"איזו מין תחפושת" הקמפיין שאומר לא להחפצת ילדות

הקמפיין הוא עוד שלב במאבק על התפיסה של הבנות שלנו את עצמן ועל האופן שבו הבנים שלנו ילמדו להתייחס לנשים. זהו עוד צעד קטן בדרך לחברה שוויונית יותר

04/02/2018
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

כל שוטרת שתפגשו ברחוב לובשת מכנסיים. אזיקים ואקדח נתונים בידיה ככלים הכרחיים לעבודה. למפקדת הטייסת החדשה, טולי, יש רישיון טיס וכשהיא יוצאת לטיסה במטוס, היא לובשת קסדה וסרבל טיסה. עכשיו תעשו ניסוי. כבו את המחשב ולכו לחנות הצעצועים הקרובה. תסתכלו איך נראות תחפושות של שוטרת וטייסת עבור ילדות. על הדרך, אנחנו גם ממליצות להסתכל על התחפושות עבור האחות והשפית.

בשנים האחרונות החברה הישראלית דנה רבות בסוגיות של הדרת נשים וחוסר שוויון מגדרי, חלקן מגזריות יותר וחלקן חוצות מגזרים - החל בכנסים שסובלים מחוסר קשה בייצוג נשי, מיעוט נשים מנכ"ליות ודירקטוריות, ייצוג נשי נמוך בפוליטיקה בכלל והמקומית בפרט, ושלטי צניעות המבקשים מנשים לעבור לצד השני של המדרכה. כל אלו כבר לא "עוברים" בשתיקה. עבור אלו המבקשים להדיר נשים, נשים הן יצור מיני, בין אם הן מכוסות או חשופות. הן אובייקט המשדר מיניות אסורה ומסוכנת שיש להסתיר בכל מחיר.

צדו השני של המטבע הוא תרבות ההחפצה, המבקשת אף היא להפוך את הנשים מסובייקט בעל רצונות, שאיפות ומחשבות עצמאיות לאובייקט חד מימדי, ובדרך כלל בהקשר מיני. זה לא מה שאנחנו לובשות, זה מה שמישהו מרשה לעצמו "להלביש" על דמותנו. זה מה שמישהו חושב שאנחנו צריכות לשדר. את אותה זעקה שאנו משמיעות אל מול חוסר השוויון, הדרת הנשים והסתרתן מהמרחב הציבורי, אנחנו מבקשות כעת להשמיע אל מול הניסיון להחפיץ ילדות, במיוחד בחג הפורים, שהפך להיות מלכודת החפצה.

קמפיין "איזו מין תחפושת" (עיצוב: שירת גולדשטיין, סטודיו ShirGDesign)

בשנים האחרונות, חלון הראווה של חנויות הצעצועים, מציג קולקציה מורחבת של תחפושות לילדות, המכילה בתוכה יותר ויותר אפשרויות. שפע של נסיכות, גיבורות על, בעלות מקצוע וחיות. אולם השפע הזה הוא אחיזת עיניים. כיום, תתקשו למצוא תחפושות לילדות שתואמות את המציאות. כל החיילות לובשות חצאיות מיני, אפילו לנסיכות של דיסני קיצרו את השמלות המנופחות עם השובל. מרבית התחפושות המוצעות היום לילדות מציעות מבט הרואה בילדות אובייקט מיני, ובעיקר ממש לא משקף את המציאות. התסכול גובר עוד יותר, כאשר מבקשים להשוות לבנים. כן, סופרמן הוא שרירן גם בתחפושת, אבל הוא דומה לדמות הקולנועית שלו, בדיוק כשם שהשוטר נראה כמו שוטר במציאות. השוטרת לעומתו, רחוקה מתמונת המציאות שלה שנות אור.

אנחנו מבקשות לגדל את הבנות והבנים שלנו בחברה שמעריכה נשים על מה שהן עושות בחייהם, על הישגיהן, ועל הדרך בה הן מתמודדות עם האתגרים הניצבים להן בחיים. אנחנו מבקשות להציג להם יצור אנושי שהוא הרבה יותר מהגוף הפיזי שבו הוא שוכן. זהו תהליך חינוכי מתמשך, שבסופו אנו מקוות שהילדים והילדות יראו אחד את השניה, אחת את השני, כסובייקט בעל רגשות, דעות ושאיפות, כנשים ואנשים שכדאי להכיר, ללמוד מהם ולחלוק איתם רעיונות וחוויות. לצערנו הרב, דווקא בתחום התחפושות לילדות, אנו חשות שיש רגרסיה.

קמפיין "איזו מין תחפושת" (עיצוב: שירת גולדשטיין, סטודיו ShirGDesign)

כשהקמפיין יצא לדרך עם ההאשטאג #איזו_מין_תחפושת, זו היתה יוזמה של קבוצת חברות אמהות דתיות ועוד דודה אחת שממש אכפת לה. ביקשנו גם בפורים להשאיר את הילדות - ילדות. המגזריות צרמה בעין גם לנו. זה צרם כשניסו לתייג את זה כמאבק דתי. זה צרם כשרמזו שאנחנו מבקשות לכסות. התגובות התומכות מכלל רחבי הקשת הישראלית והרעש התקשורתי עשו את שלהם.

די מהר התגבשה לה בתוך קבוצת וואטסאפ קטנה חבורה של נשים צעירות לפני שלב האמהות, אמהות, דתיות וחילוניות, ואפילו כמה אבות. הקמפיין הזה מתעלה על סך חלקיו. הקמפיין הזה הוא עוד שלב במאבק על איזה מבט יפנימו הבנות שלנו, אלה שכבר נולדו ואלה שבדרך לגבי עצמן. הקמפיין הזה הוא עוד שלב במאבק על האופן שבו הבנים שלנו ילמדו איך להתייחס לנשים. זהו עוד צעד קטן בדרך לחברה שוויונית יותר.

 אורלי רפפורט (אלבום פרטי) וסיון לייב יעקובסון (צילום: עפר גדנקן)

** הכותבות הן: סיון לייב-יעקבסון, אמא דתיה לשתי בנות ובן, דוברת הארגון הדתי הפמיניסטי "קולך" ואורלי רפפורט, רווקה חילונית, עוסקת בשיווק ומכירות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה