אימצתי את בתי

מזל טוב: ארנה קזין הוכרה רשמית כהורה לנעמי, בתה של מיכל, בת הזוג. בהזדמנות זו היא רוצה להגיד תודה לכל מי שעזר

20/02/2011
ארנה קזין קבלו עדכונים מארנה
  • RSS
» אמא ואמא. צילום: Thinkstock photos. עיבוד תמונה: סלונה

הקשיבו הקשיבו, אני רצה לספר לחבר'ה – בהתרגשות, בלי שמץ של איפוק:

הבוקר, בשעה שמונה וחצי בדיוק, נכנסנו זוגתי מיכל ואני לאולם של השופטת אסתר ז'יטניצקי בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. כעבור 12 דקות יצאנו מהאולם ובידנו הצו המיוחל. השופטת חתמה עליו בחיוך נבון ובפנים מאירות. בימים הקרובים ארשם כאם נוספת לבתי נעמי במרשם האוכלוסין. מעתה אני הורה שלה באופן רשמי. בתעודת הזהות שלה יצטרף שם המשפחה שלי לשם המשפחה של אמה, אהובתי. זהו זה. הושלם ההליך הביורוקרטי, הסמלי, הטקסי. הגושפנקה התקבלה.

קשה לי להבין, ועוד יותר קשה לי להסביר, מה אני מרגישה עכשיו. התרגשות, בוודאי. ושמחה. אבל מדוע? הרי השבוע ימלאו לבתי שנתיים. אימצתי אותה ברגע שבאה לעולם. אני הורה שלה מהרגע שהיא קיימת. מעשה האימוץ הממשי כבר אינו חדש במשפחה שלנו – הוא קרה ברגע הלידה, והוא הווה ומתרחש כל העת. למה חשובה לי כל כך החותמת החוקית?

בינתיים אני יודעת לומר רק זאת: כשלנעמי יופיעו בתעודת הזהות השמות של אמה, מיכל, ושל ההורה שלה, ארנה, תהיה הלימה: המציאות של החיים שלה, של הבית והמשפחה שבהם היא גדלה, תשתקף גם במסמכי הזהות שמנפיקה לה החברה שאליה היא שייכת; לא יהיה דיסוננס, לא יצרום חסר. נדמה לי שזו סיבה מספיק טובה להרגיש היום הכרת טובה.

תודה על הכל

אני מבקשת לנצל את החגיגה הפרטית הזאת כדי להגיד תודה פשוטה, לכל מי שאפשרו את ההלימה הזאת, שעדיין כלל אינה מובנת מאליה.

תודה, ראשית, לבנות הזוג ד"ר טל ירוס-חקק וד"ר אביטל ירוס-חקק – נשים שאיני מכירה באופן אישי. אני רק יודעת שהן הביאו את בקשתן לאמץ זו את ילדיה של זו – בדרך ארוכה, רוויית דחיות ומכשולים, עד לבית המשפט העליון. זה קיבל בשנת 2005, בתום כשמונה שנים של מאבק משפטי, את ערעורן של בנות הזוג על החלטות קודמות של ערכאות נמוכות יותר, ואישר את בקשת האימוץ.

אמנם לא היתה בפסיקת העליון הכרה רשמית בהורות הומו-לסבית – דובר על בחינת כל מקרה לגופו, מתוך מחשבה על טובת "הקטין" – ובכל זאת, הפסיקה הזאת, בת כשש שנים, היא שאיפשרה למשפחתי שלי הליך ביורוקרטי פשוט יחסית: הגשת בקשה לבית המשפט, שתי פגישות עם פקידת סעד, והתייצבות בבית המשפט לקבלת הצו.

רותי וניקול ברנר-קדיש, עוד נשים שאני לא מכירה, הקדימו את בנות הזוג ירוס-חקק ועתרו עוד בשנת 2000 לבית המשפט הגבוה לצדק – הן השיגו אישור חוקי לצו האימוץ המשותף שקיבלו בבית משפט בקליפורניה לילד הביולוגי של אחת מהן.

תודה לעו"ד אירית רוזנבלום, שהקימה את ארגון משפחה חדשה, והיא מובילה ומרכזת – במרץ ובעיקשות - את בקשות היישום של הפסיקות הללו, בכוונה לשנות את תפישת החוק והמשפט בישראל ולהרחיב את מושג "המשפחה" הלגיטימית. תודה לעו"ד דפנה כהן-סטאו, שייצגה את ענייננו במקצועיות ובחן, ותודה לפקידת הסעד עופרה שיף, שהפכה את הליך הבקשה למכובד, מכבד ונעים.

תודה עקרונית, כללית, גם לכל שאר הפעילים בארגונים המובילים את המאבק המשפטי והחקיקתי למען זכויות של הומואים ולסביות וטראנס ובי בישראל. כמי שעסוקה בדרך כלל בכתיבה על סוגיות של זהות מינית מנקודת מבט פוסט-ליברלית, פוסט-קהילתית, פוסט-מודרנית, אני מזכירה לעצמי עד כמה אני חייבת לאנשים כמוכם שעושים עבודה של שינוי חברתי –  מודרני, קהילתי, ליברלי – ללא לאות, ופורצים את הדרך למהרהרים ציניקנים וביקורתיים שכמותי.

>> מתוך הבלוג של ארנה קזין- לאן הולך הכסף
>> צילום: Thinkstock photos

סלונה מברכת את ארנה קזין וזוגתה, מיכל. מזל טוב!




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה