איילה חסון: קודם כל עיתונאית

גיבורת המלחמה שלנו: בשבועות בהן הציגה העיתונות מופע מדכא של התגייסות לאומנית, חסון הגישה חדשות דרמטיות וניהלה דיונים נוקבים, כשהיא נשמרת מלהפוך שופר השלטון או ההמון

03/08/2014
ריקי כהן קבלו עדכונים מריקי
  • RSS

מגישת מהדורת "מבט" איילה חסון מנהלת מאז תחילת המבצע קרב משלה, הקרב על האלטרנטיבה העיתונאית המקצוענית, ועל הותרת המורשת שלה בימים בהם נחרץ גורלו של הערוץ הראשון, ואולי של השידור הציבורי בכלל.

מול עמיתיה, בהם מתקרנפים ("קודם כל ישראלי"), וכן ספינולוגים, דוברים של גופים ואישים ממשלתיים, שופרי תעמולה או מייצגים דעה אחת, חסון איתנה בהצגת פרסונה עיתונאית מוצקה, שהלהט שלה לחקור להביא לציבור מידע חיוני, גם תחת אימת הפוליטרוקים של הרשות  - מעורר השתאות.

זה לא מקרי שהצופים אינם יודעים מהן דעותיה הפוליטיות של חסון, ואין לה זיקה ברורה לצד אחד. איכשהו היא מצליחה לחמוק מהזדהות עם צד כזה, גם כשהיא עונה למרואיין שלה כמו השבוע: "לכולנו ברור שיהיה שקט רק בהסדר מדיני". הסיבה שזעקת הקוזק הנגזל הקבועה לא נקבה בשמה היא לא הרייטינג הנמוך של הערוץ ה-1, שדווקא נסק בחודש האחרון, אלא שהיא מצליחה לבטא זאת בסמכותיות עיתונאית, ניטרלית מהאמוציות שהורגלנו בהן.

איילה חסון, צילום מסך youtube

בשבועות בהן הציגה העיתונות מופע מדכא של התגייסות לאומנית, חסון הגישה חדשות דרמטיות, ראיינה את המרואיינים הצפויים וניהלה דיונים נוקבים, כשהיא נשמרת מלהפוך שופר השלטון או ההמון. את דעותיה על המתרחש בזירה שלה אפשר לנחש מדבריה בועידת גלובס, שנערכה באמצע יולי. זו אותה ועידה בה אמר ינון מגל, עורך וואלה! "אני קודם כל ישראלי ורק אחר כך עיתונאי", וכן האשים את רביב דרוקר, "התנתקת מהזהות הישראלית שלך, CNN", וחסון הגיבה: "מה זה, חדשות זה האח הגדול". מגל לא התבייש להשיב שכן. חסון, מן הסתם, התביישה במקומו.

הקיטוב הזה בעמדות, הוא אנקדוטה המסמלת תמונה שלמה, לאן צונחת העיתונות ומאלו מניעים, כי מגל לא היסס להודות שהוא מספק לקהל את מה שהוא רוצה, ומעניין אותו רק ה"טראפיק", וחסון היא מעין שגרירה נכחדת של עיתונות גוססת, שערכים עיתונאיים עדיין מהווים המהות של עבודתה. יש ברשות השידור חוליים עצומים, אבל גם ייצוגים לעיתונות שיכולה להתקיים רק בו, וכרגיל, מניעים פופוליסטיים מחסלים את מה שנותר גם מזה. חשוב גם לזכור את חשיפותיה בפרשת אשכנזי שממנה לא הרפתה, בחריצות ואדיקות שהפסיקו לאפיין את העיתונות החדשותית השטחית ותזזיתית שלנו.

גם על ביקורת נגד עיתונאים, בעיקר בהקשר גדעון לוי, דיברה חסון בפאנל ההוא, היא אמרה שמותר להעביר ביקורת על עיתונאים, ושהאחרונים רגישים מדי לכזו, יודעים להעביר אותה על אחרים ולא לקבל אותה כשמגיעה. אמנם בעבר, כשפורסמה נגדה ביקורת כזו ממש כאן, כשמעדה בשידור הרדיו  שלה בהתבטאות אנטי-פמיניסטית, שמענו בעקיפין כי לא קיבלה את הביקורת בקלות, אבל לפחות לא שיגרה לרשתות החברתיות סטטוסים קורבניים וסוגרי חשבונות, כמו כמה מעמיתיה.

בשבוע שעבר יצאה חסון להגנתו של אורן נהרי, שפרסם בלעדית במהדורה שלה את הסיפור על תוכן שיחתם הקשה של ראש הממשלה נתניהו וברק אובמה. מול בליץ האשמות אמריקאיות וישראליות על מידע שקרי, וכן לחצים עליהם סיפרה במהדורה מצד השלטונות להסגיר את זהות המדליף, נעמדה כלביאה והגנה על אמינות המידע  והקולגה, הן על המסך והן בטוויטר, ועל רקע ההתקפות על כך שהמדליף הגיע מטעם משרד רה"מ, הניעה את נהרי לדווח כי הוא דווקא מגיע מבכיר אמריקני.

בסוף השבוע האחרון לחסון היה גם סקופ עיתונאי מרעיש שנבלע בהדף החדשות הדרמטיות: הממשל האמריקאי משלם משכורת לפרשנים ישראלים שהיו לשעבר במערכת הבטחון, המופיעים על מסכי הטלוויזיה כדי שידבררו את עמדותיו. לא נמצאו הדים תקשורתיים נוספים לסקופ הזה, אבל הוא פצצה תקשורתית עסיסית, ואולי לולא השתלשלותה העגומה של פרשת סג"מ הדר גולדין, ז"ל, הייתה זוכה לעיסוק הראוי בה, אבל אפשר להמר שזה יקרה, בטח בלקחים של פוסט צוק איתן.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה