איך החלמתי מהפרעת אכילה

''יותר מעשור חלף בייסורים לגבי המשקל. סיפרתי לעצמי שאם לא המשקל הארור הזה הכל היה מושלם''. מירה דנה, מחברת הספר "נשים אוכלות את עצמן", חושפת את מאבקה האישי עם האוכל

27/06/2017
מירה דנה קבלו עדכונים ממירה
  • בדואר
  • RSS

שנים ארוכות נאבקתי באכילה כפייתית, אכילה רגשית ובמשקל עודף.

כמו נשים רבות, כשהתגייסתי לצבא, לפני כמעט יובל, התחלתי לעלות במשקל. עשרים קילוגרמים. לא השמנה היסטרית או קיצונית מאוד אבל בהחלט מטרידה. מטרידה מספיק כדי להיכנס למעגל האינסופי וחסר התכלית של עולם הדיאטות. מה לא ניסיתי - כלום לא צלח. יותר מעשור הייתי במעגל המתיש והמאכזב הזה, יורדת קצת, עולה הרבה. כמעט מצליחה ונכשלת תמיד.

סיימתי את שירותי הצבאי עם אותם 20 קילוגרם עודפים במשקל ועשרים טונות של כאב בלב. כי כל מה שרציתי בהתחלה בכלל היה לרדת שני קילוגרמים מיותרים שהפריעו לי ושאולי בכלל לא היו כאלה עודפים. מי בכלל אמור לקבוע לי מה זה קילו מיותר או עודף. כל הזמן אוכלים לך את הראש איך את צריכה להיראות ואיך שאת צריכה להיראות זה בלי אף קילו מיותר. פתאום מצאתי את עצמי עם עשרים קילוגרמים שכבר כן היו עודפים וממש לא ידעתי מה לעשות איתם.

לימים התברר לי שלא המשקל גרם לכאב, אלא הכאב גרם למשקל. הבנתי שלא משנה כמה אנסה לטפל במשקל, אם לא אטפל בכאב, הוא יישאר, יתעקש, ילך, יחזור ורק יוסיף על הכאב המקורי שאינו קשור בו אך מתעצם בעטיו. במשך שנים אחר כך שמתי את יהבי בדיאטות שהבטיחו לי ניסים ונפלאות: "תוך חודש, לא יותר, תהיי מלכה", "ההצלחה אצלנו מובטחת" ותמיד בצילומי לפני – "ככה את בחיים לא תרצי להיראות" ואחרי "ככה תיראי תוך חודש מקסימום וגם תישארי להיראות כך לנצח".

מירה "נשים אוכלות את עצמן"

תמיד הגיעה הנפילה, צניחה יותר נכון. החזקתי מעמד חודש בלי כל המאכלים שאהבתי, כי אז עוד האמנתי שכל מה שאני אוהבת אסור וכל מה שאסור אני דווקא אוהבת. הייתי יוצאת עם חברים ועיני כלות. הם אוכלים, אני מתנזרת. הם נהנים, אני מתענה.

וכך, יותר מעשור חלף בייסורים לגבי המשקל. החיים היו טובים, המשקל לא. סיפרתי לעצמי שאם לא המשקל הארור הזה הכול היה מושלם. טוב, אולי לא מושלם, אולי רק חוץ מקצת בקצוות, רגשות לא נעימים שהציפו תמיד לפני שפניתי לאוכל. וזה קרה אחרי ארוחה שהייתה תמיד ממילא גדולה ממה שהייתי צריכה. אחרי שהייתי אוכלת, התמלאתי ברגשות של גינוי על זה שאכלתי, על זה שאני שמנה ושאיזה כישלון אני - אפילו להפסיק לאכול אני לא מצליחה. הכל סבב סביב האוכל והשומן. לא ממש הבנתי אז לעומק את הקשר בין שני הקווים המקבילים הללו - אכילה ורגשות.

ואז הגעתי ללונדון.

התחלתי לעבוד כמטפלת במרכז לטיפול בנשים. שם פגשתי את סוזי אורבך שהקימה את המרכז ושהייתה אז הכוהנת הגדולה של הגישה הפמיניסטית להפרעות אכילה. התחלתי טיפול, הפסקתי לעשות דיאטות וראו זה פלא, התחלתי לרדת במשקל. לראשונה הבנתי לעומק את החיבור בין הנפש והאכילה ויותר מכך בין הנפש הנשית לאכילה.

הבנתי את משמעות המילה רעב ומשמעות המילה שובע ושכדי לאכול נכון עלי להתחיל להקשיב לגופי. מתי אני רעבה, מתי שבעה ומה אני בכלל אוהבת לאכול. לאו דווקא את מה שהוא עתיר קלוריות רק כי הוא אסור.

עוד הבנתי שלאוכל יש תפקיד. יש לו משמעות. כאשר אני פונה לאוכל כשאני לא רעבה, יש משהו בנפש שאני מתעלמת ממנו ושאומר לי "משהו חסר, את רעבה למשהו, או משהו מטריד אותך" ושהמשהו הזה הוא לא אוכל, אלא קריאה מעולם הנפש והצרכים. שלא סתם אחרי ארוחה עם חברים במסעדה, הייתי חוזרת הביתה ומחפשת במקרר דבר מה. ושגם אם אבלע באחת את כל המקרר על תכולתו, עדיין אשאר רעבה כי מה שאני מחפשת לא גר במקרר, גם לא בארון הממתקים.

אשה דיאטה

עוד הבנתי שלא בכדי, במכונה הגאונית הזו שהיא הגוף האנושי, אנחנו אוכלים ומדברים מאותו מקום. ושאם אני לא מדברת את הרגשות שלי, את האמת שלי, את עצמי - האוכל יקרא לי כדי שאסתום את הפה דרכו ושההיפך גם נכון - אם המילים תצאנה, לאוכל לא תהייה כזו אחיזה עלי. הבנתי שלעלייה במשקל ולשומן יש תפקיד, שהוא מגן עלי.

לימים, בלונדון הפכתי בעצמי למטפלת להפרעות אכילה. טיפלתי בטיפולים פרטניים וקבוצתיים ואף הדרכתי מטפלות שטיפלו פרטני ובקבוצות. כתבתי שם מספר ספרים שעם חזרתי לארץ תורגמו ועיבדתי אותם לספר שיתאים לישראל: "נשים אוכלות את עצמן" ואני מקווה שנשים רבות יקראו אותו כי הוא יכול לעזור להן מאוד.

איך החלמתי מהפרעות אכילה

** הכותבת, מירה דנה, היא מומחית להפרעות אכילה, פסיכותרפיסטית ומי שניהלה מרכז מוביל בתחום בלונדון. בימים אלה ספרה, "נשים אוכלות את עצמן", (הוצאת מודן) יצא במהדורה חדש, עם הקדמה שכתבתי במיוחד לעת הזו ושני פרקים שלא היו במהדורה הקודמת - על יחסי אימהות בנות ואיך הם משפיעים על התפתחות הפרעות אכילה ועל הקשר בין פגיעה מינית והפרעות אכילה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה