדי להשיב לעצמה על השאלה, מדוע היתה לקורבן, ומה קרה לה, אישה מלאת עוצמה ואם לארבעה, מול המתעללים. הקטעים בראיונות בהם היא מספרת כיצד החליש אותה הממונה עליה, חגי פלג בהתעמרות שגרתית, באיומים, בהשפלות ובריסוק כבודה ובטחונה העצמי, והתימוכין בראיונות עם קולגות וחברות נשיות שהופיעו ללא טשטוש, בונים נרטיב נפשי מנומק של התמודדותה של אינס. הם גם מעמתים אותנו, גברים ונשים, עם הרוע שממול ועם זה שמסתתר בנו כשאנחנו מטילים ספק, כשאנחנו חושדים, ומה אם - מה אם היא זוממת ומשקרת כמו שהוא טוען?

אבל אם המורכבות הזו לא נקלטת אצל אחד המגישים של התוכנית, רזי ברקאי, מה ילמדו ממנו יתר הגברים המגיעים לתפקידי כח? כי בהתבטאותו "היא לא תמה, למה היא הייתה צריכה ללכת איתו לחוף הים?", אחרי הסרט החכם והחף מחד-צדדיות, שנשאלו בו שאלות קשות ונוקבות מול הגיבורה, ברקאי עדיין סוטה להאשמת הקורבן וקובע כי הגברים האלו "כוחניים וחרמנים", אולי נדרשת כאן מהפכת עומק הרבה יותר רדיקלית והסרט החשוב הזה ראוי שישמש אחד מכליה.

התגובה הבזויה הזו של ברקאי היא חלק בפסיפס אנשי התקשורת שלקחו להם תפקיד להכפיש ולקעקע את אורלי אינס במהלך השנים האלו, ובעיקר להפחית בעוצמת ההאשמות שלה וגם הדס שטייף, למרבה הצער, ביניהם, ללמדך שנשים אינן פטורות מהנוהג האנושי לרדוף את הקורבן. הסביבה הזו אפשרה את ההמשך של מה שאנחנו רואים היום במשטרת ישראל, מתוכה בוקעת המחלה עם אינסוף בכירים המואשמים בהטרדה.

ואלו היודעים ושותקים, אלו המגנים עליהם ואלו הדוחקים את הקורבן, צריכים להיות הבאים בתור בחדרי הנאשמים, כמו השר לשעבר יצחק אהרונוביץ. אולי רק אז ישתנה פה משהו שורשי.

אורלי אינס היא דמות מופת.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה