הבלוג של Be.Noa

להתבגר ולהתחזק

בת 34. עורכת תוכן, מנהלת פרויקטים בדיגיטל, מלווה בתהליכי שינוי והעצמת מודעות מאמינה גדולה באהבה. מאמינה שהחיים מורכבים מרגעים קטנים והכי חשוב זה להיות נוכח בכל רגע! תהיו שמחים, תצחקו, תבכו,תאהבו, תשירו,תרקדו- תהיו... +עוד

בת 34. עורכת תוכן, מנהלת פרויקטים בדיגיטל, מלווה בתהליכי שינוי והעצמת מודעות מאמינה גדולה באהבה. מאמינה שהחיים מורכבים מרגעים קטנים והכי חשוב זה להיות נוכח בכל רגע! תהיו שמחים, תצחקו, תבכו,תאהבו, תשירו,תרקדו- תהיו עצמכם! just be מוזמנים למצוא אותי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/Be.Noa.Love

עדכונים:

פוסטים: 68

החל מנובמבר 2010

אחרי שתיקה ארוכה, אני שוב כאן. מתיישבת מול המחשב. כוס zero מונחת מולי. אני עדייין מרגישה את הסיגריה שכיביתי ממש עכשיו.
הסיגריה שלפני. לפני שאוציא את הכל.
הרבה זמן לא נתתי למילים להציף את גרוני, להשפך ממני על דפי האינטרנט. לצאת כאילו אין מי שקורא. לצאת בלי עכבות. לצאת בלי מחשבות.
ואיפה הייתי? ומה עשיתי?  כל חיי אני עסוקה, שלא לומר רדופה ברעיון הזה. במחשבות האלה שזה אפשרי. בידיעה הזו שזה יכול לקרות.
הגשמה עצמית. בתקופה האחרונה, אני בוחנת שוב מה יהיה נכון. איך אבוא לידי ביטוי בצורה שתביא את כל כולי לכאן.
שאהיה שם. בהגשמה הזו וארגיש מאושרת. וארגיש שמה שאני עושה הוא הדבר הנכון. (הפוגה מחשבתית- יש דבר כזה נכון? יש רק דבר אחד?) אולי אני בעצם הרבה דברים שצריכים כולם להתחבר אל תוך דבר אחד גדול ונפלא.
חברה הפנתה את תשומת ליבי לטור של ניסן שור בגליון האחרון של טיים אאוט.
משפט אחד במיוחד משך את תשומת ליבה והיא משכה את שלי.

(מתוך הטור)
המשפט הזה שלא כולם אמורים להגשים את עצמם עורר בי המון מחשבות. איך זה יכול להיות?

סליחה, ניסן, אבל זה שטויות. תחושת הגשמה היא הדבר שבשבילו אנחנו קמים בבוקר,בין אם אנחנו מודעים לכך או לא.
אנחנו חיים בעידן של שפע כל כך גדול והוא כל כך מבלבל.
ואנשים עסוקים בחיפוש. עסוקים בשאילת שאלות. מחפשים ומחפשים ומחפשים. מחפשים התרגשות. מחפשים משמעות.
אנחנו דור מיוחד. כשאני מתבוננת אחורה, על הדור של ההורים שלי, על הדור של סבא וסבתא שלי, ניצולי השואה, הכל מתבהר ואני מבינה.
מבינה למה אנחנו מחפשים.
הדורות הקודמים חיו בחוסר.חיו בצמצום. מגוון האפשרויות היה קטן וכמוהו גם האופק המחשבתי.
המבט שלנו מופנה קדימה אל האופק, בעוד שהמבט שלהם הופנה אל הרצפה. להסתכל קרוב קרוב, שלא ליפול.
ואנחנו? אנחנו כבר רצים למרחקים ארוכים.
מסתכלים קדימה ולא תמיד רואים את כפות הרגליים שלנו כושלות בצעדיהם.
העידן הנוכחי, שבו אנו חיים, הוא עידן של שפע. ואני מודה,שפע זה דבר מבלבל.
אולי בגלל זה כל כך קשה למצוא. יש כל כך הרבה מקומות לחפש.
ולבחור זה קשה. במיוחד שיש כל כך הרבה ממה לבחור, והכל כך כל נוצץ. וקורץ. וזוהר. ומעניין.

אם נסתכל פנימה, כל אחד לפנימה שלו, נמצא שלכל אחד יש  את הניצוץ הפנימי שלו, ומה שנוצץ וקורץ, אולי נוצץ עבור מישהו אחר.
אז מה הדבר הזה? שגורם ללב שלנו לזרוח? כל אחד והזריחה שלו.

האם באמת העיר הזאת מלאה באנשים שמגשימים את עצמם? או שהיא מלאה באנשים שהחלום שלהם זה להגיד שהם מגשימים את עצמם?
תל אביב זו עיר מאוד מאפשרת.  יותר מכל הערים בארץ, יש כאן יותר ממה לבחור. וכל האפשרויות מונחות ממש כאן.
אנחנו צועדים ברחובות האלה, יושבים בבתי הקפה, בבארים, רואים הצגה בתאטרון, מטיילים בפארק הירקון, שוכבים על הגב אל מול שקיעה בים ומתבלבלים.

חשוב כמו למצוא הוא החיפוש. כן, אנחנו דור מיוחד.כן, יש המון ממה לבחור.
אבל חשוב מאוד להנות מהדרך. להנות מהנסיונות עד שנמצא את ה-דבר.

יצאתי לחפש. תיכף אשוב.
בינתים- הטור של ניסן שור- עמוד 12

עוד מהבלוג של Be.Noa

משהו או מישהי שכדאי שתשמעו

על אפרת לוטנברג שמעתי מחברה, אוהבת מוסיקה והייתי אפילו קוראת לה חוקרת מוזיקה ישראלית. אני לא חושבת שיש הופעה אחת שהיא לא הייתה בה לאחרונה. היא תמיד מעדכנת אותי, בכל מה שחדש. הפעם- הופתעתי. הופתעתי מאוד. הופתעתי ושמעתי...

מה יגרום לנו לעזוב?

יכולתי לתת לזה כותרת אחרת. כמו למה אנחנו כל כך אוהבים את תל אביב שקשה לנו להפרד ממנה ולהשאיר אותה מאחורינו. אני חושבת על זה כבר המון זמן. לעבור למקום אחר. מקום ששכר הדירה יהיה זול יותר. זו אולי ה- סיבה לעזוב. אולי זו הסיבה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

יש באמת דבר כזה "הגבר התל אביבי"?

כל פעם שמגיח גבר חדש לחיי וזה לא מסתדר ואיכשהוא נגמר, החברות שלי (היקרות) באות למגננה שלי ויוצאות נגד העיר תל אביב. התגובה הראשונה (טוב, לחלקן השניה), היא אחחח "הגברים בתל אביב"... האם באמת אפשר להאשים בניינים, רחובות,...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה