לפעמים רק להתסכל על הקירות בתל אביב, יכול לתת תשובות להרבה שאלות.

מתגעגעת לתחושה הזו, של לאהוב בעוצמה אדירה.שירי האהבה- שנאה של אביתר בנאי לא מפסיקים להדהד לי בראש מאז שכולם סביבי מדברים על הפרק עליו בסדרה "אלבומים". מתגעגעת לגעגוע למישהו אהוב שכל הגוף כואב כשהוא לא נמצא לידי. לא זוכרת מתי הרגשתי ככה לאחרונה. אני מתגעגעת אפילו לכעסים הקטנים האלה, למריבות הקטנות שרבים מאהבה. ואוהבים מאהבה.

הלכתי להרצאה בנושא זוגיות. נשמע כמו משהו שכדאי שאעשה. אולי משהו שכדאי שכולם יעשו.

אז להיות או להיות? חברה טובה של גברים אחרי גיל 30?

בלילה גשום במיוחד, אחרי בחינה של כן ולא ואפילו של אולי באפליקציות הדייטים בפייסבוק- החלטתי לתת לזה הזדמנות אמיתית ולצאת לדייט עם בחור שהכרתי שם. לפני הדייט דיברנו שעה ארוכה בטלפון – שיחה קלילה וכייפית – צחקנו ואפילו עלו שם כמה דברים עמוקים. האפליקציות קיבלו כמה נקודות זכות – אולי בכל זאת יש שם משהו

אני חייבת להתחיל בוידוי. אני נועה וקשה לי עם אתרי הכרויות.

שתהיה שנה של אהבה שתביא איתה את כל השאר.

שנת 2012 תהיה שנה של אהבה אמיתית!!!

חבריי התל אביבים, אם העיר הזאת אשמה בעובדה שאנחנו רווקים נצחיים- בבקשה תעצרו לרגע, אני רוצה לרדת.

ככה אני מרגישה מהרגע שנושא הדרת הנשים עלה לתודעה. אני כותבת עלה לתודעה, כי זמן תמיד היה כאן במינונים כאלה ואחרים. חזרנו בזמן. לימים חשוכים בהם היה פער בן ההתייחסות לנשים וגברים בחברה. נשים שמוכרחות לשבת בסוף האוטובוס, פנים של נשים שמוסרות משלטי פרסום. חשבתי שכבר השתננו מאז שההגדרה של נשים היא "המין היפה". מציאות

העיר הזאת כל כך מלאה בכם. אז תסלחו לי אם תצטרכו להוכיח את עצמכם קודם.

לבחור להיות שמחה! תמיד!

אני לא יודעת למה אבל לאחרונה הרבה מהשיחות שאני מנהלת עם אנשים הם על זוגיות. מפתיע גם שאת רוב השיחות בנושא לא אני יוזמת, אם זה היה בא ממני הייתי מבינה. הרי אני טוענת שאני מחפשת את זה. היום פגשתי מכר. שירתנו יחד בצבא. הוא מקבוצת האנשים שפוגשים בתל אביב פעם בכמה חודשים. הוא שאל

אני מוצאת את עצמי מתהלכת בין הטיפות. ואולי מתחמקת בין הטיפות, בכל כך הרבה מובנים. הגשם הזה שלא מפסיק לרדת, משאיר לי הרבה זמן לחשוב- ותשאלו את מי שמכיר אותי טוב, זה משהו שאני עושה רוב הזמן גם ככה. כל הימים שלי עמוסים במשימות ובעבודה כך שאני לא מוצאת זמן למשימה החשובה מכל- מציאת האהבה

בכל שנה אני מקפידה ללכת לעצרת לזכרו של רבין. אתמול היה באוויר משהו שונה מהשנים שחלפו. הכיכר היתה מלאה בבני נוער שלא הכירו את רבין. ויוסי שריד הזכיר לכולנו את המורשת אליה התגעגענו. ולומר את האמת? באמת התגעגעתי.הייתי בת  16 כשרבין נרצח ובתקופה הזו אני הייתי חלק מהנוער שהציף את הכיכר, נוער הנרות קראו לנו

אני מרגישה שלא הכנתי את עצמי נכון לחורף הזה. לפני החורף מתבצעות הכנות- מכינים את הרכב, מתחילים להדליק אורות גם בשעות היום, עושים "חורף- קיץ" בארון , מוציאים את הפוך ועוד ועוד הכנות. אני מרגישה שלמרות שהחזאים אמרו שירד גשם בסוף השבוע הזה , הוא עדיין הפתיע אותי. אני חייבת להודות- "חורף- קיץ" בארון התחלתי

במהותי אני עצמאית. לגמרי עצמאית. עזבתי את הבית בעיירת הפיתוח הצפונית בגיל צעיר מאוד ומאז אני מתנהלת בעולם לבדי. יש משהו בלבוא ממשפחה שאין לה יכולת אמיתית לתת שהפך אותי ל"משיגנית". מה שיש לי השגתי בעצמי והאמת היא שבאמת לא חסר לי כלום! אבל יש רגעים נדירים כאלה שפתאום צריך עזרה קטנה של המשפחה. ועכשיו

איך העובדה שיש דגים בים בתל אביב מפתיעה אותנו? אחרי הכל זה ים! אולי כדאי שאסביר- היום, כהרגלי בימים חמים הלכתי לים. אבל היום- בשונה משאר ימי הקיץ שחלף היו דגים במים! העובדה הזו הפתיעה גם אותי וגם את כל מי שהיה במים. אפילו המציל נאלץ להסביר שלא צריך לפחד אבל יש דגים במים. דגים-

חוזרת עכשיו מבר. מלאת מחשבות בעקבות שיחה עם חבר על מציאת בן או בת זוג נכונים לנו. אנחנו כבר בגיל הזה שעל פניו אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים. יש לנו רשימה של תכונות שאנחנו אוהבים ומחפשים באחד או באחת שנבלה איתו או איתה את חיינו. אוהבת אבוקדו, לובשת קסטרו, אוהבת לדבר, מכילה, מצחיקה… ועוד הרבה

אתמול בערב, לשמע מהדורות החדשות שבישרו על חזרתו של גלעד שליט התמלאתי שמחה גדולה. הרגשתי כאילו הלא יאומן קורה. כאילו קרה לנו נס. המחשבות האלה התחלפו במחשבות על אמא של גלעד, שתראה אותו פוסע לעברה חלש וכמו שאני מדמיינת בעיני רוחי, מבולבל. יותר מחמש שנים, שכולנו היה חלק ממשפחת שליט במחשבותינו. ברצון שלנו שיחזור לחיק

בימים האחרונים המחשבה על זוגיות מעסיקה אותי מאוד. גם כי אני מוכנה אליה מאוד וגם כי אני לא בטוחה איך משיגים אותה יותר. העיסוק שלי בזוגיות נהיה עמוק יותר, אחרי שהייתי בחתונה של חבר , שחוץ מהחתן היה רק עוד אדם אחד שאני מכירה- שהיה בעבר אהבה גדולה בחיי. אני מניחה שאני לא צריכה לתאר

אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני מרגישה שזה ממש נכון. אני רשומה לכמה אתרי הכרויות.. רשומה.. לא משלמת..לא נכנסת… מציצה לפעמים ולא מגיבה. לקראת סוף השבוע יש תנועה הרבה יותר גדולה במייל שלי מהודעות מהאתרים. אז נכון- אפשר להסביר את זה שלאנשים יש יותר זמן לקראת סוף השבוע, שהם עובדים פחות ופנויים

בשבוע שעבר חגגתי את יום ההולדת ה-30 לחיי. בכל ימי ההולדת הקודמים שלי- הרגשתי כבר בחודש שקדם להם, את החגיגיות מתפשטת ומצאתי את עצמי עושה רשימות בראש של איפה, מתי ועם מי ארצה לחגוג את יום ההולדת שלי. התוצאה של החגיגיות זו הייתה בדרך כלל התעוררות ביום ההולדת עם המון ציפיות שיקרו דברים מדהימים, הייתה

אולי בגלל שקצת שכחתי איך זה מרגיש להרגיש משהו כלפיי גבר אני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה? לפני חודשיים יצאתי עם מישהו לשישה דייטים ולא הצלחתי להבחין אם מתעוררים אצלי רגשות או לא.. אם העובדה שהוא לא יציב במיוחד גורמת לי להתרחק או שאולי הוא פשוט לא מספיק מעניין אותי כדי שאני אנסה

זה מדהים כמה באופן קיצוני, איך שאני מתנהלת בעולם מתחלק לשניים. חלקים מאוד ברורים. אני קמה כל בוקר לעבודה שבה אני אחראית, מקצועית, לא שוכחת כלום, מסודרת, לא מאחרת, מקפידה על פרטים… אני חוזרת כל יום לבית שלטעמי הוא מבולגן, לחשבונות שכמעט אף פעם אני לא משלמת בזמן, לחברים שלא חזרתי אליהם לטלפון שבוע,למאפרה מלאת

התחלתי לעבוד בעבודה חדשה. העבודה הכי תל אביבית שיכולתי למצוא. ככה לפחות אני חושבת… פתאום אני מוצאת את עצמי בין אנשים שהם הכי "תל אביבים" או הכי רוצים להיות "תל אביבים" שיש ואיכשהוא זה מתחיל לקרב אותי למקורות שלי. המקורות הגליליים. המקומות הרוחניים שטמונים בי, הרחוקים מהחומר. אני לא זוכרת אם הייתה החלטה גורלית כזו,

כן, אני מודה… עכבתי קצת אחרי עדכוני החתונה המתוקשרת הזו…לא כל יום מתחתן נסיך עם סינדרלה. בתור אוהבת אופנה- התעניינתי מאוד מה ילבשו שם, ואיך כולם יראו. כמעט ולא ראיתי בגדים כי הכובעים משכו את כל תשומת הלב. זה כנראה עניין של האצולה האנגלית שאני לא אבין לעולם. בעודי שוקעת בתוך שידורי הטלויזיה המסקרים את

כן כן, אמרו לפניי- האביב הוא ציפיה לאושר. באביב יש תמיד תחושה כזו של שינויים, התחדשות, צמיחה. איך החלטנו שבגלל שזו עונה מלאת פריחות, גם אנחנו בני האדם פורחים עכשיו? מי החליט? זה מדעי? אני אמורה לצפות להתרגשויות גדולות עכשיו? לשינויים משמעותיים? איכשהוא באביב הזה אני באמת מרגישה שזה קורה גם לי. איזה כייף!! אני

באמת לעיר הזו יש כל כך הרבה כח שהיא יכולה לשנות אותנו או שמשהו אחר?…
האם באמת קיים "עכבר העיר ועכבר הכפר"?…..