אלימות נגד נשים: מספרי האמת

7 נשים נרצחו בידי בני זוגן בשנת 2012, וזה רק אחד מהמספרים הקשים שאספה סמדר סלומון לכבוד יום המלחמה באלימות נגד נשים. אחד מהנתונים המבעיתים ביותר: קרוב לשני שלישים מהמתלוננות הן קטינות

25/11/2012
סמדר סלומון קבלו עדכונים מסמדר
  • RSS

לקראת יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים שחל, היום, ה-25.11 מפרסם משרד הרווחה והשירותים החברתיים את הנתונים הבאים לסיכום שנת 2011:

  • 18 נשים נרצחו בידי בני זוגן בשנת 2011, בשנת  2012 (נכון לעכשיו) נרצחו 7 נשים בידי בני זוגן.
  • בשנת 2011 התקבלו כ-14,500 פניות חדשות למרכזים למניעת אלימות במשפחה – עליה של כ-16% משנה שעברה!
  • סוגי אלימות בפילוח לאחוזים הם: 48% (350 נשים) סבלו מאלימות כלכלית,  23% (168 נשים) סבלו מאלימות מינית.  76% ( 559 נשים) סבלו מאלימות נפשית/מילולית. 6% ( 482 נשים)סבלו מאלימות פיסית ו- 38% (277 נשים)  סבלו מבידוד חברתי.
  • בשנת 2011 טופלו במרכזים 10,286 בתי אב, בהם 11,778 מטופלים יחידים שמתוכם-7,901 נשים (67%), 3,011 גברים (26%), 866 ילדים (7%).
  • בשנת 2011 קבלו הגנה וטיפול ב- 13 מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, 732 נשים ו- 973 ילדים.
  • בשנת 2011 פעלו 385 קבוצות טיפוליות: 30% קב' גברים, 49% קב' נשים, 8% קב' עולים. 21% קב' ילדים ונוער.

thinkstock

למספרים אלו מצטרפים נתוניה של הוועדה לקידום מעמד האישה המציירים תמונה מבעיתה במיוחד:

  • במחצית הראשונה של שנת 2012 (ינואר-יוני) התקבלו במרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית 4,030 פניות חדשות, כ-89% מנשים (כ-3,570).
  • קרוב לשני שלישים מהפונות שגילן ידוע היו קטינות בעת הפגיעה בהן.
  • סיבת הפנייה השכיחה ביותר בקרב כלל הפונות הייתה אונס/מעשה סדום ואילו בקרב קטינות גילוי עריות/פגיעה בתוך המשפחה. בקרב הפונות בגילאי 12-0 מגיע שיעור הפגיעות לקרוב ל-70%.

לעצור את הסחף

בשנת 2010 כתבתי ממש כאן דו"ח מצב אודות אלימות כלפי נשים ומאז נכתבו רק על ידי עוד שני פוסטים בנושא ונראה שחוץ מהמספרים שמשתנים לרעה דבר לא השתנה. אנו לא באמת מצליחים לעצור את הסחף. כמו במלחמת התשה, האלימות כלפי נשים מתרחשת בזירה שולית של התודעה הציבורית. שולית לא בשל חוסר חשיבותה, אלא מאחר והיא לא מצליחה לעורר בציבור הישראלי תחושת דחיפות של  עשייה, תחושת דחיפות כי מדובר כאן במלחמה אמיתית.

תסלחו לי על ההשוואה אבל היא בלתי נמנעת מבחינתי: מדינת ישראל נמצאת מספר ימים לאחר סיומו של מבצע עמוד ענן. לצערנו הרב ספגנו 6 אבדות בנפש, 6 אבדות יותר מדי ו240 פצועים. בעת שכזו ברור שכל הארץ הומה תחושת בהילות לנוכח המצב.

עד כה בשנת 2012 נרצחו 7 נשים, 7 נשים יותר מדי. וקיימת עלייה של 16% במספר הפניות למרכזים למניעת אלימות במשפחה. נשים בישראל ממשיכות לסבול מכל סוגי האלימות: פיסית, מילולית, כלכלית, מינית ונפשית וחיות בטרור מתמשך. המשמעות היא אחת: יש נשים בארץ שעבורן החיים הם מלחמה! והן עומדות פעמים רבות חסרות אונים ללא מערכת כיפת ברזל שיכולה להגן עליהן.

מתחת לחגורה

אחד הנתונים הקשים ביותר לעיכול הוא מספק הקטינות הסובלות מאלימות מינית. נתוני הוועדה לקידום מעמד האישה חושפים את המציאות המכוערת: קרוב לשני שליש מהפונות למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית היו קטינות בעת הפגיעה בהן.  90% מכלל הפניות הן של נפגעות מתחת לגיל 25 ולמעלה מ- 80% נפגעות/נפגעים מתוקף מוכר.

מציאות זו מחדדת עד כמה מהאלימות המופעלת היא כלפי החלש, ובמקרה זה החלשות יותר. אותן בנות בגיל צעיר, חסרות ישע במידה רבה מול התוקף שלרוב הוא גם אדם נחמד, קרוב, מוכר שאינו נוקט באלימות ברוטלית להשיג את מבוקשו, נאלצות להתמודד עם הנורא מכל.

בגיל בו אנו כהורים רוצים להקנות לילדותינו ולילדינו אמון וביטחון בעולם, לשלוח אותן פטורות מדאגות החיים לגבש את אישיותן הנבנית לצד זהות מינית בטוחה, לפנות אותן למשימות החיים שמאפיינים את הגיל הזה. בנות רבות נחשפות לעולם לא בטוח ולא מוגן ונאלצות להתמודד לא רק עם התקיפה, אלא עם תחושות הבושה והאשם שנלווים פעמים רבות לסיטואציה. פגיעה בבנות רכות היא הפגיעה מהסוג השפל ביותר, שמותירה את הצלקת הגדולה מכל ושהשיקום ממנה הוא הקשה מכל. והיא כשני שלישים מסה"כ הפגיעות בתחום המיני.

אם יש עוול כפול כלפי הנערות הוא קשור במסר שניתן להן ומגמד את המעשה, פעמים רבות כאשר ילדה/נערה אוזרת אומץ ובאה לספר את הסיפור היא נתקלת במסרים כגון: "אל תעשי מזה עניין", "אם תתלונני זה יחזור אלייך חזרה" - כך הולכת ומתקבעת תודעה של השתקה, הקטנה וגימוד הסיטואציה לטובת המפגע.  כך נסגרות עבור אותן נערות שערי הכלא שוב רק שהפעם גם המפתח נזרק איתם.

שיח של השתקה הוא לא דבר נדיר, אם נרחיק את זכוכית המגדלת מעל נפגעי ונפגעות תקיפה המינית, נמצא אותו שזור בשיח של הנוער. הוא מחלחל בכל מקום ובכל שכבות האוכלוסייה. כשנערות צעירות בגיל שבו מתחילות החברויות בין בנים לבנות מקבלות את המסר שעליהן לזרום, כי לזרום זה קול, זה להיות אחת מהחבר'ה, זה להיות בעניינים, גם אם זה אומר לשכב איתו כשאת לא בשלה. הרי שזהו שיח מסוכן שבו נערות צעירות מפנימות שהן צריכות לוותר על רצונן/דעתן כדי להיות שוות או ראויות לאותו נער שיהפוך לגבר. זהו שיח מסוכן שהופך חיזור ברוטלי ללגיטימי.

האלימות כמוה כמלחמה כאשר בחזית ניצבות נשים רק שהן לרוב לבד, מבודדות ומתמודדות בעצמן עם הקושי ועם התוקף. ואולי אחרי שנים של מספרים שרק הנייר סובל הגיע הזמן להבין שאלימות כלפי נשים על כל גווניה היא מלחמה אמיתית על הקיום שאין לה אזעקת צבע אדום ולא ניתן להתמגן בפניה. ומכאן לומר די! עד כאן! ולהתחיל לפעול. לפעול לשינוי השיח הציבורי, לפעול למתן לגיטימציה לנשים להתלונן, לפעול למען תוכנית לאומית למיגור האלימות כלפי נשים.

>> הערב, ביום ראשון ה- 25 לנובמבר, יצא מצעד לציון היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. ניפגש בכיכר רבין בתל אביב ב 18:30, נצעד לאורך אבן- גבירול עד רחבת הסינמטק ונקיים עצרת ברחבת הסינמטק. הארוע כולל הופעה של דנה ברגר. הנחייה: לינוי בר גפן





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה