איך נחנך את בני הנוער למיניות בריאה?

נערים ונערות, המצויים בתוך תהליכים של גיבוש זהות ועיצוב אופיין של מערכות היחסים בחייהם, חשופים היום לערוצי ידע שסוללים עבורם נתיב בעייתי ולעתים מסוכן של הגדרת המיניות

22/02/2016
משפחה קבלו עדכונים ממשפחה
  • RSS

elem_shutterstock_196171262_car

מאת: שגיא דרייליך ונטע עציון, עובדות סוציאליות, עמותת עלם 

בשבוע שעבר פורסם כי נערה בת 13 אושפזה במצב נפשי קשה לאחר שסרטון שלה עוברת אונס קבוצתי הופץ ברשת. בנוסף דווח בשבוע שעבר על נער שצילם נערה מתקלחת והפיץ את התמונות והתיק נגדו נסגר.

בלי להיכנס לעניינים משפטיים או פליליים, ברור לכולם כי שני הסיפורים האלה מציגים מצב מאוד בעייתי שקורה אצל בני הנוער בימינו.

מיניות היא מילה ששגורה בפינו מאז היותנו. אחד הדחפים הבסיסיים והראשוניים ביותר, קיים אצל רובנו בשגרת חיינו ומלווה אותנו ברוב שנותינו. כולנו יכולים, זה טבוע בנו. פשוט שם. יש משיכה והתקרבות, מפגש וחיבור, תשוקה ועונג, רווחה ומרווח. אך בהסתכלות אמיצה על הקורה מסביבנו נראה כי משהו השתבש בדרך.

האם זה כך בעקבות ההשתעבדות למסכים שמנציחים את הניצול והשליטה ומדירים כל צל של כבוד והבנה? או אולי בגלל המסרים שזורמים לתוכנו מהסרטים, מהפרסומים ומשלטי החוצות המגדירים יופי מה הוא? או שבכלל זוהי הידיעה השבועית על החדש שפגע, על ההוא שהטריד ועל זו שסוממה?

במציאות כזו, שבה האסור הפך מותר והטוב הוחלף במר, דורות חדשים יוצאים לדרך. כנערים ונערות המצויים בתוך תהליכים של גיבוש זהות ועיצוב אופיין של מערכות היחסים בחייהם, הם חשופים לערוצי ידע שסוללים עבורם נתיב בעייתי ולעתים מסוכן. נתיב אשר גוזר עליהם מפגשים מיניים בהם חסרים מושגים כמו הקשבה לעצמי ולאחר, פרטיות, כבוד הדדי ואינטימיות. כך, בתוך גוף סוער מהורמונים, עם נפש צמאה לגילוי ולחקר וללא מדריך אנושי, נגיש ותומך, הם נותרים בודדים ומבולבלים בתוך עולם וירטואלי.

באוגנדה, כך שמענו, יש אלטרנטיבה. שם האחריות על המיניות היא בידי המשפחה והקהילה כולה, היא אינה נותרת בידי האינדיבידואל לבדו. מכאן שמפגש מיני בו שני הצדדים חשים מסופקים הוא שאיפה חברתית. שאיפה המתממשת באמצעות דמויות מפתח שזהו תפקידן המוגדר: סינגה היא מדריכת מיניות לנשים, ויועץ חדר המיטות לגברים. תפקידים שנועדו להקנות ידע של מגע, של חיבור לגוף, לתחושות, לרצונות ולתשוקות. ידע שמטפח גאווה ושמחה במפגש מיני. ידע המעודד משחק וחקר עצמי וזולתי. ידע הנותן מקום לתקשורת ולשיח פתוח ולגיטימי. ידע הממקם את הגבר והאישה כשווים בזכותם לחוות מין מכבד ומספק וכשונים בידע הגופני והרגשי שלהם. הליווי האישי והבינאישי מתחיל מראשית תקופת ההתבגרות, עובר דרך המפגש הראשוני של בני הזוג בחדר המיטות וממשיך לצד חיי הנישואין. השוני המהותי הוא בהתייחסות אל תפיסת מיניותה של האישה כפעילה ואקטיבית ולא ככזו הצריכה להראות מינית ונחשקת כלפי חוץ.

האחריות על כניסת בני הנוער אל תוך עולם של מיניות בטוחה ומיטיבה נחה על כתפינו, ההורים, אנשי החינוך ואנשי הטיפול. תפקידנו לפקוח עיניים, להישיר מבט ולהסכים לצאת למסע של חקר וגילוי משותף. לאפשר שאלות כנות ולרצות לשמוע תשובות אמיתיות, לייצר מרחב לשיח מכבד ונעים, כזה שמאפשר ביטוי של כל מנעד הרגשות שמתגלמים במפגש מיני, לעודד עצירה והתלבטות, להסכים להיות נבוכים, להכיר במיניות ככוח, לדייק מתי מיניות היא מקור של עונג ותשוקה ומתי היא מתבלבלת עם אלימות, לסייע בזיהוי התחושות הפיזיות והרגשיות כסימני דרך לעצירה וסימון גבול.

ואולי הכי חשוב, להודות שגם אנחנו כמבוגרים לא תמיד יודעים.

אם נרצה אין זו אגדה!

בתאריך 24.2 יקיימו עמותת עלם לנוער בסיכון והמחלקה לעבודה סוציאלית ע"ש שפיצר באוניברסיטת בן גוריון בנגב, את הכנס "איזה מין שיח?" - מדברים מיניות עם בני נוער.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה