אלדד יניב – עד מדינה

גם גילי קצנלנבוגן חשד בהתחלה באלדד יניב ובארץ חדשה, אבל אחרי שראה את הסרטים וקרא את מצע המפלגה, החשדנות והציניות התפוגגו, ובשבוע הבא הוא מתכוון להצביע לו

14/01/2013
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» גילי קצנלנבוגן. כבר לא מתלבט

עוד לא זכורה לי מערכת בחירות שבה התלבטתי עד לרגע האחרון כמעט... פעם הכל היה יחסית ברור. היה את המערך ואת הליכוד. כמו מכבי והפועל, רק בכנסת. פעם זו לקחה את האליפות ופעם השנייה לקחה, והיו קרבות ומהפכים. והיה צמוד, והיה הבוז לך והבוז לך והיו צ'חצחים ופנתרים ומפלגת חוק הטבע והיה שמייח, כמו שסבתא שלי חינייה היתה אומרת. עד שפתאום הליכוד הראה לעבודה את העשן מהאגזוז ובעבודה הפסיקו לתת עבודה, ותמיד ש"ס היתה בממשלה באיזשהו אופן, וכולם בכו וצחקו אבל הכל היה יחסית ברור, כי הפוליטיקאים היו אולי יותר ברורים, ואתם יודעים מה? היה לפחות במי לבחור.

ואז אריק שרון עשה מהלך, ישב וחשב לעצמו שהוא מספיק חזק, הרים טלפון לאדלר והשניים החליטו שזה הזמן לייצר מפלגה חדשה, מפלגת קדימה. את השם "קדימה" בחר אפילו חבר שלי מהימים שעבדתי במשרד פרסום, אורי לברון. חבר מוכשר, שהחליט להציע את השם "קדימה" קודם כל לאדלר, ואדלר אהב את השם הזה והציע אותו לאריק ואריק הרי תמיד אהב את מה שאדלר אמר לו לאהוב, אז הקימו את קדימה. ולקחו את הבחירות בהליכה.

ופתאום אריק חטף את מה שחטף, ואולמרט ככה על הדרך קיבל את המושכות וההמשיך עם קדימה קדימה. אולמרט ראש ממשלה. ויהי ערב ויהי בוקר.

הקדימה מאחורה

והנה שוב אנחנו קופצים כמה שנים קדימה, והקדימה פתאום מאחורה ובקושי רואים אותה, כשקופצים ממנה עוד ועוד מלחים, והיא טובעת וכמעט נעלמת. אבל מה, העיקר שקוראים לה קדימה. זה בערך כמו שאני אקרא לפינצ'ר הננסי שלי קילר או חץ.

וציפי מקימה מפלגה, וצץ לנו כוכב חדש - בנט, שבהתחלה אני מוכרח לאמר שדווקא סימפטתי אותו, אבל פתאום כשהבנתי מי עומד מאחוריו... אמאל'ה, נבהלתי.

אז אמרתי אולי נלך על יאיר? וגם שם לא כל כך הייתי שלם עם עצמי. אני מכיר את יאיר שנים ארוכות, היינו פעם אפילו חברים מאוד טובים באותה חבורה ממש, אבל משהו שם לא נתן לי לומר לעצמי שאני איתו, כי הוא בלבל אותי מאוד כשלא נתן לי להבין עד היום אם הוא יישב בממשלה אחת עם דרעי או לא. ולא שמעתי ממנו אף פעם תשובה החלטית בנושא הזה. אז נטשתי גם את הרעיון הזה.

התחיל לי ממש כאב ראש. בדרך כלל בשלב הזה כבר הייתי עם סטיקרים על המכונית, אבל פה המכונית שלי נשארה צפה ולא ידעתי מה לעשות, כי אני לא אוהב לצוף בכללי.

שחה בתוך החרא

בקיצור לפני שבועיים וחצי ככה, התחלתי לתור ברשת, ונחשפתי לכל המפלגות ולכל המסרים וצפיתי בסרטים שלהם. כולם פחות או יותר לא חידשו לי כלום, אבל מפלגה אחת דווקא כן בלטה לי וחידשה, מפלגה מוזרה כזו. כן כן, של אלדד יניב – ארץ חדשה, ומסרט לסרט אני מוצא את עצמי נחשף לעוד ועוד סיפור על השיטה הזו, על הקומבינות, על הכספים המועברים מכיס לכיס, על ההון והשלטון, על הגועל ועל הירקון הפוליטי הזה שאלדד היה בזמנו חלק ממנו ושחה בתוך החרא הזה שעדיין צף במים החומים העכורים. ובא לי להקיא רק מלצפות.

איזה אומץ צריך לבן אדם שהופך פתאום למין עד מדינה שכזה מול כל אלה שעבד עבורם והתקמבן איתם והתלכלך איתם ועבורם, ולצאת נגדם ולדעת שבכל סיפור כזה שהוא חושף, הוא סוגר על עצמו עוד שער ועוד בריח וממשיך להיות מסוכן לפחות כמו שהיה פעם, כשהיה בצד המלוכלך המטונף והמושחת הזה.

מאחד כזה שאין לו אלוהים, ולא משנה באיזה שלב הוא נמצא בחיים שלו, גם אם יאמר לי שעשה מהפך ועבר שינוי מטאפיזי, צריך תמיד להיזהר ולהשאר עם עין אחד פקוחה לרווחה גם כשאתה ישן את שנת החורף שלך. כי לך תדע מתי הוא יתהפך שוב?

אמרתי לעצמי נו מה, לי הרי אין עניין איתו ואין לי ממה להיזהר, ומספיק לי שיישב שם בכנסת וידאג להוציא את כל הרפש הנסתר שהרבה מחברי הכנסת מתבוססים בו כל יום כל היום, ושומרים על קוד השתיקה כמו שנהוג בכל ארגון פשע. ובכללי חשוב לי לדעת שעשיתי משהו כדי שהכנסת הזו תהיה נקייה יותר.

אלדד יניב. צילום מתוך יוטיובאלדד יניב. מהפכנים אמיתיים מתחילים בקטן

איש ללא גבולות

אני לא מקנא בו, באלדד, במה שיעבור עליו ביום יום במסדרונות הכנסת, תוך שהוא יודע שהוא לא יהיה הילד המקובל בכיתה, אותו ילד שמלך הכיתה בחר להחרים, אבל בכל זאת, אם ייבחר וייכנס לכנסת הבאה אני סומך עליו שיהיה מספיק חזק ואמיץ ואינשאללה גם חכם לטהר בכל דרך את כל הצינורות החלודים האלה שדרכם זורמים השלטון וההון משולבים זה בזה, והחרבון הזה שכל כך נמאס כבר ממנו.

אלדד יניב, למי שלא יודע, משכן את ביתו תמורת כספים שיאפשרו לו לממן את קמפיין הבחירות מכיסו הפרטי וקיבל תמיכה מלאה מאשתו (כבר אני אוהב אותה), שהסכימה שימשכן את ביתם תמורת הרעיון והעקרון החשוב לו כל כך.

אני לא מכיר עוד פוליטיקאי שמשכן את רכושו הפרטי עבור הגשמת רעיון כלשהו. יש להם לפוליטיקאים תמיד גבול מסויים שאותו לא יעברו, הגבול הזה מתחיל ונגמר בכיס הפרטי שלהם. כל עוד זה נוגע לכיסים אחרים, אין להם כל בעיה לבזבז ולהוציא סכומי עתק על רעיונות שונים ומשונים, אבל כשזה נוגע לכיסם הפרטי - יתנוסס שלט אדום זוהר עם הכיתוב עצור-עד כאן-גבול לפניך, כי הם דואגים אך ורק לתחת שלהם ולכיס שצמוד לתחת הזה.

אלדד יניב הוא איש ללא גבולות ואני אוהב את זה. ואנחנו צריכים אחד כזה בכנסת. אם אתה מאמין במשהו - לך עם זה עד הסוף.

אני מאמין לו, למרות שבהתחלה גם אני, כמו הרוב, הבטתי מהצד במין פליאה וסקפטיות כזו, הגבות שלי הורמו והעיניים שלי בחנו אותו במין צמצום עפעפיים וציקצוק שפתיים חשדני כזה, כשלא הבנתי מה בדיוק האיש הזה רוצה מאיתנו, חשבתי לעצמי הנה עוד ליצן תורן אחד שיתפוגג לו עם השגעונות והרעיונות שלו. אבל ככל שעבר הזמן, וככל שצפיתי בסרטים ובחומר שלו, ואפילו, מה אתם יודעים, קראתי את המצע שלו באתר http://eretzchadasha.com החשדנות והציניות התפוגגו להם ומצאתי אותו מדבר אלי מאוד.

מהפכנים אמיתיים הם תמיד אלה שבהתחלה מתחילים מקומץ קטן שמאמין בהם, הם בדרך כלל שרוטים קצת והם רצים קדימה כנגד כל הסיכויים.

ולסיכום אני אומר לכן ולכם: עם מלוא הכבוד וההערכה לכל מי שהחליט כבר או שעדיין לא, קראו לרגע את המצע של ארץ חדשה ותאמרו לי אם הוא לא מדבר אל הלב שלכן.

במידה וכן, הייתי מציע לכן ללכת הפעם עם הלב (הראש כבר יתחבר ללב), עם משהו שבאמת ילחם נגד השיטה הזו, ילחם בהון בשלטון ובקומבינות וילחם בשביל מעמד הביניים, אותם מאות אלפים שיצאו לרחובות כי הרגישו שדי להם עם השלטון הזה וה"דרך" הזו, ושבסך הכל הם מבקשים לחיות את החיים לחזור הביתה בכל ערב עם חיוך. כי כשחוזרים בערב עם חיוך הביתה, גם מחר כשנצא מהבית – נחייך.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה