הבלוג של אודליה בקרסקי

bakarsk-eat

מנקה,מכבסת,מקפלת,מבשלת, עובדת,טסה,חוזרת,שלמה,מתפרקת, מתפקדת,משתדלת,מאכילה,אוכלת (גם סרטים),רצה,באה.אמא לארבעה שחושבת מחשבות טובות (אחרת פשוט אשתגע

עדכונים:

פוסטים: 31

עוקבים: 9

החל מינואר 2017

מה נתפר מחוטי האוהל בטירונות קורס מכ”יות במחנה 80 וחוטים שמצאתי בחצר בהוד השרון?

15/12/2017

זה עדיין דצמבר, בחוץ גשם.

יריעות האוהל שרק מתחנו הבוקר בהוראת המפקדת נלחמים ברוח ומגבירים את רעש הטיפות ליותר ממה שהוא באמת.

תיק הציוד שלי מונח בין המזרון למיטת הברזל ומשמש הגבהה כמו היתה היא מיטה יוקרתית מתכווננת, ואני שרגילה לישון על הבטן ולשנות לפחות 3 תנוחות בשנתי בין האשמורות, מונחת בתנוחת מומיה בתוך שק”ש שמריח רטוב תדיר ללא קשר לסערה שבחוץ.

אני ערה. לא מודעת לשעה.

מנחשת שאמצע הלילה, עשרים דקות לעגולה כי יוליה נכנסת להעיר את גנאור לשמירה.

גנאור מתלבשת לאור פנס ואומרת פתאום לעצמה: “שיט! שכחתי גלולה!”

אני מזנקת ממקומי ( עד כמה שמתאפשר זינוק מתוך שק שינה רכוס מכף רגל עד גורגרת ) ולוחשת לה בקול: “את מרגישה לא טוב? רוצה שאחליף אותך בשמירה? אני גם ככה ערה…” והיא מסתובבת לחפש מהיכן מגיע הקול ומאירה לי המיטה המתכווננת באור פנס מסנוור בול לעין ומנסה לעצור את הצחוק שמאיים להעיר את כל האוהל: “גלולות למניעת הריון ברבי. מה ס’גר איתך? מה את מהחלל?”

צחקתי גם בשקט, אמרתי “ברור! צחקתי נו…” והתאמצתי לעבור לישון על הבטן עד ששמעתי אותה יוצאת מהאוהל ושוב חזרתי להתעורר על הגב.

זה יקרה לי עוד פעמים רבות בטירונות קורס מכ”יות ובקורס הקצינות ובשירות בכלל, כשלא אבין איך זה שיש אנשים שלא צמים ביום כיפור ועדיין חיים, הרי דינם כרת. ואיך אפשר לאכול שוקולד אחרי ארוחה בשרית ולהיוותר בחיים ולנסוע בשבת… טוב את זה ידעתי שעושים החילוניים אבל ממש מתכננים טיולים ונסיעות, זה חדש לי.

 

מרחק נגיעה

מרחק נגיעה

בבית של מעין רואים טלויזיה בשבת. אחרי הקידוש. ולמעין יש מיטה זוגית גדולה בחדר, שחלקה איתי כשהוזמנתי אליה בשבת אחת, ובשניה, ובשלישית עד שהפכתי בת בית, חלק מהמשפחה וכבר היה לי חדר משלי והייתי מגיעה גם כשמעין לא יצאה באותן השבתות. ופגשתי אנשים טובים. משפחתי המובהקת עד היום ולתמיד.

פגשתי צדיקים שאין כיפה לראשם, זקן או שביס.

ומאז ובזכותם, החלטתי שכזו אהיה ושכאלה אבקש לפגוש בדרכי החדשה.

כל אדם שנקרה בדרכי קיבל הזדמנות ומשמעות, לימים אומר זה שבא ומקיש על דלת חדרי ליבי מוזמן להיכנס אם טוב ונכון לשנינו יישאר ואם אחרת הרי שזכינו בעצם המפגש ואולי רק התבלבל בדלת ואולי היה רק שליח שהפעם הוא זה שישאיר לי טיפ.

18 שנים מאז החורף בשק”ש הרטוב תמידית, דווקא בקיץ אני מכריזה לעצמי שאשמע שאני פותחת סדנת אינסטגרם. קובעת תאריך, שעה ומקום ומבטיחה לקיים אותה גם אם אעביר אותה לעשרה כסאות ריקים וצלחת עוגיות עבדי. ככה החלטתי! ואק אני מחליטה עליי ציטטתי לעצמי את ביתי הקטנה בשיא גיל השנתיים שלה.

יומיים לפני הסדנה ויש לי 4 נרשמים על הנייר  (שלושה אני רשמתי לעצמי ועוד אחת שהיא אני) והיא כותבת לי במסנג’ר: “הי אודליה, שרון ואני נגיע לסדנה” היא לא שואלת כמה עולה וכמה זמן ומה לומדים… היא כותבת לי את השמות המלאים של שתיהן ומספרי טלפון ומופיעה ביום המיוחל 10 דקות לפני ומחבקת את כתפיי כמו אנחנו מכירות מאז ומתמיד.

משמעויות בשמיים.  על הקרקע. כאן.

משמעויות בשמיים.
על הקרקע.
כאן.

בסוף הסדנה אני מציינת שאני לרשות המשתתפים במה שיצטרכו וכי ברור שהראש עמוס במידע כעת, אז התרגול המעשי הוא תכלס ממחר ובכלל והיא אומרת לי: אנחנו נדבר מחר… ואכן מתקשרת.

אנחנו מדברות סביב האינסטגרם והפייסבוק לא מעט פעמים ובכל פעם השיחה מתארכת ואני לומדת ממנה ועליה עוד משהו.

כשהיא תגיד לי “אני רוצה שתבואי בהתנדבות…” היא מיד תקבל תשובה חיובית. סוג של “נעשה ונשמע” שכנראה עוד טבוע בי מאז.

היא תספר על קבוצת טנג’נט ישראל, על מעגל הנשים המלא עשיה שזקוק להכוונה במדיה הדיגיטלית ותזמין אותי לחצר הזו שלה שקראתי עליה בכל מיני פוסטים שפרסמה.

חצר הסטודיו שלה מסודרת ומעוצבת למפגשים גם כאלה שאינם מאורגנים, חייבים להתרחש.

כך בנויה החצר. כשאת נכנסת בשער לשביל המוביל את תמיד פוגשת מישהו. בין אם זו אישה שבדיוק באה או הולכת ובין אם זה את עצמך בראי הגדול שממוקם בתוך הסטודיו שלה.

וכל מפגש אינו סתם. והיא שם, טווה חוטים.

בבגדיה המוקפדים בתפירתם ובלבבות המוקפדים בבחירתם.

לקראת חצות באותו הערב שבו לימדתי אינסטגרם את נשות טנג’נט, תכנסנה בשער ותעבורנה בשביל 5-6 נשים, מחצית מהן מוכרות מאוד לכולם והיא תתן יחס שלא יגרע מהיחס לכל אחת אחרת שנוכחת שם בחצרה.

כמעט חצות בחצר של הטובה של הטווה

כמעט חצות בחצר של הטובה של הטווה

 

כמו לא היה תכף חצות, כמו לא היו שם 30 נשים ונוספו עוד ברגע.

“אודליה, הכירי את… היא ו… ממועדון ארוחת הבוקר תעבירו את זה הלאה”

עוד פרויקט? אני מחייכת לא מופתעת.

“תבואי! את חייבת! את תעופי כאן!”

אני כבר עפה. אני אומרת לה.

עפה כאן ועפה מכאן, הביתה. מתה להישאר אבל זה יום שהתחיל ב 5:00 בבוקר ומחר…

היא מחבקת את כתפיי כמו אז ויוצאת איתי עד לאמצע השביל, מפלסת לי דרך נטולת עצירות ומאחלת נסיעה בטוחה לעיניי העייפות.

עוד אפגוש בה שוב ועוד, בסטטוס בפייסבוק, בעידוד אנשים להירשם לסדנה שלי, בהמלצה ובלינק, בבלוג בסלונה ובמפגשים כאלה ואחרים.

כשהחלטתי לכתוב גם עליה ושוחחנו, ביקשתי לדעת מהיכן ולמה התחיל הדבר?

זוכרת אני את המשפחה של מעין ואת החורף בשנת 99 שבו אני קיבלתי החלטה שאפגוש צדיקים. אנשים טובים באמצע הדרך ולצידה ואהיה עבורם והם עבורי, תמורה ותרומה כמה קרובות הן.

ומה איתך? מדוע באת? מדוע את…?

“אני אוהבת לארח!” ענתה.

החיבור שלי לבני אדם הוא מיידי, הפתיחות והשיח קורים מיד ואני זוכרת מי עושה מה וכל הזמן חושבת מה אפשר לעשות בשביל לקדם. מועדון ארוחת הבוקר התחיל מאישה חכמה ויקרה שלאחר חצי קדנציה כחברת כנסת לא נכנסה המפלגה שלה לרשימות והיא החלה מגלה מחדש את חיפוש העבודה והמקצוע והצעתי לה להעביר הרצאה בחצר הבית שלי. בשישי אחד, יהיה כיבוד, נזמין נשים לבוא, נראה מה ייצא… וכך היה.

השאר היסטוריה.

IMG_0805 IMG_0807

כל אלה בחצרה.  השוקולד של קרן והעוגות המצוירות של רחלי ו...

כל אלה בחצרה.
השוקולד של קרן והעוגות המצוירות של רחלי ו…

“מועדון ארוחת הבוקר תעבירו את זה הלאה” מארח סדנאות והרצאות ותוכן וכל מה שיכול להשפיע באותו הרגע או בדיעבד, ללא תמורה כספית היא מארחת ומזמנת אליה את המדויקות לאותו הקהל עוד לפני שהן יודעות שהן הקהל המדויק לאותו התוכן. אבל בסוף הן תמיד מבינות.

המפגש בחצר הזו לעולם לא יהיה חד פעמי.

הוא מהדהד ויהדהד. יש בו נטוורקינג וכוח ודמעות ושמחות ואוכל וצחוק וחוטים שקופים בתך נסתר אותו היא טווה בכשרון הגבירה.

זכות היא לי להיות מחובקת על ידך אישה יקרה.

את אור גדול וליבך גדול מסכום חלקיו.

תודה שבאת.

 

 

אישה יקרה

אישה יקרה

מועדון ארוחת הבוקר תעבירו את זה הלאה, להתעניינות והצטרפות: https://www.facebook.com/groups/gvira.breakfastclubpassiton

גבירה וולקוביץ

 

עוד מהבלוג של אודליה בקרסקי

תצוגה מקדימה

מעשה בשלושה בלונים

כל כך הרבה שנים לא יצאתי בשישי בערב, או שהייתי דתיה או שהייתי עייפה. כך או כך לרוב זה ערב למוסף של שבת. המדור או התפילה. רצה האל ונולדתי ב 15 בספטמבר למניינם שנפל השנה על שישי, רצה האל על ונחתתי ערב קודם מניו יורק והג'ט לג...

תצוגה מקדימה

לאן את חושבת שאת הולכת?

"בא' חנוכה מדליקים הנרות משמאל לימין או מימין לשמאל?" הוא כמעט אכל את המיקרופון כששאל באינטונציה של אבשלום קור בהנחיית חידון התנ"ך העולמי. זכרתי כל פרט בחדר את החנוכיה הגדולה שעמדה מוגבהת על במה מאולתרת מקוביות עץ מאולם...

תצוגה מקדימה

אוכל סוציאלי וסביצ'ה נטול דאווין

כל היום בטלפונים... זוכרים את השיר הזה? דני סנדרסון נותן במקצב המזרחי ובמשפט שישמש לעולם כמשפט ניחומים לכל מקבל סירוב אלגנטי- ״מה הדאווין שלך?״ ת׳כלס נראה לי שאין לי. וואלה נטולת דאווין. מתה שיהיה לי קצת. אבל בשביל לעצב...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה