הבלוג של אודליה בקרסקי

bakarsk-eat

מנקה,מכבסת,מקפלת,מבשלת, עובדת,טסה,חוזרת,שלמה,מתפרקת, מתפקדת,משתדלת,מאכילה,אוכלת (גם סרטים),רצה,באה.אמא לארבעה שחושבת מחשבות טובות (אחרת פשוט אשתגע

עדכונים:

פוסטים: 29

עוקבים: 9

החל מינואר 2017

תראי מירי, בחיים שלי יש ארבעה ילדים, 26 שעות ביממה, 100% משרה ועוד קצת פרילנס בשביל הנשמה, מספר לא מבוטל של חותמות בדרכון וחיוך, בכדי להספיק את הנ”ל ויתרתי בין היתר על קריאת עיתונים אבל לא תאמיני כמה אנשים שלחו לי את הלינק לכתבה בפנאי פלוס. “קראת?” “ראית מה אמרה?” בהודעה החמישית, נכנסתי ללינק. קודם כל, וואו עלייך כמה את יפה! וקראתי. וכתבתי לך. לא יודעת אם ממקום עצוב או נחמץ או כועס, לא יודעת מאיפה אפילו פשוט כתבתי. לך ולי ולה ולהן ולהם.

28/09/2017

הי מירי, את יותר בקטע של נובמבר, אבל אני זוכרת!

בספטמבר באתי אני לעולם, בספטמבר גם הוכתרתי לראשונה כאם, לנסיך הראשון לבית בקרסקי. אחריו בהפרשים לא הגיוניים בעליל נולדו עוד 3 נסיכות / מכשפות ( תלוי ביום ובשעה ).

נעם נולד 4 ימים לפני תאריך יום ההולדת שלי, לפני 5 שנים. אלוהים שיעזור אינני זוכרת איך “חגגתי” את שנתי ה 31, אבל אני די בטוחה שבכיתי, סביר שזה היה כי לא הצלחתי להניק ובפורומים השונים התעקשו שאני חייבת.

בספטמבר אחריו, חגגנו לנעם יומהולדת שנה ולי את כניסתי לשבוע 25 להריון תאומות. הכי חגיגה.

וכמה מפתיע בספטמבר אחריו, חגגנו לנעם שנתיים, לאחיותיו 7 חודשים ולי? ברוך הבא שבוע 22.

אעזור בחישובים, ארבעה ילדים בשנתיים וארבעה חודשים.

צילומי הריון מאולתרים

צילומי הריון מאולתרים

 

אמא שלי אמרה שזה ממש לא נורא, שכמה שנים אני אצטרך לשים את עצמי ואת הרצונות שלי בצד ואז הם גדלים וזה עובר. היא גם נתנה דוגמא את עצמה, שנורא רצתה ללמוד ולהתקדם אבל אני וארבעת אחיי היינו חשובים כל כך עד ששמה הכל ב”הולד”. אני זוכרת שהייתה אוספת אותנו מבית הספר והכל היה מתנהל כמו מסדר. לא ריתמוס. מסדר. והיא תמיד היתה עסוקה, ה”עבודה לא נגמרת” היתה מסננת.

חברות אמרו “חפיף, זה עובר. יגדלו ותהני מהם” ואני תהיתי מה היא אותה הנאה? שאוכל לצאת? שלא אהיה כבולה?, “כמה שנים קשות” ואני חשבתי שזה מאוד סובייקטיבי. הקושי. כי בכלל לא קשה לי “איתם”, לא קשה כמו שכולם חושבים שהם יודעים להסביר לי.

קשה לי איתי. קשה לי בבוקר, לא כי לא ישנתי בלילה. אלא כי במדף הכי גבוה בארון מקופלים בגדים שאני רוצה ללבוש. אבל לא יכולה. קשה לי כי במדף שם מקופלים גם 4 סטים של ביקיני שלא אלבש יותר, סימני מתיחה ושות’ ושיט. קשה לי כי אני ניזונה מפתיבר. קשה לי כי אני רוצה את עצמי, בכסא שלי, בעבודה שלי ואני רוצה שישאלו אותי מה שלומי! ולא מה שלום הילדים.

הייתי בהריון 3 שנים רצופות. תכננתי להניק, תכננתי להעניק, תכננתי להכין ארוחת צהרים שמחה וארוחת ערב מאושרת, תכננתי לשבת על הרצפה ולבנות בקוביות, תכננתי לאפות עוגות מושקעות.

 

אימוש פלוס 38

אימוש פלוס 38

 

לא תכננתי שארצה לחזור לעבודה מיד בסוף חופשת הלידה, לא תכננתי שאטוס לחו”ל עם ובלי בעלי, לא תכננתי שארוץ, לא תכננתי שאבשל למישהו מלבד להם, לא תכננתי לשים את האושר והחיוך שלי בראש סדר העדיפויות.

אימוש פלוס

אימוש פלוס ( גם צלמת גם מאמנת גם חברה יקרה: מור דביר) 

 

 

זוכרת ספטמבר! בזה הנוכחי חזרתי מניו יורק קצר עם חברה, זו הפעם המי יודע כמה שאני טסה ללא הילדים ועדיין נשאלת : “ומי היה איתם?” ו”מה ככה את עוזבת אותם???”

וחשבתי שכבר התחשלתי ואז אני קוראת את המילים שלך.

ילד רוצה את האמא שלו בבית. סירים. מטבח.

הילדות מרגישות שהן לא משמחות אותך מספיק,את תהיי עצובה אם לא תעבדי.

ואני כמוך, צוחקת על החיים ביג טיים בלי חשבון. נעצבת פתאום לקרוא אותך.

IMG_6728

 

חושבת בגיחוך כי אין מושג כזה “הווה/ עבר ילדינו” יש “עתיד ילדינו” והוא בחלקו בידייך.

וילדיי שלי וילדייך שלך, מה יזכרו מאיתנו? מה יספרו על אמא מול מצלמה באודישן לתוכנית ריאלטי?

נגיעה של אמא בנשמתם של ילדיה לא מתבשלת בסיר.

היא זכרון, היא דרך חיים, היא ידיעה.

היא הבחירה שלי, להיות! ולא להתנצל על היותי.

כשמאיה מסבירה לבובה שלה ברכות שהיא יוצאת לריצה או לקפה עם חברה והיא מבטיחה לה שהיא תראה אותה בבוקר, אני מחייכת.

כשתמר מבקשת משקד לעזור לה לארוז כי היא טסה במטוס ותחזור לא מחר, לא ביום שלישי, אחרי זה. אני שלמה.

בשבילם, הכי טוב שיש.  עד ניו יורק בשביל סחורה טובה ואמא שלמה. לא מושלמת. שלמה.

בשבילם, הכי טוב שיש.
עד ניו יורק בשביל סחורה טובה ואמא שלמה. לא מושלמת. שלמה.

 

כשאמא שלי אומרת לי: “תאמיני לי כל הכבוד לך!” אני לא יודעת אם היא אומרת את זה בלשון סגי נהור או שהיא מתכוונת לזה כי אחי הקטן בן 23 והיא עדיין ב”הולד”. כי באמת העבודה לא נגמרת, אבל השנים… לא חוזרות.

מירי יקרה, זו לא פמינסטית שכותבת לך. זו אמא, של נעם, תמר, מאיה ושקד. זו שחברה במיליון קבוצות, אבל מחוברת רק לעצמה. זו שמאחלת לשתינו ולכל אמא באשר היא: הלוואי לימדנו את ילדינו, להיות. לבקש את הנכון להם ולאו דווקא את המוסכם. להיות שמחים.

לדעת באופן מוחלט ואבסלוטי שכשעצוב ולא הולך, כשמפחיד ומסתבך, הם יכולים לבוא אלינו. וגם אם לא נהיה בבית באותו הרגע, יש מפתח בארון חשמל וחיבוק של אמא שתכף תגיע.

והנה ילדה שמחה במטבח לוקחת חלק בלהכין אוכל לאמא שלה.

והנה ילדה שמחה במטבח לוקחת חלק בלהכין אוכל לאמא שלה.

עוד מהבלוג של אודליה בקרסקי

תצוגה מקדימה

כמה את יפה תמיד וכמה היום

להפקות אופנה ברחבי הארץ דרושות בנות 13-17 שחולמות להצליח בגדול. הודעה במקומון כאן גפן המופץ באזור מגוריי דאז לוקחת אותי לציפיה דרוכה שאמא שלי לא תהיה בבית והנה אני מחייגת למספר שמופיע. מה הגובה שלך? היא שואלת 1.68 אני עונה...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

אוכל סוציאלי וסביצ'ה נטול דאווין

כל היום בטלפונים... זוכרים את השיר הזה? דני סנדרסון נותן במקצב המזרחי ובמשפט שישמש לעולם כמשפט ניחומים לכל מקבל סירוב אלגנטי- ״מה הדאווין שלך?״ ת׳כלס נראה לי שאין לי. וואלה נטולת דאווין. מתה שיהיה לי קצת. אבל בשביל לעצב...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

חיכיתי לך שבועות

כל שנה אוותה השאלה,"מה אני אכין לשבועות?" כאילו לא הייתה לי שנה להתכונן למאורע וממש לפני עשר דקות הודיעו לי שהייתה חלוקה מרוכזת של לוחות הברית ועוד רגע חצי ההר סיני מגיע...

תגובות

פורסם לפני 6 ימים

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה