» מתוך 'אלכוהולא'. צילום: מוש פאוסטר

ביציאה מההצגה "אלכוהולא!" שמעתי מורה קוטלת את מה שראתה. המורה, אישה מאופרת עם תלתלים צבועים בפסים, אמרה שהיה "לא טוב, שטחי, משעמם". היא כנראה לא מחוברת לשטח, כי התלמידים הגיבו בערנות לנעשה על הבמה. הבטתי בהם במהלך ההצגה. הם היו מרותקים. הקשיבו וצחקו במספר מקומות שבהם הסיטואציה היתה משעשעת. לקראת סוף ההופעה מחאו כף חזק. מחיאות כפים ספונטאניות של הערכה ואולי אף הזדהות. נראה שמה שהם ראו שם חילחל קצת.

האם זה יביא לשינוי? להפחתת הצריכה של אלכוהול? – זו כבר שאלה אחרת. אבל הטיפה הזו אולי תגרום להרהור נוסף לפני שהם "יורדים על בקבוק וודקה". אני מנחשת שהמורה שקטלה – מעולם לא גמעה כמות נכבדה של אלכוהול, מעולם לא השתכרה עד אובדן חושים, לא הקיאה את נשמתה ולא מצאה עצמה ביום שאחרי, משחזרת חוויות קשות של התנהגויות הרסניות. אולי הדיאלוגים והמצבים שם על הבמה היו זרים לה, אולי היא אטומה לנעשה סביבה. זו מן הסתם חלק מהבעיה: מורים ואולי גם הורים אינם מתבוננים מקרוב בבני הנוער האלה ואינם ערים לרחשי ליבם.

בחורה שיכורה בפארק

בהצגה אלכוהולא מככבים שני שחקנים מוכשרים: שרון פאוסטר ("סרוגים", "חשופים" "המקום") ורז ליסיצקי ("הבודדים", קירות", "מורה פרטי"). השנים שיחקו בצורה משכנעת בלווית אביזרים מינימאלים וצילומי רקע על מסך ענק שהוסיפו מימד נוסף להפקה. הם העלו בפני הקהל מספר מצבים שבהם צריכת אלכוהול גוררת התנהגות קשה ותוצאות הרסניות.

סצינה ראשונה: נער בן 16 מפעיל לחץ ושכנוע מאסיבי על נערה שאיתה יצא לשוטט בפארק לשתות לשכרה. סצינה זו חוזרת בשלוש ווריאציות שונות המציעות לקהל שלוש אפשרויות לתגובה של הנערה:

אפשרות אחת – היא נעתרת, משתכרת והשניים מקיימים יחסי מין שהם עבור הנערה ההתנסות מינית ראשונה. הנערה מקיימת יחסי מין ללא החלטה ולא מתוך רצון, אלא מתוך עירפול חושים אלכוהולי, על פי האפשרות השנייה היא דוחה את הנער בבוטות והוא נעלב, על פי האפשרות השלישית הנערה מסבירה לנער בעדינות מדוע היא לא רוצה לשתות והם הולכים לחטוף משהו לאכול. סצינה זו מציגה אופציה חשובה לקהל ובעיקר לנערות: שלא חייבים להיגרר אחרי כל פיתוי והצעה. אפשר להגיד "לא" מבלי לפגוע.

סצינה שניה: נער שנראה ומתנהג כמו חנון טיפוסי מגיע לבית של חברת ילדות שלו. ההורים שלה נסעו לחו"ל, השאירו לה הרבה כסף ויש לה זמן פנוי. היא מפסיקה ללכת לבית הספר, קונה לעצמה בגדים והרבה אלכוהול ושותה בקבוקים שלמים. למרות מאמצי החבר להניא אותה מלפגוש חבורה של בני נוער בעייתים, היא הולכת אליהם מאוחר בלילה. הסיפור מסתיים ברצח. בני הנוער הללו רוצחים מוכר מכולת שסירב למכור להם משקאות חריפים.

סצינה שלישית: דיאלוג בין נער ונערה שהוא שיכור כלוט, מקיא ואומלל. זו סצינה שלא הוסיפה הרבה להצגה.

סצינה רביעית ואחרונה מורכבת משני סיפורים מקבילים. האחד של נערה שחוגגת יום הולדת 16 עם החברות ולאחר מכן נוסעת עם המשפחה לבילוי יום הולדת משפחתי. במקביל נער בן 18 מקבל בשורה משמחת שהוא התקבל לגיבוש של קורס טייס. הנער נכנע ללחץ חברתי ושותה לשכרה. אותו נער נוהג לאחר מכן ברכב עם החבר הטוב שלו ומתנגש ברכב של משפחת הנערה. הנוסעים בשני כלי הרכב נהרגים. על הבמה ניצבים הנער והנערה, מוארים בתאורה אדומה מצמררת. הם מדברים כמתים. שני מונולוגים עוצמתיים.

ההצגה רלוונטית, הסצינות אמינות, הדיאלוגים קולחים בשפה משכנעת ואותנטית של בני הנוער. מומלץ.

>> מתוך הבלוג של אורית אגמי- מאי בלוג

>> למידע נוסף בנושא אלכוהול והשפעותיו על צעירים (מצגות ועוד) לחצו כאן

להזמנת הצגות לבתי ספר ומוסדות חינוך:

נוני הפקות 052-2844468

>> לדף הפייסבוק

כל הצילומים: מוש פאוסטר