איפה הן היום? בסינמטק הקרוב לביתכם

סרטה של דבורית שרגל, “איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?”, יוקרן מהשבוע בסינמטקים. לסלונה היא מספרת על הרגעים המרגשים, המפרכים והמשמחים בדרך לעלייתו לאוויר

30/11/2014
מיכל יפה קבלו עדכונים ממיכל
  • בדואר
  • RSS

אלה קרי הילדה מלפלנד ונוריקו-סאן הילדה מיפן

בשבוע שעבר התקיימה הקרנת הבכורה של סרטה של דבורית שרגל, “איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?”, שמתחקה אחר כמה מגיבורי ילדותנו מסדרת הספרים המפורסמת שהיתה בכל בית כמעט.

למרות הרעיון הנהדר, לקראת סוף ההכנה של הסרט הוא נתקל בקשיים תקציביים, שזה ניסוח יפה לזה שנגמר הכסף, ושרגל נאלצה לפנות לעזרת הקהל כדי לאפשר לה לסיים אותו, וכך התחיל פרויקט מימון-המון לטובת הסרט.

מה זאת אומרת נגמר הכסף?

“צריך להבין, וכדאי לשים את המספרים על השולחן סוף סוף: להפקת סרט דוקומנטרי צנוע במיוחד צריך כ-400 אלף שקל, סכום שהיוצרים מגייסים לרוב מגופי שידור ומקרנות הקולנוע בהארץ. זהו סכום שמשמש להפקה. בדרך כלל מופרש להם מזה פרוטות. במקרה של ‘איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?’ כל הסכום גויס מכסף פרטי, שכולל את כל החסכונות שהיו לי עלי אדמות, סכום מקביל מקסטינה תקשורת, חברת ההפקות של הסרט, עוד סכום מתורמת פרטית, צביה דושניצקי, ומימון המון. בסטנדרטים בינלאומיים זה נחשב מיקרו-באדג’ט. הסרט שלי חובק מדינות ויבשות, ולמרות זאת הצלחנו לדחוס את עשייתו לסד הזה. אל תשאלי איך”.

מה היה יותר קשה – להכין את הסרט או לגייס לו כסף?

“אלו היו קשיים מסוגים שונים. על הסרט עבדתי ארבע שנים מפרכות, ואני עדיין עובדת במרץ, יום יום. כעת אני צריכה להחזיר את הוצאות הפקתו בעזרת הקרנות ברחבי הארץ. עלי גם לשווק את הסרט ולהפיץ אותו. הכל במו ידיי השדופות”.

תמונה מתוך הסרט איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

היו לך בדרך ספקות שאולי מבצע המימון לא יצליח?

“את פרויקט מימון ההמון התחלתי בתחילת יולי 2014, כמה ימים לפני פרוץ צוק איתן (שהחל ב-8 ביולי), וסיימתי בסוף אוגוסט. פרויקטים כאלו הם מוגבלים בזמן מטבע בריאתם, אי אפשר לגרור אותם למשך תקופה ארוכה. יש להם קצב, מומנטום, התחלה, אמצע וסוף. ואז פרץ צוק איתן, הגיוס נעצר כמו גם מדינה שלמה.
“בסופו של דבר הצלחנו לגייס כמעט 110 אלף שקל. הסכום שקבעתי מראש היה 100 אלף, סכום גבוה באופן יחסי, והימור ממשי: אם לא הייתי מצליחה לגייס את כולו, על פי חוקי הדסטארט, האתר בו התנהל המימון, לא הייתי מקבלת גרוש. צריך להבין שזה ברוטו שבברוטו: מזה יורד מע”מ ועמלת האתר ומתנות לתומכים.

“היו לי ספקות. בטח. אני אישה ספקנית מטבעי. וחרדתית. אם את ממש רוצה לדעת. כשבוע או קצת יותר לפני הסוף הגעתי ל-40 ומשהו אלף שקל. אלו היו הרגעים שלהגיע ל-100 אלף נראה בלתי אפשרי”.

מה היה הרגע הכי מרגש בשלב גיוס הכסף?

“בשבת, שבוע לפני סוף הגיוס, פנה אלי בפייסבוק מישהו שלא הכרתי כלל, אדם זר, והחל לשאול אותי שאלות על הגיוס, ומה המשמעות, ואם לא אצליח לגייס את הכל, אם באמת אאבד את הכסף. לא הבנתי את פשר השאלות, אבל עניתי בנימוס, תוך שאני מג’נגלת כרגיל עוד אלף דברים שהיה עלי לעשות. ואז הוא שאל אותי: מה יקרה אם אתן לך עכשיו סכום גדול, שייתן דחיפה לפרויקט? אמרתי שאני לא יודעת, אבל אני מקווה שזה יעזור. כאמור, לא הכרתי אותו ולא ידעתי עליו דבר (למעט שמו, כפי שהופיע בכרטיסו) עד אותה שיחת פייסבוק, וגם הוא לא הכיר אותי. הוא קרא על הפרויקט בבלוג שלי (לחיות את חייה). ואז, תוך כמה דקות, כרגיל תוך רפרוש אובססיבי, אני רואה שהוא אכן שלשל לקופת הגיוס 25 אלף שקל טבין ותקילין. הייתי בהלם. לא האמנתי.
“מאותו הרגע העניינים התחילו להתגלגל במהירות, ובאמת הגענו לסיום בסוף, עם הסכום הרצוי וקצת יותר. הכל תודות לנדיב האלמוני, ולהתגייסות של חברים טובים בפייסבוק, שהפיצו את הבשורה ושיתפו את הפרויקט בעמודים שלהם. זה היה מרגש. אשכרה כל ישראל ערבים זה לזה נוסח דבורית”.

הסרט התקבל לפסטיבלי סרטים בהודו ובאינדונזיה. איך אנשים שלא גדלו על אלה קארי ונוריקו-סאן הגיבו אליו?

“על אינדונזיה אני עדיין לא יודעת, כי ההקרנה היתה ביום חמישי האחרון, ולא הייתי שם לצערי הרב (לא הספיקו להכין לי ויזה לאינדונזיה). אבל בהודו זה היה מדהים, אנשים שלא שמעו מימיהם את השמות נוריקו סאן, אלה קרי, אנה ריבקין בריק, לאה גולדברג, ואני חושדת שגם לא את שמה של אסטריד לינדגרן נסחפו אחר הסיפור. כי זה סיפור אנושי, לא צריך להכיר את הדמויות ואת הנפשות הפועלות ואת הספרים כדי ליהנות ממנו. זהו סיפור של אישה אובססיבית מעט (אני! אני!) שהולכת אחר חלום ילדות שלה. זה הכל.
“אחרי הקרנת הבכורה קיבלתי מאות תגובות אוהבות, אבל בהקשר של שאלתך, אני רוצה להביא את התגובה הבאה: ‘אין סימן טוב מזה שהבן הציניקן שלי, 28, ובת זוגו – גויה צרפתיה, שלא הכירו את הספר כמובן, אהבו מאד מאד את הסרט’.

“היום סיפרה לי חברה שגם בתה בת השמונה (!) שמכירה את הספרים נהנתה והבינה הכל, למרות שזה סרט למבוגרים. ויש עוד ילדים שנהנו: כיתת ילדים מחוננים שהעברתי להם סדנת תחקיר על הסרט, וילדה בת כמעט שבע, שחיה את הסרט יחד איתי כבר ארבע שנים. למעשה בזכות העובדה שהיא התלהבה מהספרים ושאלה אותי, כשהייתה בת שלוש, איפה הילדות, יצאתי לדרך.

“ובעוד אני כותבת את הדברים האלה, קיבלתי הודעה שהסרט התקבל לפסטיבל נשים בניו דלהי”.

ומה יהיה הפרויקט הבא שלך?

“למרות שהעורך של הסרט אמר לי עוד לפני כמה חודשים שעלי להיות כבר 70% בפרויקט הבא, עדיין לא שחררתי  ואני מחזיקה חזק בזרועו של ‘איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?’. יש לי כמה פרויקטים בשלבים שונים של עבודה, אבל אין לדעת מתי ואיך אממשם. אני מרוששת לחלוטין”.

ומה עכשיו? 

עכשיו אני יוצאת איתו לסיבוב הופעות. נתחיל בכל הסינמטקים בארץ, ונמשיך בכל מקום שרק ירצו אותו: ספריות, קיבוצים, מתנ”סים, בתי אבות, היכלי תרבות, מועצות אזוריות, מקומיות, מושבים, מה שתרצו.
והמייל שלי לצורך זה או אחר, אם במקרה אין לכם אותו. dvoritsh@gmail.com

אלו התאריכים בהם יוצג הסרט בסינמטקים במהלך דצמבר.

מועדי ההקרנות של איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?

קישור ישיר לרכישת כרטיסים בירושלים.
קישור ישיר לרכישת כרטיסים בתל אביב.
קישור ישיר לרכישת כרטיסים בחיפה.
קישור ישיר לרכישת כרטיסים בהרצליה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה