אמא הצילה את חיי ועכשיו הזמן להחזיר

״אם אמא לא היתה תורמת לי חיים שלמים לא היו קורים - לא רק שלי, גם של שני הילדים שלי.״ מיכל נחום אפנג׳ר מספרת לראשונה על תרומת הכליה שקיבלה מאימה

25/10/2017
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • בדואר
  • RSS

מיכל ואימה טובה

מעולם לא דיברתי על זה, בטח לא מעל כזו במה, אבל משהו התעורר בי בערב שישי אחד והייתי חייבת לעשות משהו. לא כי הייתי צריכה לדבר על זה אלא פשוט כי פתאום בער בי הצורך להעלות את המודעות בעניין תרומת האיברים בארץ. אז כתבתי פוסט קטן בקבוצת נשים גדולה בפייסבוק-

 “אני בת 40 ומושתלת כליה מזה 24.5 שנים. חיה חיים מלאים, בריאים ומאושרים. מי חתומה על כרטיס אדי?”

מעל 2,200 תגובות ודיון מרגש ביותר נוצר סביב העניין, התרגשתי לגלות את המודעות הנרחבת לנושא, אך וודאי לא מספיקה.

 אמא שלי הצילה אותי 

אני מיכל נחום אפנג'ר, בת 40, נשואה לליאור ואימא של בן ואיתי-אוצרות חיי.

מזה 24.5 שנים, אני מושתלת כליה. אמי, טובה נחום, תרמה לי אותה. אני לא זוכרת שום דבר מהתקופה שבה גילו שאני חולה, שיש לי מחלת כליות שעד היום אני לא יודעת את שמה. הייתי בערך בת ארבע לפי הסיפורים.

הזיכרון שלי מתחיל בשלב הרבה יותר מאוחר, בגיל 8 אולי 9, לא זוכרת בדיוק. אני ואימא היינו נוסעות באוטובוס מוקדם בבוקר ממצפה רמון למרפאות חוץ ילדים בסורוקה. אני זוכרת שאף פעם לא הבנתי למה. אני זוכרת שהרגשתי ממש טוב ומעולם לא הרגשתי חולה.

וככה, חלפו להן השנים עד שבערך בגיל 15 ואני עדיין מרגישה בריאה לגמרי) חוץ מחוסר תיאבון טוטאלי ואיסורים מפה עד להודעה חדשה על מה מותר לי להכניס לפה- כמעט כלום!) הרופאים הודיעו להורים שלי שהגיע הזמן לדבר על השתלה ומהר, לפני שיגיע הצורך בדיאליזה, ושהסיכויים להשתלה מוצלחת הם גבוהים כשהתורם הוא תורם חי, מהמשפחה.

לאבא כבר הייתה אז רק כליה אחת, אז הוא לא יכול היה לבוא בחשבון, אבל אני זוכרת את אימא שלא חשבה פעמיים ומיד התחילה לעבור סדרת בדיקות ארוכה, ובכל בדיקה אושר גדול על תגלית ההתאמה.

תוך זמן שהיום נראה לי כמו ימים ספורים אבל אני בטוחה שהיה ארוך מזה, ועדיין הכל קרה במהרה, שתינו היינו בבגדי בית החולים, נכנסנו לניתוח ואבא חיכה דואג.

הזיכרון שלי עמום, הייתי בת 16 , חייתי כמו בחלום, צפיתי בחיים של ילדה אחרת. כל מה שרציתי היה להיות רגילה. לא מיוחדת, לא חולה, לא מושתלת, לא מוגדרת. רגילה.

ההשתלה עברה בהצלחה, קיבלתי חיים במתנה ואז עוד לא הבנתי את משמעות הקבלה הזאת. כמעט מיד חזרתי לחיי הרגילים. נערה בתיכון, בגרויות, חברות, חברים. לא נתתי לזה להשפיע עלי,  לא נתתי לזה מקום בחיי. רק רציתי להיות רגילה.

והייתי רגילה. סיימתי תיכון בהצלחה, אוניברסיטה, עבודה, התחתנתי עם הסלע האיתן שלי והבאנו לעולם שני קסמים, ואני מגשימה את עצמי כל יום מחדש - זה לא מגדיר אותי. מה שמגדיר אותי הם אהוביי ועיסוקיי.

היום, ממרומי גיל 40 אני יודעת ומבינה מה קיבלתי. מבינה היטב שאם לא הייתי מקבלת את המתנה הזאת מאימא, בין אם כי היא הייתה בוחרת שלא לתרום (והרי היא יכלה לבחור בכך- מזלי שהיא האימא שלי)  ובין אם לא הייתה נמצאת מתאימה, הייתי צריכה לחכות לתורם מת. ולזה יכולתי לחכות המון זמן ומי יודע אם הייתי מספיקה לקבל בכלל. חיים שלמים לא היו קורים. ולא רק החיים שלי, החיים של שני הילדים המדהימים שלי, שהעולם לא היה נראה אותו דבר בלעדיהם, לא היו קורים.

michalnahumfamilyjpg

אני כותבת וחושפת את עצמי למרות שגם היום אני רוצה להיות רגילה ועדיין רבים האנשים סביבי שאפילו לא יודעים. אני מעדיפה לא להתעסק בזה, לא לדבר על זה, לא לתת לזה משקל, לא חברה בשום קבוצת תמיכה כזו או אחרת בפייסבוק או מחוצה לו. לא שם אני שמה את המיקוד שלי. אני כותבת וחושפת כי אולי תסתכלו עלי ועל חיי ותחליטו בזכות זה לחתום על כרטיס אדי או לתרום אפילו בחייכם ולגרום לחיים שלמים לקרות בזכותכם.

אימא, תודה ♥

והנה סיפורו של אדי, כפי שלמדתי עליו רק עכשיו, בזכות הפוסט הקטן שכתבתי

כרטיס התורם "אדי" נקרא על שמו של הוגה הרעיון – אהוד (אדי) בן דרור ז"ל, שסבל ממחלת כליות כרונית ונזקק להשתלה. אדי עבר טיפולי דיאליזה ממושכים ובזמן ההמתנה להשתלת כליה קרס ליבו. במהלך המחלה, הודיע אדי להוריו שכשיבריא יקים עמותה לקידום המודעות לתרומת איברים. לאחר פטירתו של אדי בשנת 1978, נרתמו הוריו דבורה ושמואל בן דרור למימוש ולקידום צוואתו, באמצעות אגודת "אדי" אותה הקימו. הם חרשו את הארץ, שיתפו, הסבירו והרצו לכל מי שהיה מוכן לשמוע ובמשך שנים רבות התנהלה העמותה מסלון ביתם.

כעשור אחר כך, לבקשת משרד הבריאות, הועבר מאגר החותמים למשרד הבריאות תוך שמירה על שמו של הכרטיס.

עם הקמת המרכז הלאומי להשתלות כיחידה בתוך משרד הבריאות בשנת 1993, הופקד המרכז על ניהול מאגר החתומים ועל ניהול וקידום החתימה על כרטיס אדי בישראל.

לחצו כאן להצטרפות ולחתימה על כרטיס אדי

 

הכותבת היא מיכל נחום אפנג׳ר‎, מאמנת ומלווה נשים לצמיחה כלכלית והגשמת חלומות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה