הבלוג של אודליה בקרסקי

bakarsk-eat

מנקה,מכבסת,מקפלת,מבשלת, עובדת,טסה,חוזרת,שלמה,מתפרקת, מתפקדת,משתדלת,מאכילה,אוכלת (גם סרטים),רצה,באה.אמא לארבעה שחושבת מחשבות טובות (אחרת פשוט אשתגע

עדכונים:

פוסטים: 29

עוקבים: 9

החל מינואר 2017

חברה של אודליה הביאה מתנה שמחה וששון לכל עשור בלון. ואיך זה קשור לעומר אדם ולמה הכנתי איתו סלט ב 1:30 בלילה. והבנתי שזה בכלל מתכון לסלט מושלם לארוחת חג. וגם כתבתי לכם אותו. ברור, מה נראה לכם?

18/09/2017

כל כך הרבה שנים לא יצאתי בשישי בערב, או שהייתי דתיה או שהייתי עייפה.

כך או כך לרוב זה ערב למוסף של שבת. המדור או התפילה.

רצה האל ונולדתי ב 15 בספטמבר למניינם שנפל השנה על שישי, רצה האל על ונחתתי ערב קודם מניו יורק והג’ט לג השאירני עירנית למוות בשעה 22:30.

אז נסעתי לנס ציונה. כזו אני, חיה על הקצה.

על השולחן הקבוע שלה, בבר הבית שלה חיכו ליידה ברכה שציירה עבורי, זר יומהולדת שהכינה עבורי, שתי כוסות שאחת מהן חיכתה לי ושלושה בלונים קשורים לכסא שלי.

הציור שציירה לי

הציור שציירה לי

 

קידשנו, קישקשנו, צחקנו על החיים ודיברנו בחופשיות על המתים. זה אחד החיבורים בינינו, היכולת לדבר בחופשיות ובפתיחות על מה שמפחיד, על נושאים שבדרך כלל כולם מהסים.

ילדת יומהולדת

ילדת יומהולדת

 

ואז היא אמרה:

הבאתי לך שלושה בלונים. אחד לכל עשור בחייך. 

אבל אני בעשור הרביעי שלי קרצתי לה בעין שמאל ( כי בימין אני לא יודעת וגם בשמאל תכלס אני מעוותת חצי פנים כך שזה לא בדיוק קריצה אבל נראה לי שהיא הבינה ),

וואי נכון, היא פתאום השתתקה. 

נו אז בלון לכל 12 שנים, אמרתי לה.

תכלס. ברור שתמצאי פתרון יצירתי, היא החמיאה. 

יצאנו מהבר אוחזות בבלונים, פתחתי את דלת הרכב מהנדסת להם מקום

 

הבר שלה

הבר שלה

תפריחי אותם, היא אמרה. 

וואלה?

כן! תפריחי שנים ואיחולים לכל 12 שנים. 

אוחזת בלון ראשון בידי ואומרת בקול:

גיל אפס עד 12- לחיי שמחה של ילדה, תמימות, חקירה וסקרנות, בסיס, למידה. מפריחה אותו ומתרכזת בבלון השני.

גיל 12 עד 24- לחיי החלטות שקיבלתי, הליכה ממה וממי שלא הרגיש לי נכון, קבלה שלי את עצמי, הכוונה ומציאת תכלית בבחירותיי, לחיי מקומות שהלכתי מהם והילכתי בהם. לחיי מבט קדימה והסתכלות לאחור. לא מצער ולא מכאב אלא ממקום גאה, שמח ואוהב.

גיל 24 עד 36- לחיי הילדה שאני, הנערה שהנני, האישה שגדלה בכל יום. לחיי התפילות והבקשות, לחיי בריאות המאפשרת יישום של רצונות.

הבלון השלישי המוזהב מופרח השמיימה. אני מתבוננת בו מתרחק.

אחד לכל עשור או תריסור

אחד לכל עשור או תריסור

אין לי מילים להודות לה.

היא מבינה. לפעמים אין צורך במילים.

ברכב אני מקבלת ממנה תמונות מטושטשות שצולמו ביד מתרגשת.

כותבת לה: תודה אהובה, שאיפשרת לי, זו מתנה גדולה מאוד עבורי זו שנתת לי. להתבונן על שנותיי לאחור מההווה, מהקיים והנוכח.

ברדיו התחנות שוב מבולבלות ( או שאין בנס ציונה קליטת לווינים )

ואני מעבירה את המוזיקה ל BT באייפון.

זה עומר אדם ששר:

“אחרי כל השנים איתך רציתי להגיד לך

אוהב אותך הרבה יותר מכל מה שנדמה לך… 

ממך למדתי איך לקום וגם לסלוח

על מה להתעקש וגם את מה כדאי לשכוח

גם בימים קשים כשכבר נשברתי

בחיי. מעולם לא ויתרת עליי. 

אני מתבונן בך כל מה שיש בך

ניצחת את הכל.

פתאום זה מכה בי כל מה שיש בי, זו את בגדול.

אחרי כל השנים איתך. עכשיו אני מבין

הפכת אותי אדם יותר טוב…” 

וככל שהקשבתי למילים, הרגשתי שזה שיר שאולי במהותו נכתב כשיר אהבה של איש לזוגתו.

ופתאום ראיתי בו שיר אהבה שנכתב מהלב אל הנשמה.

התבוננות כזו על השנים.

של אלה שאני זוכרת בוודאות, של שנים שנמשכו יותר משנים.

הגעתי מאוחר הרבה אחרי חצות. רעבה.

מזמזמת לעצמי את השיר ומכינה סלט מכל הלב

ממני, אליי.

סלט של חג, של מתוק וחמוץ.

של החיים עצמם.

של החיים עצמם!

מאחלת לעצמי ולכם, לקבל החלטות ומראש להעריך ולתת ח”ח על זה שבכלל עלתה למודעות שלנו החלטה שכל כך פחדנו לקבל קודם.

והרי מהי החלטה אם לא בניה של פחדים אבן אחר אבן לבנה אחר לבנה עד שמולנו ניצב קיר או של אומץ או של פחד אבל כך או כך הוא סופסוף ניצב ולא ניתן להתעלם ממנו עוד.

ותכינו סלט, זמזמו לעצמכם את החשיבות שלכם בעולם, השמיעו תזכורות לנשמה שעברה איתכם כל כך הרבה.

הוקירו תודה.

דבר אינו מובן מאליו.

שנה טובה נשמות של הביוקר שאתם!

ספרו לי איך יצא הסלטוש ואיזו החלטה החלטתם לנשנש.

IMG_5219

סלט קייל ותמרים צהובים: 

5 עלים של קייל שטופים ונקיים מהגבעול 

חצי ליים 

1 מלפפון מיני

1 צנונית 

1 גבעול בצל ירוק 

2 תמרים צהובים קשים

1 גבעול סלרי 

3 ענפי פטרוזיליה

2 כפות טחינה גולמית

שמן זית, מלח, פלפל, חצי לימון 

מה עושים עם זה? 

בקערה שטוחה ויפה כמוכם הניחו 2 כפות טחינה גולמית. שתנוח. 

חתכו את הצנונית עיגולים דקים בסכין או במנדולינה ואת המלפפון לאורכו רצועות דקות והכניסו לקערית עם מים קרים (זה עושה להם קראנצ’י) 

בקערה אחרת שיכולה להיות מכוערת פלסטיק דהוי מלא שריטות שאתם מסרבים להיפרד ממנה אפילו שנשרפה בצד מזה שנצמדה לסיר רותח 

הניחו קייל שקצצתם

והוסיפו לו עוד קיצוצים: פטרוזיליה, סלרי, בצל ירוק.

חצי ליים פרסו לעיגולים וקצצו אותו עם הקליפה. 

הוסיפו פנימה את הצנונית והמלפפון

הוסיפו לימון, שמנ”ז, מלח ופלפל וערבבו קלות

הוסיפו פנימה את התמרים חתוכים לעיגולים ( חותכים עד שמגיעים לגלעין ואז שולפים החוצה וממשיכים , מי שמסתבך שיחצה. את המכשול או את התמר ) 

ומערבבים שוב בעדינות (!!) 

מניחים יפה יפה בקערה עם הטחינה גולמית 

מסתכלים עליו איזה יפה הוא כפרה עליו. 

מגישים לשולחן בנונשלנט. תכף יגיעו החיוכים.

זה בא עם ה”וואו. איזה סלט. וואו. זה את הכנת? איזה יופי. חייבת מתכון”.

עכשיו לחייך.

ולהודות לעצמכם.

אתם אש! 

 

 

 

עוד מהבלוג של אודליה בקרסקי

תצוגה מקדימה

כמה את יפה תמיד וכמה היום

להפקות אופנה ברחבי הארץ דרושות בנות 13-17 שחולמות להצליח בגדול. הודעה במקומון כאן גפן המופץ באזור מגוריי דאז לוקחת אותי לציפיה דרוכה שאמא שלי לא תהיה בבית והנה אני מחייגת למספר שמופיע. מה הגובה שלך? היא שואלת 1.68 אני עונה...

תגובות

פורסם לפני 4 months
תצוגה מקדימה

חיכיתי לך שבועות

כל שנה אוותה השאלה,"מה אני אכין לשבועות?" כאילו לא הייתה לי שנה להתכונן למאורע וממש לפני עשר דקות הודיעו לי שהייתה חלוקה מרוכזת של לוחות הברית ועוד רגע חצי ההר סיני מגיע...

תגובות

פורסם לפני 1 week
תצוגה מקדימה

אוכל סוציאלי וסביצ'ה נטול דאווין

כל היום בטלפונים... זוכרים את השיר הזה? דני סנדרסון נותן במקצב המזרחי ובמשפט שישמש לעולם כמשפט ניחומים לכל מקבל סירוב אלגנטי- ״מה הדאווין שלך?״ ת׳כלס נראה לי שאין לי. וואלה נטולת דאווין. מתה שיהיה לי קצת. אבל בשביל לעצב...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה