”איך לא הצלחתי לשמור עליו?”

פסי מונק, אמא לארבעה ילדים, שכלה את בנה גבי לפני מספר שנים וחושפת את ההתמודדות הקשה. ”היו ימים, שלא היה לי חמצן. המאבק לשרוד את הרגע היה נראה לי בלתי אפשרי”

19/07/2017
פסי מונק קבלו עדכונים מפסי
  • בדואר
  • RSS

חרדתה של כל אימא התממש ; הבן שלי, גבי, חזר יום אחד מטיול שנתי והתלונן על כאבים ברגלו. כעבור שבועיים חרב עלי עולמי ; הילד יפה התואר, בן ה- 14, חלה בסרטן מסוג אלים ביותר. עשרה חודשים מאוחר יותר ערב אחד, ממש לפני שנפטר, גבי השאיר לי אבן דרך שסללה לי את החיים ביום שאחרי: זה היה יום קשה במיוחד עבורו, הוא איבד את התחושה ברגליים.

באותו היום, הוא עבר בדיקת סיטי שהראתה כי מצבו החמיר וכי יש גרורות מרובות בגוף. באותו הלילה הוא שאל אותי מה היו תוצאות הסיטי… ואני כמובן לא סיפרתי לו עד כמה המצב חמור. אמרתי לו שהסיטי הראה כי אין שינוי במצב. כעבור כמה דקות, כשלרגע חשב שיצאתי מהחדר הוא דיבר עם אלוהים בקול רם. את השיחה הזו אני שמעתי מילה במילה ואני זוכרת אותה במלואה כאילו זה היה אתמול. גבי הרים את עיניו לתקרה ואמר:

“ריבונו של עולם, מקובלני מבית אבא שאדם צריך תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה. אז אני רוצה לומר לך אלוהים תודה. תודה שגרמת לכך שאין שינוי לרעה בתוצאות הסיטי. נכון שהיה הרבה יותר נחמד מצדך לו היית גורם גם להטבה במצב שלי, אבל גם על עצם זה שאין החמרה במחלה אני אומר לך תודה”.

פסי ובנה

אין לי מושג מדוע שוחח גבי בקול באותו הלילה, אבל את מה שאמר לא אשכח כל עוד אני פה. למדתי מגבי כי החכמה בחיים היא להחליף משקפיים ולהסתכל תמיד על מה שיש וכן, לבלוע את החיים במלואם.

ואז איבדנו אותו.

שמי פסי מונק ואני אמא לארבעה ילדים נפלאים. גבי, השני מבין ילדיי. ילד יפה תואר, גבוה לגילו, מוכשר וחינני. כשגבי חלה נלחמנו. חיינו כעשרה חודשים בין כותלי בית החולים כשאנחנו עטופים בהמון עמותות שרצו לסייע לגבי ולנו ועשו עבודת קודש. החור השחור נוצר כבר בשבעה. נציגי העמותות השונות הגיעו בכדי להיפרד מאתנו.

יום אחרי, נותרנו למעשה לבד, ללא תמיכה נפשית וללא תמיכה כלכלית. התסכול שלי כהורה היה עצום: “איך לא הצלחתי לשמור עליו”? היו ימים, שלא היה לי חמצן. המאבק לשרוד את הרגע היה נראה לי בלתי אפשרי. החלטתי לחלק את היום לדקות ולנסות לשרוד אותן. כל יום שחלף היה עבורי הצלחה.

פסי מונק

למרות הכל, גמלה בלבי ההחלטה כי אני אקום, אחזור לחיים ואשתדל למצותם עד תום למרות שלא היו בידיי כלים כיצד עושים זאת. כשחשנו כי אנו מסוגלים להעניק לאחר, החלטנו, בעלי ואני, לעשות מעשה. הרמנו את עמותת קמים – המסייעת למשפחות שאיבדו ילדים ממחלות, בהתנדבות מלאה. החלטתי לעזוב את משרתי כרו”ח ולהתמסר לחלוטין לעמותה.

מדי שנה נפטרים בישראל ממחלות כ- 100 ילדים. (80% מהם ממחלת הסרטן). רוב ההורים לא מסוגלים לחזור למעגל העבודה ולמעשה מרוששים כלכלית, זאת לאחר שנים של מאבק וטיפולים ניסיוניים למען הבראת הילד. כתוצאה מכך משפחות רבות מתפרקות, הורים מתגרשים ואחים הולכים לאיבוד.

עמותת קמים הוקמה לפני כשנתיים והינה העמותה היחידה המסייעת למשפחות שחוו אובדן ילדים ממחלות. עבור המשפחות, הסתייעות בקמים פירושה קרש הצלה לחזרה לחיים. עבור התורמים למען המשפחות מדובר בהשקעה של כסף חכם. במקום לממן את דמי האבטלה והשלמת ההכנסה ניתן לעשות טיפול מונע ולתרום להליך הבראתי למשפחות.

העמותה פועלת בשני אפיקים:

האחד – סיוע נפשי למשפחות בשתי שנות האבל הראשונות. עלו שעת פסיכולוג הינה 220 ₪. עלות ממומנת מטעם קמים: 24 מפגשים, ובסה”כ: 5,280 ₪ לנפש. 21,120 ₪ למשפחה.

השני – מגוון פעילויות חברתיות להורים, לאחים ולעיתים גם לסבים ולסבתות. עלות סל הפעילויות לנפש הינו 3,000 ₪ לשנה.

ליום ההתרמה שיחול ב- 20/7/17, שתי מטרות חשובות:

1. לחשוף את העמותה בפני הציבור על מנת שמשפחות נזקקות תדענה שיש כתובת.

2. גיוס כספים כדי שהעמותה תוכל לסייע לכמה שיותר משפחות לשוב לקו החיים.

ב- 20/07/17 כולנו קמים- בשביל החיים.

לפרטים ותרומות לחצו כאן

** הכותבת היא פסי מונק, מקימת העמותה. שבעצמה שכלה ילד לפני מספר שנים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה