הבלוג של אפי גבזו

הזוי-ת

כותב אות אחת ומשם, יוצא מה שיוצא.

עדכונים:

פוסטים: 66

החל מאפריל 2010

אוי אליהו אליהו, מה יהיה? מה קורה איתך? שנה אחר שנה, פסח אחר פסח, אתה אף פעם לא מגיע. אבל אתה יודע מה אליהו? אני חושב שאתה בעצם גאון. ההיעדרות הזו, יש לה סיבה. עזוב, אל תבוא.

13/04/2014

מצהחיכיתי, חיכיתי
הגדתי, הגדתי
ומי לא בא?
אליהו.

אוי אליהו אליהו, מה יהיה? מה קורה איתך? שנה אחר שנה, פסח אחר פסח, בארץ ובגולה, בתקופות הקשות ובשנים הנוראיות, אתה אף פעם לא מגיע.

אתה אולי מתקרב, ניתן לדמיין את רוך זקנך, אבל לא. מותיר את הכיסא יתום ואת היין לפהק עד אור הבוקר.

והילדים? מה נגיד לילדים? שאנחנו לא מספיק בסדר לכן לא הגעת? ומה עם תחושת האכזבה שלהם? מה עם תחושת ה”אני לא מספיק טוב ולכן אליהו שכח אותי בפסח”?

אליהו, אתה חייב להגיע, חייב. אפילו לחמש דקות. תשתה מעט יין ותזוז. מבטיחים לא לשאול איך הייתה הדרך והאם יש דיוטי-פרי בשחקים. ברור לנו שליל סדר ארוך לפניך, אבל בחייאת אליהו, תן איזו כניסה.

בדיוק לקראת סיום האחד-מי-יודע-גדייא, כשכולם מתבלבלים בין שמונה ירחי שבתא ותשעה אבות כישלון, תפתח את הדלת ותצעד פנימה, לבוש בגלימת הלבן ובזקנך הארוך. מטה ביד אחת וסוס (למעשה עדיף משהו שלא יחרבן בסלון) בידך השנייה. תתיישב בכיסא ותגיד: “חג שמח”, תחייך לילדים ותיקח שלוק מהבוז’ולה 2004 שהביא דוד חיים.

תתרווח מעט אליהו, תלטף ראש של ילד או שניים, תספר הלצה מהדרך בסגנון: “לא תאמינו, ראיתי את גבריאל תקוע באיילון..” תגיד: “תודה על האירוח, אבל חייב לזוז, הילדים של דוידוביץ תכף נרדמים, צריך לבקר גם אותם”. נפתח לך את הדלת, תיתן כּׅיף אחרון לילד עם התלתלים ו”ביי, נתראה בשנה הבאה כן?” תנפנף לנו נפנוף נבואי כזה, עם המקל וטראח, תעלה בסערה השמיימה, כמו שאתה אוהב.

אז מה אתה אומר אליהו? יש מצב? כי אם כן, אנסה את כל מתכוני הצלי שאי פעם המציאו, אגהץ את בגדי הילדים ואבריקם כמו שמעולם לא נצצו, אתלתל את תלתלי הגמד בקפיצי שירלי טמפל (תמסור לה ד”ש ושהיינו נורא עצובים לשמוע) כדי שיהיה לך נעים בכף היד הנבואית שלך.
כי אם כן, אכסח את הדשא בעיגולים כמו ביד אליהו, אקנה כסא ATNACHTA לבן מאיקאה וארכוש יין חדש ישן נושן, בוז’ולי שכזה, עם אפיצות אביבית מלוא הכוס.

אליהו, אנחנו נהיה ערוכים לביקורך, אתה לא תצטער שבאת דווקא אלינו, אתה אפילו תשמח, אולי אולי גם תרצה להניח ראש ולנוח על הספה. אליהו אתה חייב להישאר לארוחת בוקר, יש ביציות מהממות עם שברי מצה קטנטנים, שיהיה לך קל לעכל, אתה בכל זאת, קצת זקן.

אליהו, בשם כל הנביאים, למה אתה לא בא? מה העניין? משהו שאמרנו? משהו שלא אמרנו? שכחנו ברכה? כוס יין? הגזמנו ביין? אולי הילד רעד בקולו בזמן “מה נשתנה”? אבל הוא ילד אליהו, הוא ילד, תפקידו לרעוד כדי להזכיר לכולנו את קולו של ההיסוס.

אליהו, בשם כל הנוסעים בזמן, מדוע אתה מתעלם? עלית לשמיים באפקט הכי גדול שהיה אי פעם בארץ הקודש, בסערה! הדלקת מבערים וטסת אל השמיים דוך, כאילו היית טיל ואז בזמנך מי ידע מהו טיל? ומאז ההיעלמות המסתורית והמפתיעה בעוצמתה, נדמת. כלום.

מילא היית נעלם ונאלם ועובר למכור המבורגרים כשרים בפתח תקוה. ניחא. זה קורה לכולם. אבל אתה, איכשהו העברת ציווי להשאיר לך מקום ויין. “אני כבר מגיע, תכף.. מיד מיד.. אופס.. לא, בשנה הבא, תחכו לי גם בשנה הבאה”.

ואנחנו, כולנו, ללא הבדל דת, מחכים לך. מכינים את הכל ושום כלום. נאדה, אפילו לא ברמז, אפילו לא בגלויה, סמס, ציוץ, רעידת אדמה. כלום.

אליהו, אתה יודע מה? אני חושב שאתה בעצם גאון.

ההיעדרות הזו, יש לה סיבה. ההכנה והאכזבה יש להן משמעות.

אתה בעצם רוצה להראות לנו שכמה שנתכונן, תמיד יש משהו שהוא לא בשליטתנו. צחצח ת’בית חודשים חביבי, אם אני לא רוצה, אני לא בא. תבשל את הצלי הכי רך בעולם, אז מה? ההגעה שלי לא תלויה בך. אתה רק משתדל שאגיע, אבל אתה לא מחליט עלי. יש כוחות אחרים בעולם. תתחשב גם בהם, דע כי גם הם שם, ביקום.

אליהו אתה גאון, אתה מלמד ילדים אכזבה מהי. אתה מאלץ אותם לחזות בה ברגע הכי שמח בחג ולהתגבר עליה. אתה מלמד אותנו ההורים לעזור להם להתגבר עליה (וגם על הדרך לפרנס את “טוייס-אר-אס” בשלב הפיצוי). האכזבה היא היא מקור התקווה האמיתי. הרצון שלא תקרה שוב, הופכת את האדם למשופר יותר, למשתדל יותר.

לזה התכוונת אליהו כשלא באת? לזה?

אליהו אתה גאון! עכשיו הבנתי, אתה בעצם משחק את תפקיד החסר. עובר מול כולם וממש צועק: “הי! אני חסר! שימו לב אלי, אלי!! אני, אני זה שחסר” ובחוסר שלך אתה בעצם, אתה בעצם מנסה למשוך את כל מחשבות העצב אליך..

אתה רץ בין טיפות העצב שעולות בעינינו על חסרונם של מי שלא זכו להגיע אפילו לתחילת ההגדה ואומר: “שכחו לרגע את החסרים האמיתיים. את הבת-דוד שחלתה ואיננה, את הסבתא שלא זכתה לראות את הבת שנולדה, את האהבה שלא הגיעה”. אתה קולט ברק של עיצבונות האדם ומנסה לתעל אותן למקום שאולי, רק אולי, משכיח את החסר הפרטי ומתעסק בחסר שלך.

אגב, לא תמיד זה מצליח לך, אבל יופי של ניסיון.

או שאולי..
רגע, אליהו, הבנתי.. הבנתי! בזכות הכיסא הריק שלך שתופס את הנדל”ן הכי יקר ביהדות, אנחנו מבינים שוואלה, אפשר להזמין עוד מישהו לליל הסדר הבא. שולחן האוכל גדול מסך חלקיו. עוד אורח יכנס בלי בעיה, הנה פה, בין סבתא אלישבע לאביגיל. איך אתה מצליח דווקא בחסרונך לעשות כל כך הרבה? אליהו הגלעדי שכמותך..

אליהו אתה ג’ינייס! הרי אתה כוכב הערב, אתה הנביא עם האטרקציות הכי שוות שיכול להופיע על שולחן הסדר וכשהכוכב לא מגיע, מתחיל זרקור הילדים לחפש אחר תחליף.

והנה, פתאום דודה רחל כל כך מצחיקה ויש לה פרצופים שלא ראינו, ואמא היא אחת החכמות בשולחן עם ההסברים שלה על מצרים בתקופת הפרעונים ואבא, אבא קורא כל כך יפה וסבתא, הו.. סבתא.. את שרה הכי טוב בעולם. בעיקר אחרי כוס רביעית.

פתאום מתגלים כוכבים חדשים והם משלנו, מהמשפחה. איזו משפחה מוכשרת יש לנו. נהדרת. אלו הכוכבים האמיתיים שצריכים להיות בחיי ילד. ולא, אליהו לא מפריע ולא תופס את הבמה וגם ההורים לא ממציאים סיפור שהוא בא בלילה והשאיר מתנות (סנטה, יש לך עוד הרבה מה ללמוד על דחיית סיפוקים) אלא עומדים מול האמת ואומרים: הכוכב לא הגיע, אבל הכוחות המקומיים, ילדים, לא פחות טובים.

לזה התכוונת כשלא באת אליהו? לזה?

אליהו, עזוב, אל תבוא. אל תקלקל את כל מה שהצלחת לבנות במשך שנים של אכזבות. האכזבה היא מנת חלקנו. ממנה רק נצמח למקום נעים וטוב יותר. שכב לך על הענן בנחת, אל תתרוצץ. בכל זאת, אתה לא צעיר ואחרי היעלמות שכזו, כל קאמבק לא יועיל לתדמית שלך, אולי רק להיפך.
לכל אחד מאתנו יש את האליהו שלו. או שהוא אמיתי ובאמת כֺח עליון חירב לנו את מאמצינו, או שאנחנו יוצרים לנו אליהו כדי שיהיה את מי להאשים. בכל מקרה, אליהו קיים. קיים בהיעדרותו וזה סוד קיסמו. סליחה, אני יודע, אתה לא קוסם, אתה נביא אליהו, נביא. חברים, יש נביא בשער.

שיהיה חג שמח לכולנו, שהאביב יפרח בלבנו אך לא בעורנו, שהחרציות ימשיכו לצהוב ולהסתיים תמיד ב”אוהב/ת” כשתולשים את עלי כותרתן, שילדינו ישמחו בביתנו וברחובות, שיבוא שלום, או לפחות אי-לוחמה, או לפחות עם לבדד ישכון, או לפחות עם, שנחייך איש לחברו ואמרו אמן.

עכשיו מה באמת קורה עם אליהו? אמרו משהו באינטרנט?
חג שמח.

עוד מהבלוג של אפי גבזו

התפלק לי רומנטי

יש לך מין חיוך כזה, יש לך מין חיוך כזה שמתעקל לו מעט בקצהו הימני, הוא מתעקל בקצה הימני ונשאר במקומו בקצה השמאלי. משחק קצוות משחק חיוכך, משחק שכל כולו נועד למטרה אחת, נועד הוא למטרת שמחתי, לשמחתי נועד חיוכך ואכן כך, משמחני...

תגובות

פורסם לפני 9 years

אהבה - שלושה סיפורי כמעט

  נעתקה כשפגשתי אותה נעתקה נשימתי. היא הייתה כל כך יפה שלא הצלחתי להוציא מילה מהפה. היא הייתה יפה מהסוג הלכאורה פשוט. לא צבועה וגם לא מגונדרת, יפה אמיתית. ג'ינס, טי שירט, קוקו בשיער ותרמיל גב שבולט ממותניה הצרות. היא לא...

תגובות

פורסם לפני 8 years

חופשי זה לגמרי לבד?

  "חופשי זה... חופשי זה לגמרי לבד". כך שרו בזמנו חברי להקת "בנזין", עוד לפני שמישהו חלם למצוא פה איזה שלוּק של גז טבעי מול סוכת המציל של חיים תשובה. אכן, זה נשמע נכון, חופשי זה באמת לגמרי לבד: אין מי שיגיד לך מה לעשות, אין מי...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה