הבלוג של אודליה בקרסקי

bakarsk-eat

מנקה,מכבסת,מקפלת,מבשלת, עובדת,טסה,חוזרת,שלמה,מתפרקת, מתפקדת,משתדלת,מאכילה,אוכלת (גם סרטים),רצה,באה.אמא לארבעה שחושבת מחשבות טובות (אחרת פשוט אשתגע

עדכונים:

פוסטים: 31

עוקבים: 9

החל מינואר 2017

תרכבי על אופניים או על סוס… זו היתה הבדיחה של כולם כשהודתי שיש לי פחד מנהיגה. את בת 27 מה מפחיד בזה נו…? פוסט שלימד אותי משהו על כוחות סוס.

23/01/2018

אני בכלל הוצאתי רשיון בגיל 27.

שזה 81 שנים בדיוק לפני המועד שחשבתי שיהיה לי רישיון.

זה לא שלא ידעתי לנהוג או משהו, פשוט היה לי נורא חשוב לעזור למורה שלי לנהיגה לסיים את הפאטיו והחדר קולנוע שהתחייב עליהם בערך בשיעור השלישי שלי כשהבין שיש כאן פונציאל. ל 200-300 שיעור. קל.

כשניגשתי לטסט הרביעי אמרתי לו ארז / אבי / עופר / רינת ( כן היה שלב שניסיתי גם מורת נהיגה ) “די נו. מוניות זה אחלה” וכולם אפילו אמרו שאני יכולה להתנייד באופניים. אבל בגלל שגם לרכוב אני לא יודעת אז סיכמנו שאגש שוב לטסט.

בבוקר הורדתי מהבוידעם את מדי צה”ל, לבשתי ויצאתי את הבית. זהו היום אני עוברת. חיילים במדים תמיד עוברים אומרת השמועה.

הטסטר שאל איפה אני משרתת ואם שנת הלידה בת.ז שלי נכונה ואם אני במילואים… אז אמרתי לו: “אני יכולה להיות אחריה?” מביטה לזו בספסל האחורי שהיא באמת חיילת. בת 18. עם כומתה בכותפת ונעליים מצוחצחות ולא נייקי ירוק זרחן ומדי ב’ כמו קבלן שיפוצים וכל סוגי האינסטלציה שנראתי אני.

“לא, את ראשונה. את כבר יושבת. יאללה”

טוב אני לא חיילת באמת. די. אני פשוט מיואשת. זה כבר הטסט הרביעי ואני משלמת את השיעורים ואני…

“סעי בזהירות” הוא אמר.

“צאי מהחניון אנחנו פונים ימינה בכיכר הראשונה…”

התחלתי לנהוג, טסט.

לא נבלמתי. לא נגעו לי בהגה.

“חניה” הוא פקד כשנכנסו למגרש ריק ממכוניות.

במקביל או ניצב? עניתי. מבינה את הטמטום עכשיו אפילו יותר מבאותו הרגע ששאלתי.

“תחליטי את” הוא השיב רגוע.

התחלפנו, החיילת האמיתית נהגה. איזו שלווה.

כשהמורה שלי התקשר אחר הצהרים לבשר “עברת טסט” אמרתי לו שאין לו מה לדאוג ואני אשלם את הריהוט גן שהזמין כשהיה בטוח שיש לנו לפחות עוד 25 שיעורים. ושנינו צחקנו.

“סעי בזהירות” הוא ברך כמו הטסטר המלאך שהיה לי.

אני פוחדת לנהוג עניתי בשקט. פוחדת לנהוג... חזרתי במלמול לעצמי.

וכך היה. 3 שנים החזקתי ברשיון ולא נהגתי. לא היה לי דחוף והמחשבה על זה שיתקה אותי.

לא נהגתי ושנאתי להיות ברכב, כולם נראו לי נצמדים מדי ונוסעים מהר מידי ופשוט מלחיץ מדי.

 

יום אחד חברה ואני היינו צריכות לנסוע צפונה, לקיבוץ גשר.

היא שמה את המפתחות בידי ואמרה, את נוהגת.

אני לא. אמרתי מיד!

את יושבת עכשיו ברכב ומסדרת לך את הכסא איך שאת אוהבת ונח לך ומדליקה את הרדיו על תחנה שנעימה לך ומעבירה ל D ומתחילה לנסוע ואין אף אחד על הכביש חוץ ממך ואני ליידך. בוטחת בך.

ועשיתי את מה שביקשה שלב אחרי שלב. והרגשתי שאני איטית מכולם והיא אמרה תצמדי לימין ומי שרוצה שיעקוף. ואמרתי שאני צריכה הפסקה ועצרנו. וראיתי שיש לי עיגולים מתחת לבית השחי אפילו שחורף.

וכשחזרתי לרכב להמשיך לנסוע זה כבר הרגיש טיפה יותר נכון ממקודם.

עד רמת ישי לעצירה נוספת ( בנדב קינוחים אם אתם מתעקשים ) ובכל הירידות של הכנרת.

כשהגנו לגשר. חניתי. עקום להפליא.

יצאתי מהרכב ואמרתי: “בוווווב נהגתי!” והרגשתי שאני שייכת עכשיו לזרם אחר של אנשים. של אלה עם המפתחות לרכב.

עברה שנה מאז עליתי שוב לרכב, עצותיה המשיכו להדהד. עליתי לרכב שכבר היה שלנו ונסעתי כל פעם קצת. קרוב. כשהייתי מגיעה לאיילון התפללתי שיהיה פקק כך כולם ייסעו לאט ולא אצטרך להשתלב ועוד כל מיני כאלה.

אבל לא תמיד היו פקקים. וכשהייתי מגיעה יותר לשלב החניה והיו מצפצפים לי בחוסר סבלנות אז הייתי יוצאת מהרכב והולכת לראשון שמסביר לי מאיפה אמא שלי הוציאה אותי ומבקשת בחיוך, אתה יכול לעזור לי לחנות? והכל שריר בפנים הכועסים התרכך. מהסבר להסבר התמקצעתי, מצפצוף לצפצוף התחשלתי.

יצאתי מחניה, מהעיר, מכיכר הדמעות בחולון, נהגתי בראשל”צ ואפילו עד פרדס חנה. עם הילדים ובלעדיהם ובכל קילומטר הרגשתי שאני בטוחה יותר.

לפני שבועיים הוזמנתי לאירוע נהיגה לנשים עם רכב קרוסאובר חדש. מי היה מאמין שזו שלא חשבה שתנהג הוזמנה לה אחר כבוד לסקור שברולט אקווינוקס בנסיעה חוויתית מאורגנת אמריקה סטייל.

כל כך אמריקה עד שכמעט מצאתי עצמי מפטפטת באנגלית עם תאומת האופי הישובה נינוחה בכסא המתכוונן שלצידי בעודי שטה לי לאורכו של כביש מספר 1 ( ירושלים תל אביב לא קליפורניה-לוס אנג’לס כן?) נפעמת ומלאת עיזוז.

פתאום המילה “חוויית נהיגה” מקבלת משמעות. זו חוויה טובה עבורי, מי היה מאמין…

במצלמות הרוורס אני כמעט לא מביטה כשאני מחנה כבר מתוך הרגל והבנה של כיוונים וטכניקה.

וואלה זה כיף לנהוג. (סיי וואט???)

 

בטוחה גם כשהיא נוהגת  לימור סימון התאומת אופי

בטוחה גם כשהיא נוהגת
לימור סימון התאומת אופי

_MG_1707 (1)

בחוות הסוסים שבה אנחנו מבקרות כחלק מהסיור שארגנה עבורנו ענת, אני לומדת על גידול של סוסי אדמה, הגדלים בחופש, בטבע הפראי של מושב תירוש.

_MG_1596

החיבור עם הסוסים הוא בתחושה, לפעמים צריך רגע ללמוד אותם ולתת להם ללמוד אותך. היא מסבירה, ליאת. האישה שמגדלת אותם.

עמדתי ליידם. מתקרבת. וזה הרגיש הכי נכון וטבעי שיש. חיה אצילה ומלאת עוצמה ובעיניה רוך והבנה.unnamed (4)

” את גדלת עם סוסים?” היא שואלת “זה טבעי לך כך” היא ממשיכה.

לא גדלתי עם סוסים, אבל מודה שהיה רגע שחשבתי שלא אנהג לעולם. ועוד רחוק מזה שארכב על אופניים אז חשבתי שאולי סוס יכול להיות אופציה… אני צינית אמרתי לה משועשעת. אי אפשר לשים על סוס 4 בוסטרים.

שתינו צחקנו, ואני אמרתי לסוס הלבן בשקט באוזן שקצת צחקתי וקצת לא. כי באמת פחדתי ממש אפילו יותר ממה שהוא פוחד עכשיו כשכל האנשים סביבו. אבל הוא סוס מלא כוחות. סוס.

כוחות סוס

כוחות סוס

ואני?

גם.

 

חזרה לסוזוקי שלי  ביי שברולט אוווינוקס מהממת. נעמת לי ביג טיים

חזרה לסוזוקי שלי
ביי שברולט אוווינוקס מהממת. נעמת לי ביג טיים

עוד מהבלוג של אודליה בקרסקי

תצוגה מקדימה

אוכל סוציאלי וסביצ'ה נטול דאווין

כל היום בטלפונים... זוכרים את השיר הזה? דני סנדרסון נותן במקצב המזרחי ובמשפט שישמש לעולם כמשפט ניחומים לכל מקבל סירוב אלגנטי- ״מה הדאווין שלך?״ ת׳כלס נראה לי שאין לי. וואלה נטולת דאווין. מתה שיהיה לי קצת. אבל בשביל לעצב...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

פרכים לשבת

אני כמעט בטוחה שכבר ציינתי בעבר את הקשר שלי לאפיה, הוא דומה מאד לקשר שלי עם סבתא שלי מצד האבא. רוצה לומר, אין כזה. באחד מימי השישי של תחילת השנה, אספתי את הילדים מהגן, בידי האחת אוחזות 2, בידי השניה 2 נוספים, עליי מונחים 2...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

מי אוהב אותך יותר ממני...

לקח לי שבוע . הרגע שבתי מבודפשט הקפואה מחויכת שצלחתי ארבעה ימי קיורטוש ( והמבורגר עם צ'דר וגולש ודובוש וקרמשניט... ) מבלי לעלות במשקל ( ברור נו. הקפדתי לשתות רק דיאט קולה) והנה אני מופיעה לי בקורס "פשוט לבשל" ומקבלת את משימת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה