אורנה נאמן: הכיננית שתנקה לכן את הראש

“הטיפ העיקרי שאני יכולה לתת הוא שהן צריכות ללכת עם האמת שלהן. לצאת מהקיבוץ בגיל 47 עם אלף שקל לא היה קל אבל היה לי בראש שיהיה בסדר וסמכתי על עצמי”, מספרת אורנה נאמן, שותפה בעסק “כינה לי לה לא”

11/05/2016
מערכת סלונה קבלו עדכונים ממערכת
  • בדואר
  • RSS
אורנה נאמן היא שותפה בעסק  ”כינה לי לה לא” הנמצא ברעננה. היא נולדה  בקיבוץ רביבים ועד 2005 היא התגוררה  במשק. בתום הצבא, אחרי חצי שנה של עבודה במטבח, היא יצאה ללמוד טבחות בתדמור וסיימה אותם בהצטיינות. ”בגיל 47 עזבתי את המשק ומאז עבדתי במטבחים שונים”, מספרת נאמן.
נאמן עבדה  ב”טפאס אחד העם”, “בנדיקט”, “קייטרינג של רן שמואלי” ובבית קפה של בן עמי הכרתי את אור הרבר. דרכו הגיעה נאמן לנהל את העסק שלה. “הרעיון היה שלו”, היא מספרת, “ההחלטה שלי לעבור מהקיבוץ לעיר באה בעקבות הרצון שלי ליותר התנסויות ועניין בחיים”.

1. מה העסק שלי

יש בבעלותי סלון להסרת כינים – “כינה לי לה לא” ברעננה. בעיני זה סוג של שליחות להתמודד עם מצוקת הכינים.

2. ממתי אני עצמאית

אני עצמאית מאוקטובר 2012.

3. הרגע בו הבנתי שאני עצמאית ולא רוצה להיות שכירה

לא חשבתי להיות עצמאית. החיים גלגלו אותי לכיוון. פיזית כבר היה לי קשה לעבוד במטבח ובעקבות היכרותי עם אור הרבר, מנהל התפעול של בן עמי, הגיעה ההצעה – וקפצתי למים. אני כנראה בחורה די חזקה. בזמנו ידעתי מבחינה מקצועית רק לעבוד במטבח כשפית ולא הייתי בקיאה בדברים אחרים.
לא הבנתי במחשבים, מכירות או בשיווק וחשבתי לקחת קורס אבל זה לא מנע ממני להבין שאני בעיקר צריכה להמשיך הלאה. אני בן אדם שעובד חזק עם תחושות בטן ופשוט הרגשתי מה נכון ומה לא. אני מודה, חששתי קצת.
אורנה נאמן

4. האתגר בלהיות עצמאית

בהתחלה עצמאי חושב שהוא צריך לדעת הכל – גם את העבודה, גם שיווק, גם הנהלת חשבונות, גם בענייני בנקים ופרסום. האתגר הוא להיעזר בבעלי מקצוע טובים ואמינים ולנסות לסמוך עליהם. עשינו בעסק חלוקת תפקידים ותיאום ציפיות. היה ברור לי שבתחומים שאני פחות טובה בן עמי יקח על עצמו. האתגר הגדול בלהיות עצמאית הוא ההתמודדות עם הדאגה והחרדה אם את לא סוגרת את החודש, לא מצליחה לשלם שכר דירה או לשלם לספקים. במצב כזה את מוצאת את עצמך מחוץ למשחק.

5. מה לא יודעים על עצמאיות

אתן לך דוגמא: לפני יומיים קרה לי משהו הזוי.  נכנסה אלי לטיפול אמא עם 2 בנות וסבתא שלה. היא לא אהבה את המחיר שאני לוקחת והייתה חשדנית. הטיפול לא היה הכי נעים כי את קולטת שלא סומכים עליך ואז האמא אומרת לסבתא “את רואה אמא, בואי תפתחי מקום כזה ותוך יומיים יש לך וילה”. אני עוד מעט סוגרת 4 שנים ואין לי שום וילה. אנשים חושבים שאם את עצמאית את מיליונרית.

6. הקושי הגדול ביותר שאני מתמודדת איתו ביום יום

יש הרבה קשיים וחוסר שקט שמלווים אותך יום יום. לפעמים זה משפיע על הביטחון העצמי שלך. לא היה קל ופשוט. חוויתי דברים שבן משק לא מכיר – להלחם על שכר , להתארגן כלכלית, שכירת דירה. לא ידעתי לרשום צ’ק או להתמודד עם הבנק. אני באה מקיבוץ ובמושגים שלי, ללכת לעבוד זה ללכת לעבוד ופתאום אני הולכת לעבודה ולא עובדת בדיוק כמו פעם אלא דואגת להתנהלות השוטפת בעסק. היה לי משבר כי לא ידעתי איך אני לפעמים מעבירה את הזמן. קושי אחר שאני מתמודדת איתו הוא שאיני מצליחה למצוא משווק טוב ואני מוציאה הרבה כסף זה. פעמיים נפלתי בבחירה לא טובה של משווקים. בהתחלה הייתה הרבה הלקאה עצמית וחשבתי לעצמי, “איך נפלתי שוב” אבל אז הבנתי שעלי לשחרר כי זה קורה ואין מה להתעכב.

7. האם היה רגע בו נשברתי ואמרתי “טוב, הגיע זמן להיות שכירה?”

היו רגעי שבירה. לשמחתי יש לי משפחה וחברים מאוד טובים שמלווים אותי לאורך כל הדרך וכאן גם המקום להודות ולהם. לא הגעתי לרמה של “אני חוזרת להיות שכירה” אבל פברואר-מרץ האחרונים היו חריגים לרעה. ממה שאני יודעת, צריך לבדוק עסק סופית אחרי 5 שנים ונותר לי שנה וקצת. במרץ אמרתי לעצמי שיש לי עד אוקטובר 2017 כדי לקבל החלטה. נלחצתי אבל אמרתי “אוקיי, מקסימום אסגור” אבל מבסיסי אני לא בן אדם שמרים ידיים. אני מנגבת את הדמעות וממשיכה הלאה תוך כדי שאני אורת לעצמי “מחר יום חדש”.

8. התגמול בלהיות עצמאית

התגמול הוא החופש לבחור ולהחליט. אני מאוד נהנית מכך שאני זו שמחליטה אם אני רוצה ללכת עשר דקות קודם או אם אני אאחר. הזמן הוא שלי וההתנהלות היא שלי. אני קוטרית מטבעי ולשכירים יש כל הזמן ביקורת על הבוסים שלך. במקרה שלי אני באה בטענות רק לעצמי ומצפה רק מעצמי וטוב לי עם זה. זה נכון לי.

9. טיפ חשוב למי ששוקלת להיות עצמאית

באות אלי נשים שנמאס להן מלהיות שכירות ושואלות אותי מה לעשות. אני אומרת להן: “לכו עם תחושת הבטן, עם האמת שלכן כי זה הזמן”. הרי, מתי תהי עצמאית? מתי תפסיקי לעבוד בשביל מישהו? עדיף שתעבדי עבורך. שום דבר לא קל והטיפ העיקרי שאני יכולה לתת הוא שהן צריכות ללכת עם האמת שלהן. אני הולכת איתה. לצאת מהקיבוץ בגיל 47  עם אלף שקל לא היה קל אבל היה לי בראש שיהיה בסדר וסמכתי על עצמי.

10. האם אני מתחרטת במשהו בדרך שעשיתי

אני לא מתחרטת. גם אם יש תסכול על בחירה שגויה או מהלך שגוי אני נושמת עמוק, מזילה דמעה, מנגבת , מרימה ראש  וממשיכה. אני לומדת מהטעויות של הדרך ומרגישה איך אני משתפרת כל הזמן וזה מעודד.
צילום: יח”צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה