הבלוג של חלה מתוקה

barko

אוכלת, מבשלת, אופה ובעיקר אוהבת לדבר על זה.

עדכונים:

פוסטים: 2

החל מיוני 2015

14/06/2015

IMG_9193

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!

כבר הרבה שנים אני מוצאת את עצמי מתעסקת באוכל. בין אם זה לצאת למסעדות ולבוא מוכנה אחרי שחקרתי את התפריט והחלטתי איזה מנות אני רוצה, או בין אם זה לטוס לחו”ל ותמיד לחפש את המנה הכי טעימה. אמא שלי תמיד צוחקת שכהיינו בפריז יחד עיקר הטיול היה למצוא את הפטיסרי הכי טעים. וכמובן שאני משתדלת לבשל, לאלתר ולנסות כמה שאפשר. יחד עם זאת, האהבה הכי הגדולה שלי היא לאפייה. אז איך בכלל כל זה התחיל? אני באה מבית שמבשל הרבה, סבתא אחת פרסייה, השניה פולנייה, כל אחת עם האוכל שלה. אמא שאוהבת לאלתר מתכונים ואמונה לרוב על ארוחות הצהריים וארוחות השישי בבית.

 

אבל מה שהיא לא יודעת לעשות זה לאפות. ולמה? זה השלב שבו כל אחת מאיתנו תתן לכם תשובה שונה. היא תגיד שזה כי הוא לא יודעת כימיה. והרי אפייה זה לדעת כימיה. אני אגיד שזה כי היא פשוט לא טורחת לקרוא את המתכון, וגם אם כן, מבחינתה כוס סוכר זה המלצה- בשביל מה צריך כל כך הרבה? חצי זה מספיק. וכל עוד זה לא מתכון של קרין גורן שתמיד מומלץ להפחית בכמיות, להוריד חצי מכמות הסוכר פשוט לא עובד. לכן כבר מהתחלת הפוסט הדגשתי את העובדה שהיא אוהבת לאלתר במטבח ובאפייה אי אפשר לאלתר. אפשר להוסיף/ לשנות אבל לא לצפות שזה יצא כמו המתכון המקורי.

 

כאן אני נכנסת לתמונה, כמשפחה שמאוד אוהבת מתוק (אבל מאוד) מישהו היה צריך לקחת את האחריות על עצמו, היות ולמדתי כימיה בתיכון מה שתואם את התאוריה של אמא שלי, התחלתי לאפות. כבר מגיל צעיר הייתי מתנסה, בהתחלה  עם דברים קלילים יותר כמו עוגות בחושות ועוגיות שוקולד צ’יפס עד שאזרתי אומץ והתחלתי להתעסק בשמרים  ולהרגיש כבר ילדה גדולה במגרש המשחקים של אפייה. לצערי (כי למי תמיד יש כוח?!) ושמחתי (כי זה כיף שהם נהנים) מאז אין ארוחה משפחתית שאין דרישה לקינוחים שלי.

מפה לשם האהבה לאוכל התחילה להתגלגל, התחלתי לבקר בהמון מסעדות, לטייל ברחבי תל אביב ולרשום לעצמי מקומות שצריך לאכול בהם (כן, אני תל אביבית בנשמה). וכך הפכתי להיות “גורו” המסעדות וההמלצות. כשכל חבריי מהעבודה, צבא או סתם מכרים רחוקים רצו ללכת לחגוג משהו, בשיחת טלפון אחת הייתי מקלה להם על כאב הראש. ואז מתחיל המשחק- מה באלך? פנסי או עממי? מתוק או ארוחה? בשר? דגים? איטלקי? אולי אסייתי? ומפה לשם משם לפה מקבלים ממני בין 2-3 המלצות לאחר צמצומים, ניפויים וקצת חישובים. עד כה לקוחותיי המאותגרים קולינרית תמיד הביעו שביעות רצון. כמובן תמיד כשאני טסה לחו”ל אני נוסעת עם רשימת המלצות לאחר שביקשתי מכל בנאדם שאני מכירה המלצה ובנוסף גם עוברת על מיליון אתרים ובלוגים (ואני לא מגזימה). בסופו של דבר מגיעה לשם, מתעלמת מחצי מההמלצות, מוותרת על הטיפים “המעולים” ובוחרת לחקור בעצמי את המקום. ככה שכשאני חוזרת יש לי מאגר של מקומות להמליץ. וכך נבנית הרשימה המפוארת וכל מי שטס זוכה לקבל ממני ים של טיפים.

אז לסכם לבינתיים. אני אוהבת אוכל. אוכלת הרבה. מאוהבת במתוק. אוהבת לאכול בחוץ אבל עם זאת אוהבת לבשל.והכי אוהבת להכין לאחרים ובעזרת ההמלצות לדעת שעשיתי מישהו אחר מאושר.

אז כאן בבלוג המטרה שלי היא להביא המלצות על מקומות לאכול, מקומות בחו”ל בהם טיילתי, טעמתי, נהניתי וגם נגעלתי. מדי פעם אביא מתכונים, לא יכולה להבטיח שהם יהיו מתכונים מקצועיים אבל בטוח טעימים ומכל מהלב.

עד הטיול הבא :)

 

עוד מהבלוג של חלה מתוקה

תצוגה מקדימה

רומא אהובתי- חלק א'

אז בתור חובבת אוכל ידועה, ובעיקר אוכל איטלקי, לקחתי את הידיד הכי טוב שלי שבמקרה גרגרן ממש כמוני, ונסענו לרומא שבאיטליה. לא ידענו למה לצפות כשנגיע לשם. מצד אחד רומא ידועה כמקום של אוכל טוב ואנשים יפים אבל מעבר לזה מה יש שם?...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה