איפה הגברים?

לפני שנתפנה לבחון גם את תרומת חברי הכנסת הגברים לקידום הנשים בארץ, בילי מוסקונה חושבת שצריך בכלל להגדיר: מיהו הגבר הפמיניסט הישראלי?

07/03/2012
שלחו לחבר
 תגובות 

כשישבנו, פאנל "בית הנבחרות", כדי לדרג את תפקודן של חברות הכנסת ולסמן פרויקטים נוספים שבהם נעסוק ביום האשה הבינלאומי – נדרשנו גם לשאלת חברי הכנסת הגברים. מיהו חבר הכנסת הכי פמיניסטי שאתן מכירות? זרקה אחת מאיתנו. התחילו הגרודים בראש. אולי דב חנין מחד"ש? אולי שלמה מולה מקדימה?

מי, מי , מי עוד?

.

יש מועמדים, אך אין תשובה מובהקת. ולפני שאכדרר את השאלה הלאה, אני יושבת רגע לחשוב מה זה בעצם אומר, גבר פמיניסט? המילה פמיניסט כשהיא באה לתאר גברים, פוסעת על חבל דק. בואו נשאל את עצמינו בזהירות למה בעצם אנחנו מצפות כשאנחנו אומרות גבר פמיניסט. והאמת אנחנו מצפות להמון. למה? לא כי מה שאנחנו מבקשות הוא לא הגיוני או לא מעשי או חריג או יוצא דופן במיוחד. להפך. מה שאנחנו מבקשות בבואנו לחיות עם גברים פמיניסטיים הוא הכי הכי, אבל באמת הכי, הגיוני בעולם. מה שאנחנו מבקשות מבוסס על תחושת שיתוף, סולידריות, צדק, הגיון, ובסופו של יום אפילו רווח כלכלי שאלו מושגים שגברים ממש מבינים. אבל מה, ליד כל אלה וכדי שכל אלה יקרו מתבקש עוד דבר, שהוא הקשה. שינוי תודעה והפנית גב לסטראוטיפים ונורמות שנרכשו שנים והתבססו בתרבות עמוק מאד בתרבות הישראלית.

.

לאחרונה נחשפנו לטרגדיה בלונדון סביב פרשת הטרדה מינית חמורה של אזרחית לונדונית שעובדת עם אנשי השגרירות הישראלים. האישה חוותה אביוז מיני, פניותיה לא נענו, המטריד הכחיש והיא לקחה את חייה במו ידיה, מול תחושה, ככה אני מאמינה, שאין הד לכאב שלה. באותו יום שקראתי את הידיעה הזו, אני זוכרת, שמעתי דיווחים מלאי השתאות על בחור ישראלי בן 22 שנכנס לאינטרנט והתחפש וירטואלית לאשה. האשה הוירטואלית הציע את המיניות שלה עם תמונה, פנו אליה 4000 גברים שתמורת ההבטחה שתישלח חלק עליון חשוף הם שלחו לאותו צעיר בן 22 כספים ואחרי הצילום של החזה החשוף התחילה הסחיטה שהגיעה למימדים של שלושה מיליון שקל.

.

ובמקביל לידיעות החדשותיות – החיים נמשכים. הם מסמנים את העבודה הלא פשוטה שהייתי מעורבת בה סביב חוק הפללת הלקוח בזנות, סביב ההתעקשות על פתיחת הקולסאום שבתוכו חדרי וי- אי -פי אליהם מגיעים במעליות נסתרות הישר מהחניה של כיכר אתרים, חדרים שבתוכם מתקימת פעילות שהיא על רצף של זנות, לאוכלוסיית גברים בעלי ממון. ולכל זה אני קושרת את כתבתו האמיצה והמכוננת של דוד גרוסמן ב"הארץ" על מגבניקים שזרקו פלסטיני פצוע לצד הכביש.

.

למה, תשאלו אני קושרת את כל החוטים הרעים האלה יחד בבואי לשאול מיהו הגבר הישראלי הפמיניסט? או במילים אחרות: "למה את כל כך קיצונית, רואה רק את הרע, את הקצוות ואת היוצא דופן"?. כי מה שתארתי פה הוא כבר בכלל לא בקצוות. להפך זה האמצע. המועדון שנפתח הוא בלב תל אביב תחת עינו הפקוחה של ראש העיר, ומקרה הפלסטיני המת, כך הוסבר בכלי התקשורת הוא מקרה יומיומי. זה רק גרוסמן שהחליט לעשות מזה כותרת ראשית והיה לרגע מי שנתן לו. והאשה האנגלייה שעברה אביוז מיני והתאבדה ואפילו טקס ההשכבה שלה עוד לא נערך, היא ניגזרת למה שקורה אצלנו בתחום הזה של הטרדות מיניות קשות. קורה כל הזמן ולא עולה לכותרות כי נשים מבינות מה קורה כשהן מתלוננות. ראו מקרה ר' השותקת בלישכתו של נתן אשל.

.

בגדול, זאת דמותו של הארכיטיפ הגברי הישראלי.

.

כן, רבותי, אני יודעת שיש פה גברים מקסימים, זוגיים, חבריים, משפחתיים, מגדלי ילדים, מתעקשים להיות שותפים שווים. אין לי ספק, במיוחד לא לגבי הדור הצעיר. ויחד עם זה כל הגברים הישראליים חיים מבחינה תודעתית מול האריכטיפ הגברי של השוביניסטי, הגס, הכובש, הכוחני, המזלזל, וזה שרואה באשה 'אחר'. זאת התודעה המיינסטירימית, כמו שהיא נישקפת בפרסומות, בתוכניות הריאליטי, בשפה, בצורת הדיבור, בצורת החשיבה גם בשוק וגם בבית המשפט העליון על החלקים השמרניים שבו שרוצים לשמר את העולם הישן. המעמדי, האפליתי, זה שרואה באשה קול אחר, לא הקול "הטבעי".


לקריאת הסקירה המלאה של פעילות חברות הכנסת בנושאי קידום נשים בקדנציה האחרונה «

בחזרה למעלה