"אובך": האם היית קונה לילד שלך חבר?

יורם עבר-הדני, אב לילד אוטיסט בן 15, כותב על ספרו החדש "אובך" שעוסק בהורות וביכולת שלנו לקבל את האהובים שלנו וסלונה נותנת לכם במתנה 25 עותקים מהספר

03/12/2015
יורם עבר-הדני קבלו עדכונים מיורם עבר-הדני
  • בדואר
  • RSS

כריכת הספר "אובך" של יורם עבר-הדני

"אובך" מספר על רופא בעל שם בינלאומי מבית הכרם שפוגש במקרה בחור בן 17 במוסך מוזנח בתלפיות, ומציע לו הצעה מוזרה - להיות חבר של בנו שסובל מתסמונת אספרגר בן ה-19 תמורת תשלום. הוא גם מצרף תנאי חמור; אסור לאיש לדעת על העסקה, לא לאשתו ובוודאי לא לבנו.

הרומן פורש את מערכת היחסים שנרקמת בין שתי המשפחות, בין שני הנערים ובין הרופא לבחור מהמוסך, שנקשר אליו ורואה בו את הבן שמעולם לא היה לו, כשמעל מרחפת עננת הסוד.

אבל חשוב לי להדגיש שהספר הוא לא על אספרגר; איתמר, הנער, הוא לא גיבור הספר אלא יואל אביו. הרומן הוא על הורות, על היכולת שלנו לקבל את האהובים לנו כמו שהם ועל היכולת שלנו לשנות אותם ולהשתנות בעצמנו.

שמחתי לראות שבין עשרות הקוראים הראשונים של הספר אני מקבל תגובות נרגשות מהורים של ילדים "רגילים" שמספרים שהם מכירים לחלוטין את החרדות של יואל וענת. כמה אמהות חרדות כי הילד שלהן לא מקובל או בודד? כמה הורים יהפכו את העולם כדי להקל על המצוקות של הילד שלהם (יזמינו חברים הביתה, ייזמו אירועים, ישלחו את הילד לחוגים וכד')?

זה נכון אצל הורים לילדים צעירים וזה נכון פי כמה אצל הורים לבני נוער. ככל שהגיל עולה גם אנחנו מרגישים שרמת השליטה שלנו בילדים פוחתת, וכשאין שליטה גם רמת החרדה עולה.

לא במקרה הגעתי לכתוב על אספרגר. כאבא לנער אוטיסט בן 15, הספקטרום אינו זר לי. אין ספק גם שחווית ההורות לילד כזה היא שונה ודורשת יציאה מאזור הנוחות, ויתור על חלומות וקבלה עמוקה מאוד. זה גם מבחן קשה לזוגיות.

אולי היה לי יותר קל לכתוב על תסמונת אספרגר שנמצאת באזור קל יותר של הספקטרום. מדובר באנשים שבהרבה מקרים מתפקדים בחברה, לעיתים מגיעים להישגים יוצאי דופן במדע או במוזיקה אבל עושים זאת עם קשיים חברתיים גדולים.

מהתחקיר שערכתי עם הורים לאספרגרים הסתבר לי שבמקרים רבים דווקא הגבוליות של התסמונת יוצרת את לב הבעיה. הנערים והנערות לומדים בבתי ספר רגילים (ולא בחינוך מיוחד) בתוך העיסה החברתית של גיל העשרה, חשים בדידות עצומה ולא מבינים את חוקי המשחק.

אחד הדברים שעניינו אותי היה המקום של האבות. אנחנו רגילים שאמהות מובילות את המאבקים למען הילדים והאבות חיים את חייהם, כשה"בלגן" של גידול הילדים חולף מעליהם. הנשים מחזיקות לבדן את החרדות והן אלה שיוזמות מעשים כדי לשנות את המצב.

אבל מה קורה כשגבר מצליחן שרגיל לסמן נעץ על המפה ולצאת לדרך, מגלה שהילד שלו בודד? לאן הוא ינתב את החרדות האלה? יואל בוחר בצעד קיצוני ומנסה לקנות לילד חבר ובוחר להסתיר את העניין מבנו ומאשתו. אולי כי ידע שאשתו לא תסכים לצעד כזה. שאלתי את עצמי לא פעם אם הנער היה אוטיסט או מפגר, האם גם אז קניית חבר היתה מעשה שהערכיות שלו מוטלת בספק? ואם מדובר בנער רגיל אבל דכאוני?

בסופו של דבר כהורים אנחנו חווים הרבה אושר אבל גם לא מעט אובך. אובך של חרדות מאי שליטה ומאי ידיעה, מכיוון שגם אם נדמה לנו שאנחנו בשליטה, הרבה יותר דברים הם מעבר לשליטתנו. מקווה שתהנו.

***

סלונה נותנת לכם במתנה 25 עותקים של הספר "אובך".

רוצים לקבל עותק במתנה? מלאו את פרטיכם בטופס ואולי תהיו בין הזוכים

על מנת לקבל את ההטבה, כמה פרטים בבקשה




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה