הבלוג של Be.Noa

להתבגר ולהתחזק

בת 34. עורכת תוכן, מנהלת פרויקטים בדיגיטל, מלווה בתהליכי שינוי והעצמת מודעות מאמינה גדולה באהבה. מאמינה שהחיים מורכבים מרגעים קטנים והכי חשוב זה להיות נוכח בכל רגע! תהיו שמחים, תצחקו, תבכו,תאהבו, תשירו,תרקדו- תהיו... +עוד

בת 34. עורכת תוכן, מנהלת פרויקטים בדיגיטל, מלווה בתהליכי שינוי והעצמת מודעות מאמינה גדולה באהבה. מאמינה שהחיים מורכבים מרגעים קטנים והכי חשוב זה להיות נוכח בכל רגע! תהיו שמחים, תצחקו, תבכו,תאהבו, תשירו,תרקדו- תהיו עצמכם! just be מוזמנים למצוא אותי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/Be.Noa.Love

עדכונים:

פוסטים: 68

החל מנובמבר 2010

אני חייבת להודות. אני מתחילה לחשוב שאני מכורה לזה. מכורה לחיפוש.
את כל חיי אני מנהלת במרדף. מרדף אחרי ההגשמה. אחרי מה שאני באמת רוצה לעשות.
מבוגרים יותר יגידו שאני צעירה, ושהחיים רק התחילו. אני? אני מרגישה  במסע שלא נגמר. החיפוש האינסופי.
ורגע לפני שמתחילות פה החגיגות לשנה החדשה, אני בוחרת רגע להסתכל אחורה ולראות מה השגתי.

מצאתי אהבה. מי שקורא אותי יודע כמה משמעותיות המילים האלה עבורי. כמה רציתי למצוא את הדבר הזה שכולם מחפשים כל הזמן.
כמה אולי כבר חשבתי שזה חלק מהחיפוש הזה, שיש לו התחלה, יש לו אמצע אבל אי אפשר לראות את הסוף.
הסוף שאני מדמיינת לי הוא סוף של בית עם חצר וכלב וילדים וגבר שאני אוהבת, שיחד נוכל להזדקן. שותף למסע שלי. ואני שלו.
ואני חושבת, שאולי את החלק הזה במסע שלי, הגשמתי.

במובן המקצועי, בהגשמת הקריירה שלי, עברתי דרך ארוכה. סיימתי לימודים, החלפתי עבודה.
אני מאמנת אישית. אני , מראה את הדרך לאחרים שנמצאים גם הם, בחיפוש. ואני עובדת בעבודה נוספת. בעולם הפרסום.
ועדיין? האם אני יכולה להגיד שאני מרוצה?
כשהתחלתי את לימודי האימון, ראיתי את היכולת של האימון להכניס שמחה לחיים של אנשים, וזה מה שמשך אותי.
שמחה. כי מה יכול להיות יותר מדהים ומספק מזה בעולם?

אז למה אני לא שמחה בעצמי? עולה בי פחד שאולי אני פשוט לא יודעת איך. אולי כבר שכחתי קצת מה יש לי.
האהבה שלי, השותף שלי לדרך סיפר לי היום איך הוא גילה מה זו האהבה שלו, בתחום הקריירה.
והדרך שלו מקסימה. לחזור לילדות. להזכר במה אהבתי לעשות כשהייתי ילדה קטנה. אז חזרתי אחורה בזמן.
וראיתי אותי, ילדה קטנה, משחקת בשישי בערב עם הדובי הכתום שלי, מטפלת בו כאילו היה ילד קטן. כמה אהבתי אותו.
מהזכרון הזה, ישנם שנים רבות בהן אני לא מצליחה למצוא משהו שאהבתי. זוכרת שאספתי בולים ומכתביות. זוכרת שאהבתי את הריח שלהם. זוכרת שאהבתי מוזיקה. זוכרת שאהבתי כל מה שיש בו ניחוח נוסטלגי.

רצתי קדימה בשנים והגעתי לתיכון. מה אהבתי לעשות בתיכון? את רוב שנותי ההתבגרות ביליתי בצופים ועם חברות.
ואולי זה מה שאהבתי לעשות. להיות עם חברים. להיות עם אנשים. לדעת שאני נוגעת בחיים שלהם והם בשלי.

בזמן שאני כותבת את המילים האלה, אני חושבת על מי יוכל לומר לי מה אהבתי.
מחפשת חברת ילדות בצ’אט בפייסבוק. מצאתי.
כמה מוזר יהיה לשאול אותה את השאלה הזו עכשיו.
אני רוצה לחשוב שאני יודעת מה משמח אותי. אבל יש ערפל כרגע ואני לא מצליחה לראות.
אז שאלתי אותה. עכשיו נותר רק לקבל תשובה.

ההחלטה שלי בשנה הקרובה, היא להזכר. להזכר במי זו אני, בבסיס.
להזכר מה עשה אותי שמחה וללכת למצוא אותו.
מסע חדש. אחרי הדברים הקטנים. כי החיים האלה, הם באמת אוסף של רגעים.
רגעים קטנים של שמחה.

יצאתי לחפש, מקווה לחזור מהר.
שתהיה שנה של גילויים ישנים וחדשים, של ללכת אחרי הלב. כי הוא יודע הכי טוב.

עוד מהבלוג של Be.Noa

משהו או מישהי שכדאי שתשמעו

על אפרת לוטנברג שמעתי מחברה, אוהבת מוסיקה והייתי אפילו קוראת לה חוקרת מוזיקה ישראלית. אני לא חושבת שיש הופעה אחת שהיא לא הייתה בה לאחרונה. היא תמיד מעדכנת אותי, בכל מה שחדש. הפעם- הופתעתי. הופתעתי מאוד. הופתעתי ושמעתי...