אילנה כהן: "מנצלים את האחיות כי הן נשים"

שביתת האחיות נכנסה ליומה ה-14. אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחיות, מודה שהמאבק הזה שוחק אותה, אבל היא לא מוכנה להסתפק בפירורים, ולא תתן שוב ינצלו אותן שוב

16/12/2012
דנה פלג קבלו עדכונים מדנה פלג
  • RSS
» אילנה כהן יו"ר הסתדרות האחיות (צילום מסך: מאקו, חדשות ערוץ2)

היום בצהריים תפגש אילנה כהן שוב עם פקידי האוצר בירושלים, הפעם בהוראת בית המשפט האזורי. "פקידי האוצר האמינו ששופטת בית הדין האזורי תפסוק לטובתם ותיתן לנו צווי מניעה", מספרת כהן, "אבל הם טעו, ובמקום זה גיבתה אותנו השופטת והכריחה את האוצר לחדש איתנו את המשא ומתן.

"היום בצהרים ניפגש, ובשבע בערב נחזור לחדרה שבבית המשפט. אני מקווה שיהיו בפינו בשורות, אבל אני יודעת שהפערים ביננו גדולים, זה יקח עוד זמן."

נאבקת שאמא או אבא לא ישכבו במסדרון

אילנה כהן משמשת יושבת ראש הסתדרות האחים והאחיות משנת 1994, לפני זה עבדה כאחות ויצגה את האחיות במשברים ודיונים. מבית החולים יצאה לכנסת ה-16 מטעם מפלגת "עם אחד" ובסיום הקדנציה חזרה להסתדרות לייצג את האחיות מול המעסיק שלהן, מדינת ישראל.

כהן, היום כבר סבתא, ראתה הרבה מאוד מאבקים, "אני נאבקת ונשחקת", היא אומרת בכנות, "המאבק הזה לא שונה, אנחנו נאבקים על תנאי עבודה, על תנאי האישפוז והטיפול של כולנו, זה אינטרס של מדינת ישראל, ראש ממשלה, אוצר, נבחרים וכל העם. אף אחד לא רוצה שאימא או אבא שלו או הילד שלו ישכבו במסדרון בית החולים ויקבלו טיפול, במקרה הטוב, לעיניי כל, כי זה הסידור שנוח לאוצר."

כהן יודעת שאף אחד לא יעשה עבור האחיות את העבודה, כיכר רבין לא תתמלא במפגינים שדורשים לשנות את סדרי העדיפויות של האוצר ומדינת ישראל, "אנחנו זועקות את הצעקה של החולים. כשהעלו את מחיר הקוטג' אנשים יצאו לרחוב, החולים שלנו לא צועקים, אנחנו צריכות להלחם בשבילם, בשביל כולכם. כי כמו שלצערי למדנו ממאבק הכבאים, רק שקורה משהו הרסני וחד משמעי, כמו השריפה בכרמל, פתאום מתעוררים ועושים את מה שצריך היה לעשות הרבה קודם. בכרמל זה עלה בחיי אדם, אני מקווה שלא נגיע לכך אצלנו."

החולשה של האחיות: הן נשים

כהן נאבקת, נלחמת ומובילה כבר יותר משלושים שנה. אחרי כל כך הרבה שנים של מאבק עיקש היא מצביעה על נקודת התורפה והחוזק של האחיות, העובדה שהן נשים.

"מנצלים אותנו", אומרת כהן, "מסתכלים על מקצוע האחיות כמקצוע של נשים, של מפרנסות שניות ולמרות שמדובר באחד המקצועות הקשים ביותר ובעבודה בתנאים מחפירים בכל קנה מידה, לא מתגמלים אותנו כראוי. אם היינו עובדות בשדה התעופה, היו נותנים לנו את מה שאנחנו דורשות אחרי שעתיים של משא ומתן, לא מושכים את זה שבועיים, והאבסורד שאצלנו מדובר בחיי אדם, ובשדה התעופה - בכסף ...

"הייתי רוצה לקחת את שר האוצר ופקידי האוצר ולתת להם לעבוד משמרת אחת של אחות, אני מבטיחה שאחרי שמונה שעות עבודה הם יצטרכו להכנס להתאוששות."

היא כבר הפסיקה מזמן לספור בכמה מאבקים לקחה חלק בשנים האחרונות, הניסיון הכואב הוביל אותה להשוות את מצבה למכונית שנכנסת למכונת שטיפה. "כשאת מביאה מכונית למכונת שטיפה את צריכה לסגור את החלונות, אחר כך מרטיבים אותה, אחר כך מסבנים אותה, אחר כך נושפים רוח חזקה, אחר כך מנגבים ורק בסוף היא נקייה ואת מרוצה, אז אני היא המכונית הזאת, ירטיבו אותי, יסבנו אותי, ינגבו אותי, ינשפו חזק מאוד ואני לא אצא באמצע עד שאהיה נקייה ומרוצה."

"זו האחריות שלנו לתושבי המדינה שזקוקים לטיפול רפואי"

כהן שומעת היטב את הקולות שמנגד, את הטענה שעוד מעט בחירות ושאי אפשר לעשות מהלכים היא לא קונה, "תמיד יש משהו, היא אומרת, אם זה לא בחירות אז זה דיוני תקציב, ואם לא תקציב אז זאת מלחמה, למה? כי אנחנו נשים אז אפשר לנצל אותנו? כי אנחנו מסורות אז אפשר להפר הסכמים והתחיבויות? אז נכון, אני אישה ורובנו נשים, אבל אם הצלחנו ללדת, אז נצליח גם לעמוד בתלאות פקידי האוצר, ואם הם לא מספיק אמיצים לעשות מעשה, שיפנו לראש הממשלה. זאת האחריות שלו שלתושבי ישראל שנתנו את כל החיים למדינה הזאת יהיו תנאים ראויים כאשר הם זקוקים לטיפול רפואי בבית חולים ממשלתי, ולא רק במגזר הפרטי."

את השבועיים האחרונים מעבירה כהן בנסיעות, היא נוסעת מבית חולים אחד לשני, רואה מסדרונות מלאים במיטות של חולים, היא עוברת מהפגנה להפגנה, מבית המשפט לפגישה במשרדי האוצר. היא נפגשת עם האחיות והאחים וכובד האחריות יושב לה טוב טוב על הכתפיים, "אני מרגישה את התמיכה של האחיות", היא מספרת כשרעד קטן  נשמע בקולה, "אם לא הייתי מרגישה את זה לא הייתי נשארת דקה בתפקיד. הם סומכים עליי, אני יודעת, אני רואה ושומעת.

זה לא פשוט לצאת למאבק, אנחנו רגילות לספוג, משמרות, תנאים קשים, שכר לא הוגן, אלימות, כעס, הבטחות, הסכמים שלא מכבדים, סופגות, סופגות אבל יום אחד זה מתפוצץ וכשאנחנו כבר עושות מעשה אנחנו נלך עד הסוף, אני לא מתכוונת להתפשר ולתת לאחיות את התחושה ששוב יצאנו פראריות, ששוב ניצלו אותנו. אני כבר למודת ניסיון, יודעת שנס חנוכה לא יקרה כאן, אבל אני לא אקח שקל, לא אקח פירורים!"




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה