"אמא, למה את בוכה?"

כשהילד שלה הולך לכתה א' בפעם הראשונה, שירי ארצי מביטה בו דרך דמעה שקופה

21/07/2013
שירי ארצי קבלו עדכונים משירי
  • RSS
» שירי ביומה הראשון בכתה א', מתוך האלבום המשפחתי

הראשון בספטמבר וכל המטוסים של יולי אוגוסט כבר המריאו ונחתו בחזרה. דרך דמעה שקופה מיטשטשת חצר בית ספר בעלת מראה נצחי. עשרות זאטוטים מחזיקים ידיים מתרגשות לאמא ולאבא שמנסים להסוות את הלחלוחית הגואה בעיניים. דרך דמעה שקופה אני מתמקדת באחד שלי .

על החולצה הלבנה מדבקה עם שם ועל הגב ילקוט – כמעט בגודל שלו. בתוכו מחברת אחת, עיפרון ומחק וטושים צבעוניים. בהתחלה ילמד לכתוב את שמו, יחבר אות לאות בלשון משורבבת ממאמץ. אחר כך, בגאווה, יכתוב – "שלום כיתה א'" ויקשט מסביב ונדביק ביחד, בגאווה, על דלת המקרר.  בהתחלה יגיד "בואי אתי" ו"תישארי" ולאט לאט יתרגל, וינופף לי לשלום מהשער שבדמיוני לנצח הוא השער של הילדות.  הוא יחבר מספרים, ושירים, ויגזור באצבעות שמנמנות מגזרות נייר, ויגיד "בוקר טוב המורה" ו"שלום המורה", וילמד את מניין החגים ואת סדר המועדים ויהיה לו מקום משלו, וכיסא משלו, וחבר הכי טוב משלו, ופינה בחצר שאליה יברח כשמשעמם.

הוא נכנס לכאן זאטוט בן שש, שתי שיניים קדמיות חסרות ועיני חלב, וכשיסיים כאן את ענייניו, בעזרת השם, יהיה בן שמונה עשרה....

הדמעה השקופה שלי מתגלגלת לאורך הלחי.

"אמא, למה את בוכה?" הוא שואל ומלטף באצבעות המתרגשות שלו את פניי.

אין לי מילים להסביר את העתיד והעבר וההווה שמתערבבים בתוכי עכשיו ויוצרים בלב שלי צונאמי של זמנים, של חששות ושל תקוות שמאיימים להטביע אותי פתאום. "אמא, את עצובה?" הוא שואל.

"קצת. אבל גם הרבה שמחה". אני מחבקת אותו חזק. נשימה עמוקה ואנחנו נותנים ידיים ונכנסים....

>> לתרומת ילקוט לילד שאין לו, סמסו עכשיו 5656 ותרמו 10 שקלים.

>> לאתר עמותת צמאון






מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה