איי אנדמן: שבוע 2

השבוע השני באנדמן גרר נסיעות, טיסות, טלטולים ודהירות בכל סוגי כלי הרכב ההודיים. בין לבין, תחנות קסומות של אוכל מקומי עשו את הטיול למדהים.

06/03/2011
תל אביבית נמרצת לשעבר קבלו עדכונים מתל
  • RSS

רקע

בזמן שבדרום הודו הטמפרטורות מאיימות לעבור את ה- 30, הלחות מגיעה כמעט ל-90 אחוז ואנשים מסתובבים כל היום דביקים כמו צפרדעים, אני יושבת בכפר קטן בשם VATA KANAL שנמצא, אמנם, בקצה כמעט הכי דרומי של תת יבשת הודו, אבל בגלל גובה של 3000 מטר שוררות פה טמפרטורות שאילצו אותי להצטייד בסוודרים עבים וכפפות צמר. אני יושבת, צופה על העמק הפרוס בפני, עננים מתחתי, בחדר בוער אח אמיתי עם עצים, במטבח המאולתר יש ארוחת ערב על האש ואני נזכרת באוכל רחוב המטוגן של איי ANDAMAN.

הגעה ל – VATA

ההגעה הייתה כרוכה ב-36 שעות ארוכות שבהן שטתי במעבורת, נסעתי במונית, טסתי במטוס, דהרתי בריקשה ונסעתי לילה שלם באוטובוס שהיטלטל כמו שייקר. בין כלי תחבורה אחד לאחר זכיתי לחוות כמה ארוחות במסעדות הפועלים המקומיות הנקראות כולן DABA, ששלחו אותי ישר לתוך הגיהנום הלוהט של האוכל החריף ביותר בהודו – האוכל של דרום הודו. אחרי כמה נסיונות כואבים במיוחד הרמתי ידיים ועברתי לאורז מטוגן (שהיה, לא תאמינו, פיקנטי) וחטיפי שוקולד שאפשר לקנות בקיוסקים.

טיגוני רחוב של ANDAMAN

הזירה היא הרחבה שמול שוק הירקות, המשתתפים הם דוכני רחוב שצצים כל יום לקראת שקיעתה של השמש על מנת להאכיל, כמו את המקומיים, כך גם את התיירים בעלי קיבות הברזל. כל המאכלים מטוגנים בשמן עמוק שמקורו או תאריך תפוגתו אינם ידועים, מוגשים בתוך נייר עיתון ועולים 5 רופי ליחידה (5 אגורות).

תבשיל עדשים חריף מאוד מאוד

אז מה טעמתי:

חצאי ביצים קשות שנטבלו בתוך בלילה וטוגנו בשמן עמוק. התוצאה היא ביצה חלקלקה וחמימה שעטופה בציפוי לוהט שהזכיר לי קצת את הבלילה שבתוכה מטוגנות הבננות במסעדות הסיניות.

קציצות ירקות מטוגנות

תבשיל של עדשים צהובות שנמזג על לחמנייה מטוגנת שנמעכה לפני כן על ידי המוכר עם האצבע על הצלחת. סמיכות של נזיד, טעם של מרק עדשים חורפי חם, וקאצ’ קטן - בצל חיי וצ’ילי ירוק קטלני חתוכים דק שמפוזרים מלמעלה ויגרמו לכם לאגלי זיעה כמו אחרי שיעור ספינינג.

מתוקים

קציצות שעשויות מתערובת ירקות בשילוב עם הבלילה שמשמת גם לציפוי. התוצאה דומה מאד ללביבות קריספיות ושומניות שקשה להפסיק לאכול.

סמוסה חריפה וטעימה

סלילים כתומים ומתוקים שמזכיר קצת את המתוקים חפלה מרוקאית במימונה. המוכר ממלא כוס ניירוסטה בבלילה צהובה סמיכה, ואז שופך אותה בתנועות מעגליות לתוך סיר מלא בשמן רותח. התוצאה שמתקבלת היא שבלולים מתוקים להחריד שמבריקים מהשמן ומתוקים כמו סירופ סוכר מרוכז מאוד.

טבחים עמלים קשה

אחרון חביב שרק את שמו האמיתי אני מכירה, הסמוסה – מאפה משולש בגודל של מיני בורקס שעשוי מבצק המזכיר בטעמו את המאפים המטוגנים של המטבח הגאורגי. המילוי אומנם נשמע תמים, תפוחי אדמה חצי מעוכים וירקות אך הוא נותן פייט של חריפות מאוד אמיצה.

בסיומו של מסע הטעימות בין דוכני הערב, רוקנתי בקבוק שלם של קוקה קולה שכפי שלמדתי לאחרונה מצוינת לניקוי הרעלים ונטרול הנזקים מארוחות קשות והתפללתי לפני השינה למי שאחראי עליי שם למעלה שיניח להכול להתעכל בקלות.

אני מתגעגעת

לגבינת סנט מור שמנה וטעימה, לסושי קטנים עם אבוקדו וסלמון, לחומוס עם פטריות חמות, להמבורגר עסיסי בתוך לחמנייה מבריקה, לעוף אפוי עם עור בצבע של קרמל קהה, לנס קפה מגורען, לארוחות בוקר של תל אביב ביום שישי, לעוגות גבינה שנימוחות בפה, לנקניקיות מבריקות בתוך תבשיל שוקרוט, לפולנטה עם ביצה הלומה ופטריית כמהין, לטעמם הימי של אוייסטרים, לסלטים מרהיבים עם קינואה חמוציות ועוף… אבל הכי הכי אני מתגעגעת לגבינה לבנה פשוטה מהסופר.

לבלוג המלא של לין - תל אביבית נמרצת בהודו.

צילומים:

לין אורמן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך