איך מצאתי את עצמי בלי צוואר רחם בגיל 25

הרופא לקח נשימה עמוקה, ושוב, בטון עמוק וסמכותי חזר על דבריו והפעם הוסיף ואמר "אנחנו לבד בחדר, יש לך חסיון רפואי, את עוברת הפלה ואין לך כל סיבה להתבייש להודות בכך"

25/10/2017
רומי גילת קבלו עדכונים מרומי
  • בדואר
  • RSS

בהיותי בת 25, בביקור דחוף אצל רופא נשים, מדממת ומודאגת, הסביר לי הרופא ברצינות גמורה שאני עוברת הפלה. מרימה את עיניי מלאות הדמעות ואומרת לרופא בנחרצות שהלוואי וזו היתה הפלה, אבל כיוון ולא הייתי במערכת יחסים עם פוטניצאל להגיע למצב הזה ועוד לא הכרתי את נפלאות בנק הזרע, שללתי בפניו את האפשרות. הרופא לקח נשימה עמוקה, ושוב, בטון עמוק וסמכותי חזר על דבריו והפעם הוסיף ואמר "אנחנו לבד בחדר, יש לך חסיון רפואי, את עוברת הפלה, ואין לך כל סיבה להתבייש להודות בכך". בשלב זה מדאגה עמוקה, כבר צחקתי. חיצי הציניות המחודדים שלי נורו לעברו ולבסוף פתר אותי עם מרשם לכדורים לאיזון הורמונלי.

אז, בשלהי גיל 25 הייתי בעיצומם של לימודי מוסיקה, ועוד לא ידעתי שבעתיד אהיה מעצבת גרפית ואחר כך אחות, משהו רטט חזק במיתרי האינטואיציה וגרם לי להטיל ספק באבחנתו של הרופא (השנייה, איזון הורמונלי וכמובן ההפלה) אבל בהיותי חסרת ידע, הנחתי לזה וכך הדימומים באו והלכו, והתגברו לאחר קיום יחסי מין ופתאום הופיעו לאחר יציאות (ולא משם, מהנרתיק. סליחה על הירידה לפרטים זה חשוב להמשך). והלכתי לעוד רופא, ועוד רופאה. האחראיים יותר לקחו משטחי פאפ הפחות איבחנו אותי כסובלת מ-HY (היסטרית בעגה רפואית) וכך הגעתי לגיל 29. ושוב זה קרה לאחר יחסי מין (וואו, פעם היו לי המון). הפעם הדימום כבר היה כזה שאי אפשר להתעלם ממנו.

רומי גילת

בבוקר התקשרתי לרופאה הראשונה שיכלה לקבל אותי. לא עניין אותי מי, שמה ואיפה. העיקר להבין מה קורה לי. הגעתי לקליניקה במרתף בנתניה, מקבלת את פני רופאה לא מאוד חביבה, הפח עולה על גדותיו מפסולת גניקולוגית, המיטה עם הנייר ספוג בהפרשותיה של מטופלת קודמת, כולי אחוזת אימה ופחד, מסדרת לעצמי את הנייר, משתדלת לא לגעת בכלום מיותר, הרופאה מתחילה את הבדיקה ותוך שניות ספורות מודיעה לי שהיא תיקח בדיקת פאפ אבל גם בלעדיה היא יודעת מה יש לי. כמובן הסוד נשאר שמור איתה, עד שהגיעה התוצאה תוך ימים ספורים (ולא כמו פאפ שיגרתי של 3 שבועות).

המזכירה מתקשרת ומבקשת לתאם לי תור דחוף לשיחה עם הרופאה. באותם רגעים הבנתי שאליה אני לא חוזרת. דרשתי את תוצאות הבדיקה בפקס. ולאחר שהיו בידי הרופאה בכבודה ובעצמה התקשרה ואמרה לי "אני מבקשת ממך ללכת בדחיפות למומחה לצוואר הרחם וכשאני אומרת בדחיפות אני מתכוונת לכך".

לפעמים אני מודה על שתי תכונות איומות שלי "פחד" וחרדה כי מאותו רגע תוך שבועיים מצאתי את עצמי בלי צוואר רחם (טוב, לא לגמרי בלי אבל בלי חלק ממנו). הרופא שקיבל אותי הכניס אותי לניתוח דחוף לאחר ממצא של CIN3, שמשמעותו תאים טרום סרטניים בצוואר הרחם שבדרגה 4 כבר נחשבים ל ס ר ט ן. הגורם לכך הוא וירוס הפפילומה HPV.

אני מעלה את כל זה על הכתב, כיוון ויש דיונים שנויים במחלוקת סביב חיסון הHPV הניתן כיום בחיסוני השיגרה של משרד החינוך לבנות ולבנים. סרטן צוואר הרחם הוא אחד הסרטנים שניתן למנוע על ידי בדיקות סקר של פאפ וכיום גם על ידי החיסון. לוירוס עצמו אין כמעט תסמינים במיוחד אצל בנים. קונדום לא מהווה גורם מגן כיוון והוירוס נמצא על העור וכל מגע של "עור לעור" עשוי להיות מדבק. כמובן שגם מין אורלי הוא מקור להדבקה ועשוי לגרום לסרטן בחלל הפה.

רומי גילת

לניתוח של הסרת חלק מצוואר הרחם יש השלכות על כניסה להריון ולהחזקה של הריון ועובדה זו היוותה גורם חשוב בהחלטה שלי להביא את ילדי לבד וכמה שיותר מהר. שאם חלילה אצטרך להתמודד עם הפלות או שמירת הריון שיהיה לי מספיק זמן עד גיל 40.

לשמחתי שברתי את כל הסטטיסטיקות והכניסה להריון, ההריון והלידות היו קלים (הילדים פחות) אבל כל בדיקה שגרתית עדיין מלווה בחרדה ובפחד והיום יותר מתמיד בשל היותי אמא יחידנית לשניים. כדי להפחית את עוצמת החרדה, עשיתי בדיקה הנקראת HPV TYPING אשר ממפה את כל סוגי וירוס הפפילומה ונמצא שאני לא נשאית של הזנים האלימים (זנים 6,11,16,18) ולכן בחרתי להתחסן.

מעלה את כל זה על הכתב כדי לשתף בסיפור האישי שלי ולעורר את המחשבה לגבי החיסון. ידוע שישנם מיתוסים רבים על חיסונים בכלל ועל החיסון לפפילומה בפרט, אבל אם את אמא לבת, או בן, או נשואה (כן כן, נישואין הם לא גורם מגן), או לא נשואה אלא סתם נהנית מחיי מין, תקדישי עוד רגע אחד לפני שקיבלת החלטה לא לחסן או להתחסן. כיום, כשאני לקראת סיום קורס אונקולוגיה ולומדת על ההשלכות של הקרנות לנרתיק, פתרונות כירורגים, כימותרפיה, פגיעה בדימוי גוף, אובדן תחושת הנשיות ועוד, מה הוא חיסון ותופעות הלוואי שלו לעומת הגהנום הצפוי בגילוי מאוחר.

אין לי כל כוונה להטיף, אלא לשתף באהבה ובגילוי לב בסיפור שלי ולמנוע מכם ובקלות יחסית את מה שאני עברתי ולסיכום, אמנם רק שנה וחצי עובדת במערכת הבריאות אבל גם כמטופלת וגם כמטפלת מפצירה בכם להקשיב לאינטואיציה ולדרוש מהגורם המטפל כל מה שלדעתכם עשוי לקדם באבחנה וטיפול.

חוץ מזה "גם אני".

** הכותבת היא רומי גילת והטקסט עלה במקור בדף הפייסבוק שלה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה