איך מסבירים לילדים על השואה?

לא פשוט להסביר לילדים על נושא כל כך מורכב ורגיש, שבמקרים רבים גם לנו קשה להבין. אבל איך בכל זאת מסבירים להם בהתאם לגילם על היסטוריית העם היהודי?

07/04/2013
גילת מלכאן סטיקלרו קבלו עדכונים מגילת מלכאן סטיקלרו
  • RSS
» מדברים על השואה (צילום: Thinstock)

"הם הרגו תינוקות בשואה", הוא אמר לי. "מה?" שאלתי מופתעת, הרי הוא רק בן חמש, מאיפה הוא יודע את זה? "כן, סבא שלי אמר לי שהרגו תינוקות בשואה" הוא מסביר, בקול שנשמע כמתקשה לעכל ומנסה למצוא היגיון שירגיע וינחם. בעודי מחפשת אחר המילים הנכונות, שינסכו בו ביטחון וירגיעו את פחדיו, תהיתי כמה קשה לילד כה צעיר להתמודד עם זוועות שכאלה,  וכמה נורא היה לאותם ילדים שחוו את הזוועות האלו על בשרם.

התפקיד ההורי הוא לא תמיד קל, אך נדמה כי הקושי האמיתי הוא להסביר לילדנו דברים שלנו כמבוגרים קשה להבין ולהכיל. יום השואה ויום הזיכרון, נמנים עם הימים האלו, בהם הורים רבים מתקשים למצוא את המילים הנכונות שיתנו מענה מרגיע ומנחם למול השאלות הרבות המתרוצצות בראשם של הילדים המבולבלים. אחת השאלות המעסיקות הורים רבים היא האם לספר לילדים על השואה, או שעדיף להתחמק מלשוחח על הנושא?

כן או לא לספר?

כמו במקרים אחרים, גם כאן התשובה היא אחת: כאשר אנו יודעים שילדנו חשוף למדע שעשוי להכאיב לו, להדאיגו או להקשות עליו, עלינו "לפתוח" את הנושא ולשוחח עליו עם הילד, ולא להימנע או להתחמק משאלותיו במחשבה ש"עדיף לא לדבר על זה, כדי שהוא לא יפחד".

הילדים כיום נחשפים לצפירה ולדומיה שבאה בעקבותיה, לטקסים ולתכניות הטלוויזיה המציינות את האסון, ואף שומעים מפי הגננת וחבריהם לגן את סיפורי ההיסטוריה של עם ישראל. אין באמת אפשרות למנוע מהילד לשמוע על משמעות היום, ולכן חשוב שאנו ההורים נתווך ונסביר לו על כך מבעוד מועד, בשפה קלה ופשוטה ובהתאם לגילו ולבשלותו הרגשית.

כיצד ומה להגיד?

חשוב מאוד לשים לב למה אומרים ואיך. יש להימנע מתיאורים קשים ומסיפורי זוועה שאינם ברי עיכול עבור ילדים ועשויים להבהיל ולהפחיד אותם. רצוי לספר בכלליות, ללא תיאורים גרפיים ועדיף לא לתאר אסונות שקרו לילדים ותינוקות. מידע כזה הוא עוצמתי ומאיים מדי, ומקשה על הילדים לשמור מרחק ממה שהתרחש בעבר ולחוש מוגנים במקומם כיום. ניתן לבדוק עם הילד האם יודע או שמע על השואה, ומשם להמשיך בהסברים מתאימים.

בגילאי הגן ושנות בית הספר הראשונות יש להימנע כמובן מלספר על הרצח, תאי הגזים והמשרפות, ולעסוק רק במהות הכללית של השואה. כך למשל ניתן להסביר שהיה פעם איש רע שעשה דברים רעים לעם היהודי ולעוד עמים. זה היה מזמן והאיש הזה כבר לא קיים, ואנו מציינים את היום הזה כדי שנזכור את זה תמיד ונקפיד להיות חזקים וטובים זה לזה.

סביב גילאי עשר ומעלה אפשר להרחיב יותר ולהסביר על הסיבות להתרחשות השואה ולעבור מתיאור של משפחה בודדת שסבלה רעב ומצור, לתיאור הסבר של קהילות שלמות. שוב חשוב לזכור שההסברים חייבים להתאים ליכולתו הרגשית של הילד לעכל אותם, והשיחה צריכה להתקיים באופן שמאפשר לילד לשאול את שעל ליבו ולקבל מענה.

בכל גיל חשוב לסיים תמיד באופטימיות, ולהדגיש שאנו מזכירים את האסון כדי לא לשכוח ולוודא שזה לא יקרה שוב. אמרו שכיום אנו חזקים ויודעים להגן על עצמנו לבל הדבר ישנה. חשוב להדגיש סיפורי גבורה ואומץ מן העבר, ולהקפיד שהשיחה עם הילד תסתיים עם תקווה ועם מסר אופטימי שמבטיח שהופקו הלקחים הנכונים. במידה והילד מוסיף לשאול שאלות גם בימים שאחרי היו רגועים וסבלנים וענו על שאלותיו, בכדי שיוכל להירגע ולהתפנות לשאר עיסוקי היומיום. ילדים שחשים שהוריהם לחוצים ודרוכים נמנעים מלשאול שאלות, ועשויים לשאת את עול השאלות שנותרו ללא מענה עימם לאורך זמן, דבר המקשה על תפקודם.

ומה מסבירים על הצפירה?

כדאי להכין את הילדים מבעוד מועד לכך שצפויה להישמע צפירה, ששונה במשמעותה מאזעקה. יש להסביר שכולם עומדים בכדי לזכור ולכבד את האנשים האמיצים והטובים שסבלו, אך לא להכריח את הילדים הצעירים לעמוד או להיות רציניים. מומלץ לוודא שההורים והגננת מתואמים בעניין ההסברים אודות הצפירה ומשמעות יום השואה בכללותו, בכדי להימנע מבלבול ומסרים סותרים. ניתן לצפות ביחד עם הילדים בתוכניות המתאימות לגילם, בייחוד בכאלה המדגישות את הגבורה והאומץ, ולהיעזר בספרים העוסקים בנושא. מומלץ, לא רק בהקשר זה, לקרוא את הספר מראש ולוודא שתכנו אכן תואם את גיל הילד.

גילת מלכאן סטיקלרו היא פסיכולוגית קלינית מומחית לטיפול בילדים ובמשפחה ומנהלת מרכז תקשורת בונה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • דברים שלמדתי על השואה בצרפת | תכף נשוב 27/04/2014

    […] ואיך מסבירים לילדים על היום הזה? לא פשוט בכלל. בישראל יום השואה והגבורה הוא כבר חלק מלוח השנה השנתי. מלמדים מגיל הגן עד התיכון/הצבא בהדגשים שונים וברמות עומק שונות על הנושא. מארגנים טקסים בית ספריים, עירוניים וממשלתיים. עומדים דקת דומיה. אבל בצרפת, אין לנו את כל זה. בבית הספר הציבורי שבו הילדים שלי לומדים עוברים על זה לסדר היום. חוץ מיום חופש לאומי במאי לזכר מלחמת העולם השניה וטקס שנשאר בקהילה היהודית המקומית, אין שום דבר. אז החינוך והמורשת עובר לאחריות הבלעדית של ההורים, בלי תיווך ובלי מערכות תמיכה. וכך אנחנו מחנכים את ילדינו, להיות גאים במי שהם, בישראליות וביהדות שלהם ובמורשת שלהם. אפשר גם לקרוא על כך כאן וכאן. […]

בחזרה למעלה