אחותי, מה הסיכוי שאת עוזבת הכל ונוסעת?

רגע לפני גיל 40, שחשבתי לחגוג בקריוקי, קיבלתי את המתנה הכי גדולה - מסע אישי נשי עם אחותי וחבורת נשים עוצמתיות. מה הסיכויים שאמצא את עצמי רוקדת לאור הירח על איזה הר בקוסטה ריקה? ובכן, מסתבר שגבוהים מאוד

28/03/2016
נועה ברקת קבלו עדכונים מנועה
  • בדואר
  • RSS

"בשבילי  זה מצד אחד הנכונות להתמסר, להיות חלק מקבוצה, לסמוך, להקשיב, להיות" (צילום: מאגמה צ'אלנג')

שישי בצהריים, הנוף הכי יפה שראיתי בחיים שלי. אני עומדת לצד אחותי והחברות שלי מהמסע. מתבוננת בנוף, נושמת עמוק, מחבקת את אחותי שהיא קטנה ממני אבל גדולה מהחיים, מחייכת לעצמי ויודעת שניצחתי. ובסטייל.

שיירת מאגמה צ'אלנג' בקוסטה ריקה: צחקוקים, כמו בטיול שנתי מאורגן וענק (צילום: קוסטה ריקה)

מה הסיכויים?

למסע מאגמה צ'אלנג' יצאתי במקרה. שיחקתי עם אחותי "מה הסיכויים", משחק הילדות שלנו, זה שבו אנחנו מאתגרות  אחת  את השנייה. זוכרת אותנו ישנות באותו חדר, לא נרדמות, מקשיבות להמיית הלב אחת של השנייה, אומרות במילים את מה שלשנייה אין אומץ לייחל לו בקול רם. 'נוש, מה הסיכויים שתציעי לאלון חברות'? 'תולי, מה הסיכויים שתגידי להורים שאת רוצה ללכת למגמת תאטרון'? ככה כל החיים. מדרבנות אחת את השנייה לעשות, גם ובעיקר במקומות שהכי אין אומץ, מדגדגות באהבה את קצה החוט של הרצון.

״מה הסיכויים שאת יוצאת למסע שטח נשי?״

היא זרקה לי את המשפט הזה כשישבנו בקפה שישי שלנו. מתחילות לתכנן את יום הולדת ארבעים שלי. אני הצעתי קריוקי. היא הציעה מאגמה צ'אלנג'.

-אין סיכוי, עניתי. אני עייפה, והילדים לא בזמן מתאים לזה, וגם אלון רק התחיל עבודה חדשה.

-חמודה שלי, את טועה, יש סיכוי ממש גדול. כי רשמתי אותנו ליום המיונים. יש מסע לקוסטה ריקה ודרך אגב, אלון מפרגן. כבר דיברנו.אחותי, אנחנו נוסעות!

אחווה נשית בצד השני של העולם (צילום: מאגמה צ'אלנג')

סלפי בגן עדן

נסענו. פשוט ככה. היינו ביום המיונים, התאהבנו בדבר הזה שנקרא מאגמה, התקבלנו ונסענו. פשוט. מה הסיכויים שאני אעבור יום מיונים? מה הסיכויים שאני אגיע לקוסטה ריקה? מה הסיכויים שאני אנהג בג'יפ בשטח, ועוד אהנה מזה בטירוף? מה הסיכויים שאני ארקוד באמצע שום מקום? מה הסיכויים שאני אעצום עיניים ואגיד על החיים ועל המוות וארד באומגה עם כל הפחד גבהים שלי? מה הסיכויים שאני אקים אוהל? מה הסיכויים שאמצא חברות חדשות באמצע החיים? מה הסיכויים שאני אעמוד מול הנוף המרהיב ביותר שראיתי בחיי, ואזכה להיות שם עם אחותי, אהובת ליבי, להצטלם, לשלוח לאמא שלנו תמונה, ולהישבע שניקח אותה איתנו למסע הבא? מה הסיכויים שאפגוש כל כך הרבה נשים מרהיבות, עצומות, נדיבות, מעוררות השראה, רחבות לב, מגוונות ושונות זו מזו אבל שותפות לצמא לחיים, לשמחה, לאומץ. מה הסיכויים שאחזור ממסע כזה, מלאת כוחות ואמונה בעצמי? מה הסיכויים שאחזור ממסע כזה ואמשיך רק לרצות ולהיות חלק מהדבר הזה שנקרא מאגמה?

לקחת את המתנה בשתי ידיים

אני זוכרת את הלילה שבו ישנו באהלים על ההר. שמיים כחולים כהים, כוכבים בוהקים. המחנה נרגע לאיטו ליד המדורה. מכל אוהל עוד נשמעים צחקוקים, כמו בטיול שנתי מאורגן וענק. אחותי, אני, ושתי האחיות החדשות שלנו – זיוה ורוני שהיו איתנו בג'יפ , כולנו  צפופות באוהל, עטופות שקי שינה והילה של טוב. מלמדות את  החברות חדשות שלנו את "מה הסיכויים". לפעמים צריך כוח חיצוני שימשוך אותנו אל מחוץ לעצמנו.  לפעמים זה הנוף, והנשים, הטבע הנפלא ואווירה נדירה של כנות, של פרגון ושל רגש. הזמן הזה שלקחתי לעצמי. ואני מחבקת את אחותי, עומדת ליד זיוה, רוני והחברות שלי מהמסע, וכל אחת יודעת מה זה אומר עבורה.

בשבילי  זה מצד אחד הנכונות להתמסר, להיות חלק מקבוצה, לסמוך, להקשיב, להיות, וגם: לדעת קצת להרפות. זאת ההבנה שלפעמים כשאני מפסיקה לנהל ולנווט, אני פתוחה יותר למרחבים חדשים, ומרוויחה עולמות שלא ידעתי. ומצד שני, זו החובה לדייק את עצמי. להיות כנה, ואמיצה, מלאת כוח ואמונה. לתפוס בשתי ידיים את מתנת ההשראה שקיבלתי.

יש לא מעט רגעים מאתגרים (צילום: מאגמה צ'אלנג')

 .

 

להרשמה למסע




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה