אונס, התאבדות ושיימינג ברשת: המקרה הנורא של ריטה פרסונס

בגיל 17 היא התאבדה אחרי שנפלה קורבן לאונס קבוצתי במסיבה, ולהתעללות וירטואלית ברשתות חברתיות, שם נחשפו תמונות האונס. בחברה שמקטלגת נשים ללא הרף, לא פלא שלשיימינג (ביוש) יש כאלה השלכות רצחניות

11/04/2013
נגה כהן קבלו עדכונים מנגה
  • RSS
» הקיטלוג רדף אותה (תמונת פייסבוק של ריטה פרסונס)

נערה בת 17 מקנדה בשם ריטה פרסונס נאנסה באונס קבוצתי ובחרה לשים קץ לחייה, לאחר שהאנסים שלה העלו את תמונות האונס לאינטרנט והסביבה שלה לא חדלה להקניט אותה על האירוע, גם אחרי שהיא שינתה מקום מגורים.

כביכול, זהו עוד סיפור על אישה שלא הצליחה להתמודד עם האונס שלה, על אוזלת היד של המשטרה (שסגרה את התיק מחוסר ראיות), על האינטרנט ככלי שבו כל אירוע מתועד ונשמר לעד ועל אכזריותם של בני אדם. גם הפתרון הוא כביכול פשוט: להעניש אנסים, להיזהר במה שמעלים לאינטרנט ולחנך אנשים לחמלה. אבל זה הכל חוץ מפשוט. תופעת ה"שיימינג" באינטרנט היא ביטוי קיצוני לתופעת הקיטלוג של נשים בחברה ולחשש שלנו כנשים מההשלכות של הקיטלוג על חיינו. אצל ריטה זה נגמר במוות.

נשים סובלות מקיטלוג חברתי במידה רבה יותר מגברים. בתור המגדר החלש יותר בחברה, המגדר החזק נהנה מהפריבילגיה של להגדיר אותנו בקטגוריות שיקלו עליו את שימור הדומיננטיות החברתית. הרבה יותר קל להתמודד עם אישה שמקוטלגת כ"שמנה", "שרמוטה" או "מאגניבה", כי לכל קיטלוג יש סדרת תכונות ברורה, כמו הוראות הפעלה. כשיש הוראות הפעלה, אנחנו יודעים איך להפעיל את המוצר. לעומת זאת, כשמדובר באדם שונה וייחודי שעומדת מולנו, היא כבר הופכת לשווה לנו. הטרגדיה היא, כמו שקורה לאוכלוסיות מדוכאות, שגם אנחנו הנשים מנציחות את הקיטלוג של עצמנו.

אנחנו הנשים, אפילו שאנחנו כבר בעלות זכות הצבעה, עובדות ויודעות שאנחנו בעלות כשרון ויכולת, עדיין מנסות לבנות את עצמנו לקיטלוגים ה"טובים" ולחמוק מה"רעים". ננסה להיות "כוסיות" ו"כמו גברים במערכות יחסים" ונברח מלהיות "חננות" או "לחוצות". למה? כי אנחנו יודעות שהקיטלוג הזה יכול לבנות לנו מסלול חיים. הוא יכול להשפיע על הקידום שלנו בעבודה ועל היכולת שלנו לבנות מערכת זוגית. אם נשחק נכון את הקלפים שלנו, נהיה הנשים ה"כל יכולות", שהן גם יפות וגם מוכשרות, אנשים ירצו להיות סביבנו ונשים יקנאו בנו. אבל אם נטעה, נהפוך להיות ה"מעצבנות", לא יקחו אותנו ברצינות ונישאר שוליות.

ה"שיימינג" ברשת הוא הקיטלוג במובנו החריף ביותר. לא רק שמקטלגים אותנו, אלא שהקיטלוג נשאר בזכרון האנושי לעד, והוא מופץ לעוד ועוד מעגלים של אנשים בסביבה שלנו ובסביבות שמקיפות אותנו. אם לפני כן ידענו שבכל סביבה חברתית חדשה, כמו עבודה חדשה או חוג חברים חדש, אנחנו יכולות להמציא את הקיטלוג שלנו מחדש, עכשיו הקיטלוג נשאר והוא ילווה אותנו בכל צעד שנעשה, על כל המשתמע מכך.

ריטה פרסונס התמודדה לא רק עם טראומה של אונס, עם הפומביות שלו ועם הקנטות של הסביבה. היא התמודדה עם קיטלוג נצחי של "פרוצה". אפילו כשהיא עברה למקום מגורים חדש, הקיטלוג רדף אותה. הזהות שלה, קשריה החברתיים ואיכות חייה היו פועל יוצא ישיר של השיימינג שעשתה לה הסביבה שלה, ולא היה לה איך לשנות את זה. היא חשה שהקיטלוג הזה עד כדי כך מוטמע בחברה שסביבה, שהיא בחרה לשים קץ לחייה.

גם ככה אנחנו מצויות במאבק תמידי על התדמית שלנו, על היכולות שלנו, על הזהות שלנו ועל הגבולות שלנו. האם יש לנו יכולת גם להתמודד עם שיימינג? התשובה היא, שאנחנו לא צריכות לעשות את זה לבד. ראשית, צריך להבין מה ההשלכות של שיימינג. עבור ריטה, ההשלכות היו סופניות. עבור נשים אחרות יכול להיות שמדובר בפגיעה חמורה באיכות החיים, ביכולת לנהל חיי משפחה ובהתפתחות מקצועית בעבודה. שנית, צריך להכיר בכך שהשיימינג הוא אלימות, ואם מדובר בשיימינג מיני, מדובר בהטרדה מינית. צריך להתייחס לפוגעים כעבריינים ולנפגעות כקרבנות, כולל הבנה של הטראומה שזה יוצר אצלן. שלישית, צריכות לקום קבוצות תמיכה והתמודדות, כמו שיש לקרבנות של פשעים אחרים.

ריטה פרסונס מתה כי קיטלגו אותה חברתית וכתוצאה היא הרגישה שאין לה עתיד. הפתרון הוא לא בלעשות "נו נו נו". הפתרון הוא בשינוי מבנה היחסים בין נשים לגברים בחברה. יהי זכרה ברוך.

>> הסיפור של אמנדה טוד

>> הסיפור של סוואנה דיטריך




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה