"אם זנות היא בחירה חופשית, למה גברים לא בוחרים בה?"

פרופ' קתרין מקינון, אם הפמיניזם הרדיקלי, הגיעה לישראל ונתנה הרצאה על זנות, שהיא לדבריה "לא 'המקצוע הכי עתיק בעולם', כי אם 'הדיכוי הכי עתיק בעולם'". מפגש עם אישה מעוררת השראה, שהקדישה את חייה לשחרורן של נשים אחרות

30/07/2014
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS
» סוכנת של שינוי. קת'רין מקינון (צילום: הדס בשן)

"תגידי, הכל אצלך זה פמיניזם? אין משהו שלא קשור בזה?".

השאלה הזו מוטחת בכיווני לא מעט, מגברים ונשים גם יחד. לפעמים אני מהרהרת בכך שאולי, בהתרסה הזו יש גרעין של אמת, ושואלת את עצמי אם לא נתתי לאג'נדה אחת נקודתית להשתלט לי על התפיסה בצורה לא פרופורציונלית. אבל השבוע, כשישבתי בהרצאה של פרופ' קת'רין מקינון בקרייה האקדמית בקריית אונו, התבהרו לי כמה דברים. הפמיניזם שלה הוא באמת הכל. הוא דרך חיים, דרך הסתכלות על המציאות, פרקטיקה, סוכן של שינוי ותקווה. הפמיניזם של קת'רין מקינון מגיע מהמקומות הכי אינטימיים של הקיום האנושי, ועד להכי ציבורי ופומבי. מקינון רואה את הדיכוי הנשי בכל אשר תלך, אבל זה רק גורם לה לעבוד יותר קשה כדי להלחם בו. והיא מבינה שהדיכוי הזה הוא חלק מניצול כוחות מובנה בחברה, מהיחס של החזק כלפי המוחלש, שאי אפשר להבדיל אותו מנושאים של גזע, מעמד, לאום וכל פער כוחות אחר בחברה. הפמיניזם שלה הוא בעצם זכויות אדם, וזכויות אדם זה באמת הכל.

אל מקינון נחשפתי לפני 16 שנה, בזכות ד"ר אורית קמיר, שהייתה לי הזכות להיות סטודנטית שלה בפקולטה למשפטים, באוניברסיטה העברית בירושלים. השנה הייתה 1998, שנה גדולה למאבק הפמיניסטי הישראלי,  השנה בה עבר בכנסת "החוק למניעת הטרדה מינית", אותו יזמה ד"ר קמיר בעצמה, לא מעט בהתבסס על הדוקטרינה של מקינון,  פרופסור מן המניין למשפטים באוניברסיטת מישיגן . קמיר סיפרה לנו שמקינון היא אם "הפמיניזם הרדיקלי", ענף בפמיניזם שדוגל בשינוי חברתי עמוק, ולא רק בהשוואת התוצאות בין גברים ונשים. על פי הפמיניזם הרדיקלי, לא מספיק שנשים ירוויחו כמו גברים על אותה עבודה - צריך לדאוג שיהיו להן הזדמנויות שוות להגיע אליה. לא מספיק שנשים תצבענה בבחירות - צריך לדאוג שהן יהיו משכילות ומודעות בדיוק כמו הגברים, ויקחו חלק אמיתי בניהול מדיניות. לא מספיק שיאסרו את מי שאונסים אותנו בסמטה אפילה -  צריך להשקיע מאמץ ולמצוא את כל ה"אונס הסמוי" בחברה, זה שמדכא אותנו על בסיס יום יומי, גם בתוך המערכת הזוגית. על בסיס ההבנות האלה, אפשר להתחיל לדבר על מניעת הטרדה מינית, על העדפה מתקנת, על מלחמה בפשעי הפורנו (מקינון הייתה מהנשים שתמכו בלינדה לאבלייס, כוכבת "גרון עמוק", שיצאה נגד התעשייה שהיא הייתה חלק ממנה שנים רבות), וגם על הנושא שמקינון בחרה לדבר עליו השבוע בביקורה בישראל: זנות וסחר בנשים.

חברות הכנסת זהבה גלאון ומרב מיכאלי, מקדמות בימים האלה את הצעת "חוק הפללת הלקוח", ובמסגרת העבודה עליו ליוו את ביקורה של מקינון בישראל. מקינון והייתה חלק מחקיקת הגירסא השבדית לחוק, שלדבריה הינו הצלחה. החוק השבדי אומר כי מי שצורך זנות הוא העבריין, לא האישה. החוק לא עוסק במיסוד הזנות כי אם בביטולה. האמירה כאן היא ערכית: אין שום דבר טוב בזנות, וכל ניסיון ליפות את זה ולקרוא לזה "מקצוע", הוא שקר.

"בגרמניה מיסדו את הזנות והיום הגרמנים מודים כי זה היה כשלון", אומרת מקינון בהרצאתה, "זהו ניסוי כושל. כדי למסד את הזנות, צריך לדאוג לתנאים מאוד סטריליים שבהם היא יכולה להתרחש - כולל להוציא מהחדר את הכריות ואפילו הסדינים, כי אלה יכולים לשמש ככלי נשק נגד האישה. מה שקורה בפועל, זה שגברים מעדיפים לצרוך את הזנות שלהם במקומות לא חוקיים ולא ממוסדים, אשר נמצאים בפריחה. בנוסף, הסחר בנשים נמשך, למרות שמיסוד הזנות לכאורה היה אמור להפוך את הזונות לעצמאיות ולהפסיק את הסחר. הדבר היחיד שמיסוד הזנות בגרמניה עשה, הוא לחזק את המסר שזנות זה בסדר".

המצדדים במיסוד הזנות טוענים כי אישה יכולה לבחור להיות זונה, וכי לקחת ממנה את הבחירה הזו היא פגיעה בזכותה. מקינון עוברת על כל אספקט של האמירה הזו, ומפריכה אותו: "זנות איננה, כמו שאומרים 'המקצוע הכי עתיק בעולם', כי אם 'הדיכוי הכי עתיק בעולם'. זו מעולם לא בחירה של אישה עם אפשרויות כלכליות. בכל מקום בעולם, זונות הן עניות. עוני הוא הסיבה המרכזית בגללה נשים נכנסות לזנות, בדרך כלל הן לא יוצאות ממנו אלא נכנסות אליו יותר ויותר עמוק, וגם מתות בגיל צעיר. הגיל הממוצע שבו אישה נכנסת למעגל הזנות הוא 14, ואני רוצה לשאול - כמה בחירה יש לך בגיל הזה? האם זה הגיל שבו את רוצה לבחור משהו שילווה אותך כל חייך? אישה לא בוחרת לאיזה מעמד חברתי להוולד, והמעמד הוא זה שקובע את המסלול, לא משהו אחר".

"מעבר לעוני, קיים מאפיין נוסף שמשותף לרובן המוחלט של הזונות, והוא העובדה שהן שורדות של תקיפה מינית בגיל צעיר. גם כאן אין בחירה של ממש - האם הן בחרו להאנס כילדות? למעשה נוצר מצב בו משהו שנעשה לך, כופה עלייך את שארית חייך. השילוב של עוני ותקיפה מינית גורם לכך שאת עושה סקס כדי לשרוד, 'סקס הישרדותי'. והצורך הזה נכפה עלייך, זהו לא רצון אמיתי בסקס. הכסף כופה עלייך את הסקס, הוא לא הופך אותו לרצוי, זהו למעשה אונס מתמשך"

"הלקוחות יודעים היטב שזהו אונס", היא ממשיכה, "אנחנו מדברות עם הרבה לקוחות גברים במחקרים שלנו, הם מאוד אוהבים לספר על עצמם. הם יודעים שאין כאן בחירה של ממש, אבל הם נהנים להשלות את עצמם שהנשים האלה רוצות בהם. מה שיש בפועל, זה שקנית מישהי מנותקת, בובה מזויינת, שמבטה ריק - אותו מבט שגברים קוראים לו 'מבט סקסי'. בזמן הסקס הן  מסתכלות על השעון, מחכות שיגמר. ובכל זאת מדברים על מושג ה'הסכמה' באקט. אז תחשבו על זה -  כשיש לנו סקס טוב, אנחנו לא מדברות על 'הסכמה'. כך לא נראה רצון אמיתי בסקס. כך לא נראית בחירה. ואדרבא, אם זנות היא מקצוע לגיטימי ובחירה חופשית, למה גברים לא בוחרים בה? יש גם נערים צעירים במעגל הזנות, כמובן, אבל ברוב במקרים, גם להיות גבר ממעמד חברתי נמוך מזכה אותך באפשרויות שתעדיף בהרבה, לפני שתהיה זונה ממין זכר".

"זה כמו לנקות בתי שימוש"

"מרבית מעמיתי באקדמיה", מספרת מקינון, "אוהבים להשוות בין זנות למקצועות אחרים, ולהגיד - 'את גם לא רוצה לעבוד במפעל או לנקות בתי שימוש, ובכל זאת יש מי שעושים את הדברים האלה. זה שזו עבודה מלוכלכת לא אומרת שמישהו לא צריך לעשות אותה'. ובכן, זה מדהים - אלה הפעמים היחידות בהם הפרופסורים המלומדים האלה, שיושבים במשרדים מפוארים ומקבלים מלגות יקרות - יחשבו בכלל על האנשים שמנקים להם את בתי השימוש, ויגנו על זכות התעסוקה שלהם. אלה לא החוקרים שיחקרו את הפרות זכויות האדם במקצועות שהם מציינים, למרות שגם הן בטוח מופרות. ואני רק רוצה להזכיר", היא אומרת וקולה מתגבר בכעס, "אף אחד לא ימות אם נבטל את הזנות היום. זה לא נכון ש'מישהי חייבת לעשות את זה', הדבר היחיד שיקרה אם נבטל את הזנות היום זה שכמה גברים לא יוכלו להזדיין היום!", קולה רועם, הלהט שלה משתלט על החדר ומעורר השראה.

הנשים המעטות שיוצאות ממעגל הזנות, מספרת מקינון, מדווחות על פוסט-טראומה במימדים שדומים לניצולי עינויים והלם קרב.  עד כדי כך החוויה מצלקת את גופן ונפשן, "ואין מקום בעולם שבו אני פוגשת זונות, שלא מגיעות אלי עם בקשה אחת בלבד - תעזרי לי לצאת  מזה. אפילו בארועים בהם נכחתי אליהן מגינות נשים כדי להגן על הזנות, בסופו של דבר הן מבקשות עזרה, הן רוצות לצאת החוצה".

 

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה