אז כולנו זונות?

אורטל בן דיין עונה למצדדי הזנות בויכוח על הפללת הלקוח: השוואות מסוג "נישואין וזנות זה אותו דבר", הן השוואות חמורות, מופרכות, שמזיקות לכולנו

15/02/2012
אורטל בן-דיין קבלו עדכונים מאורטל בן-דיין
  • RSS
» אורטל בן דיין, צילום: ויטוריו דוד

לא כל מוסד עם היררכיה ומשמעת הוא אושוויץ.

בעקבות הדיון הסוער שמתנהל בימים האחרונים ברשת סביב חוק הפללת הלקוחות, מועלות באופן תדיר טענות שונות ומשונות  שקוהרנטיות, ניקיון לוגי ובקיאות לא ממש מאפיינים אותן. מזל  שהיום עלו שני פוסטים מצוינים שהם בבחינת חובת קריאה בנושא. האחד בבלוג "ראומה" שנכתב על ידי  ליהי יונה ומעיין סודאי והשני ב"העוקץ" שנכתב על ידי יונית נעמן, אז תודה לכן.

אני מעוניינת להגיב לשתי טענות שכיחות שנטענות נגד חוק הפללת הלקוח ושמעלות לי את הסעיף באופן מיוחד. אבל  ממש.

1. נשים מוכרות את עצמן בכל מקום. מוסד הנישואין הוא גם זנות, אישה נשואה היא זונה, מוכרת בסופר פארם היא זונה. קיצר- כל הנשים זונות.

על מנת להבהיר ולחדד סוגיות חברתיות מורכבות אנחנו משתמשות פעמים רבות במתודת ההשוואה וההזרה כדי להצביע על מבנים של כוח, שיטות של ניצול ודיכוי שנתפסות כמובנות מאליהן.כך, כשאנחנו רוצות להסביר שאחת הסיבות המרכזיות של מיקומה של האישה בתחתית הפירמידה הכלכלית, אנחנו מצביעות על הפלייה בשוק העבודה,  על מוסד הנישואין כמשפכל את צבירת ההון והשליטה על האישה וכו'. בכלל, הטיעון שנישואין הוא מוסד של חליפין כלכלי הוא לא טיעון חדש והפמיניסטיות המרקסיסטיות כמו גם  פרידריך אנגלס עמדו עליו היטב. כולנו יודעות שמוסד הנישואין ויחסים בין אישיים  בכלל תמיד קשורים לחליפין של משאבים כלכליים, אתניים ותרבותיים. וכמו בכל תופעה או מוסד חברתי ידן של נשים על התחתונה.

אך מכאן ועד הטענה כי נישואין הם  אך ורק חליפין של משאבים תמורת מין- הדרך עוד ארוכה. מוסד הנישואין הוא רק  חולייה אחת במערכת שלמה של מוסדות שמשעתקים את העליונות הכלכלית של גברים על הנשים. דווקא תפקידו של מוסד הנישואין רחב ומורכב הרבה יותר מהסדרה חברתית של יחסי המין. אחד התפקידים המרכזיים של מוסד הנישואין לדוגמא, הוא הסדרת האבהות והמחויבויות של גברים לטפל בצאצאיהם. כך גבר מחויב כלכלית לפרי הריונה של האישה לה הוא נשוי (זאת עוד לפני  שבדיקות אבהות היו בנמצא) במקרה זה, נישואין מנעו  מגברים  את האפשרות לפזר צאצאים מבלי לדאוג להם ולאמותיהם.

אפילו על פי השיטה היהודית האורותודכסית הפטריארכלית, הנישואין מבטיחים אי אילו זכויות לאישה. לדוגמא, הגבר מחויב לספק לאישה: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" . כלומר, מחויב לספק לה, אוכל, קורת גג ויחסי מין. ברור שנישואין כדת משה וישראל הם נישואין בהם לאישה אין מעמד שוויוני בלשון המעטה, אך עדיין יש מערכת של זכויות  שמוסד הנישואין מעניק לאישה כמו גם רשימת חובות שהוא משית על הגבר. (אגב, על פי היהדות גבר חייב לספק את צרכיה המיניים של האישה ועלול להיות מוכרז "גבר מורד" אם הוא מסרב לעשות זאת) לא כך הדבר ביחסי הזונה וצרכן המין. קשר בין זונה ללקוח הוא לרוב עסקה חד פעמית קצרת מועד. גוף תמורת כסף; הלקוח  קונה את גופה של האישה לזמן קצוב ובזמן הזה הזכויות על גופה שייכות לו. בפרק הזמן הזה, מושהות כל הזכויות של האישה והיא  הופכת לקניינו  האבסולוטי של הגבר. ברגע הזה היא כבר לא בת אדם, לא אזרחית ולא סובייקט שיש לו גוף. היא רק גוף. לגבר אין שום חובות כלפיה, לא במהלך העסקה  ולא אחריה. היחסים הללו אינם שום דבר אחר מאשר רכישת מוצר, ולא במקרה גברים מרגישים שכיבוי סיגריות על גופה של האישה, סירוב לשים קונדום, אלימות ועוד מיני "פירות בחירה" הם משהו שהם זכאים לו במסגרת העסקה.

כשגבר הולך לתחנה המרכזית הוא למעשה נכנס ללונה פארק של גברים, בוחר במתקן שנראה לו הכי מרגש ושהוא יכול להרשות לעצמו, משתמש בו, גומר  והולך. לפעמים הוא מנסה לגנוב עוד סיבוב מבלי לשלם ולפעמים הוא גם משחית את המתקן. הכסף, ברוב  המקרים, מגיע ברובו לבעלי המתקנים, שהם כמובן הסרסורים, סוחרי הסמים ושאר סוכני הרשע של התעשייה. במקרה  ולזונה אין מקום לישון בו את הלילה אחרי שמצצה ללקוח, הלקוח לא מחויב לדאוג לה למיטה חמה הוא גם לא מחויב לדאוג לה לאוכל במקרה שהיא רעבה, להיפך, הוא מחויב לשמור על הקודים הברורים שמאפיינים את היחסים האלה: אנונימיות, דיסקרטיות, חד פעמיות. צרוך זרוק וקנה חדש.

השוואות מסוג "נישואין וזנות זה אותו דבר", הן השוואות חמורות, מופרכות, שמזיקות לכולנו. באמצעות  חדות לשון ובקיאות ברזי השיח ניתן לייצר השוואות ולמצוא קווי דימיון בין כל תופעה.

באוניברסיטה לדוגמא, יש מערכת מאוד נוקשה של היררכיה, סדר, מחלקות, משמעת ומערכת ענישה. ועל אף כל זאת האוניברסיטה היא לא אושוויץ.  לא כל מקום בו יש צווים היררכיה ומשמעת הוא אושוויץ. ואם נגיד שהאוניברסיטה היא אושוויץ, אז אנחנו מרוקנים מתוכן את המושג אושוויץ. וגם את המושג אוניברסיטה. ואם כל דבר הוא כל דבר אז הכל הוא כלום. אלו טענות שמקריסות את עצמן לתוך עצמן.

השוואה מהסוג הזה מסוכנת כי היא מעניקה לגיטמציה למוסד הזנות כמו גם למוסד הנישואין בכך שהיא טוענת שבשורה התחתונה הכל אותו דבר. כך: נישואין הם זנות וזנות היא נישואין.

או בקיצור -  כל הנשים זונות, טענה שכל ילד לומד לדקלם כבר בגן. לא טענה חדשה במיוחד וגם לא מבריקה במיוחד.

2. האונס כחלק מחגיגה דמוקרטית של חופש הבחירה.

ובכן, הטענה הזו, להפתעתי, נשמעת לא פעם מפיהם של  אנשים שלא תתפסו אותם מגדירים את עצמם כליברלים גם אם יצמידו להם אקדח לרקה. אך הפלא ופלא,  בסוגיית הזנות פתאום מתקדשת זכות הבחירה של הזונה והעולם כולו מלא באפשרויות וכולנו רק בוחרים לעשות מה שאנחנו רוצים. מיותר להסביר ולהעמיק בטיעון הניאו ליברלי הזה, שלמעשה מצדיק כל גורל אכזר, כל דיכוי וכל עוול שקיים בעולם. אך כן שווה להדגיש כי הטיעונים הללו לא באמת מדברים על חופש הבחירה של זונות בזנות, הטיעונים הללו  מגויסים כדי למנוע קרימינליזציה של צרכני המין, שזה בעצם אומר, הסוף לחגיגות של הרבה מאוד גברים.

הנתונים בספרות המקצועית וגם בשטח מלמדים אותנו כי גיל הכניסה הממוצע אל עולם הזנות בעולם וגם בארץ הוא 12-14. אני רק מקווה שכשמדברים על ילדות וילדים, הליברלים וחסידי חופש הבחירה נחים קצת. האם מישהו יכול להסביר איך ילדות וילדים בני 12- 18 יכולים לבחור לעסוק בזנות או ליתר דיוק: בוחרים להיאנס ?

צריך לציין  את העובדות הללו שוב ושוב ושוב כי הציבור נוטה לשכוח או מעדיף לשכוח. יש פה קודם כל- ולפני הכל- אונס. היסוד עליו מושתת עולם הזנות הוא האונס של ילדות וילדים. ילדות בנות 12 ש"בוחרות" לתת שירותי מין הן ילדות שנאנסות. והלקוחות שצורכים מהם מין, הם אנסים.

אז בואו לפחות  נתחיל בלהסכים על כך  שילדים וילדות אינם בוחרים לעסוק בזנות. וכשהם גדלים למציאות בה הם נאנסו מגיל צעיר, לא ניתן בכלל להשתמש במילה "בחירה". בנוסף לכך, גם נשים שנכנסו למעגל הזנות בגיל מאוחר יותר, שווה לבדוק טוב טוב מה היו האופציות שמתוכן הן "בחרו" דווקא לעסוק בזנות ולא בכל עבודה מפרנסת אחרת. גם שווה לבדוק מדוע ברוב המוחלט של המקרים גברים לא "בוחרים" בזנות. וגם שווה לבדוק מדוע % 99.9 מצרכני המין הם גברים, בין אם הם צורכים ילדות ונשים ובין אם הם צורכים ילדים וגברים.

הטענות שאנחנו הפמינסטיות מדברות בשם הזונות וזה לא מעשה  פמיניסטי יאה, אלו טענות,  איך לומר בעדינות , מגוחכות.  זנות היא עניינן של כל הנשים בדיוק כמו שדוגמנות היא עניינן של כל הנשים. אם נצא בקמפיין, הפגנה או הצעת חוק נגד הרעבת דוגמניות, האם גם אז יטען נגדנו  שאנחנו מדברות בשמן של הנשים ומתנשאות עליהן? הרי ברור לכולנו  שתעשיית הרזון ואידיאלים אנורקטיים של יופי פוגעים בכל הילדות ובכל הנשים, על אף שרובנו המוחלט לא דוגמניות. בדיוק כך גם זנות. צריכה, סחר, קנייה וניצול של גוף האישה פוגעים בכל הילדות ובכל הנשים. כשניתנת לגיטימציה חברתית רחבה לגברים לצרוך את גופן של ילדות ונשים- זה משפיע ומעצב את תודעתם של כל אלו  שמתחנכים  בחברה שמאפשרת  זאת.

ושאלה נוקדנית לסיום, הרי הטענה של המתנגדים לחוק הפללת הלקוחות אומרת  שגם אני זונה של השוק החופשי כי אני למעשה מוכרת את שירותיי תמורת כסף, כמו כן  גם הייתי נשואה, כלומר,  לשיטתם אני זונה וכולנו זונות. אם כך,  לא הבנתי מה בדיוק הבעיה  בכך שאנחנו "מדברות בשמן" של הזונות אם אנחנו בעצמנו זונות? ( קוהרנטיות וניקיון לוגי כבר אמרתי?)




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה