הבלוג של איילת נחמיאס-ורבין

איילת נחמיאס-ורבין

איילת נחמיאס-ורבין היא יו"ר תבליט פלסטיק; דירקטורית ויועצת בתחום הממשל התאגידי; עוסקת בפעילות ציבורית והתנדבותית.

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מפברואר 2010

עד מתי נציין את יום האישה הבינלאומי ? כנראה לפחות עד שהזכות לבחור מי אנחנו תהיה א-מגדרית.
מדי שנה אני מתחבטת בשאלה מהי המשמעות האמיתית של יום האישה הבינלאומי. הרי כל אישה שהיא אם, אשת קריירה, ומתמרנת בנוסף בין בית, הורים, חברים, שואלת את עצמה את השאלות המתחייבות מן היום הזה, כמעט מדי יום. במרחב התמרון הצר – שבין השאיפה הטבעית של חלקנו להיות הורים לבין הצורך הפנימי שלנו להיות אנשי מקצוע מצליחים ומוערכים – ממש לא פשוט לחיות.

אוספות מתחים ובכי מהרצפה

זהו בדיוק המרחב שבו אנו שואלות את עצמנו שאלות יומיומיות, מעייפות, שגברים מעולם לא נדרשו להם. לדוגמא: איך אוכל להתקדם במקום העבודה אם אהיה חייבת לצאת מדי יום ב׳ 1600 כדי לאסוף את הילדים, איך אצליח לתמרן בשבוע המטורף שצפוי לי (ולא – איך נצליח לתמרן), מי ישאר בבית כשהקטן חולה ומי יקפיץ לרופא, מי יקח לפה יקפיץ לשם ותגלגל עצמה בין כל העולם ?

המציאות היא שהמבנה הסוציולוגי המשתנה במובנים רבים, לא באמת השתנה. האחריות כידוע לכולנו על ניהול האופרציה המשפחתית – נותרה על כנה: נשית, אנרגטית ודינמית עד לנקודת ההתמוטטות. זוהי נקודת הרתיחה, המוכרת לכל אישה בקצהו של יום, בתחושת הסמרטוט של סופהשבוע ובמיוחד ברגעי האיסוף אחרי הבעל, אחרי הילדים – וזה אגב לא משנה מה אנחנו אוספות מהרצפה: תחתונים, צעצועים, מתחים או בכי של סוף היום.

היכולת לבחור איך יראו חיינו

כל כך הרבה קרה וכל כך מעט השתנה. ממאבקן של הסופרג׳יסטיות ומתן זכות ההצבעה, דרך הנשים הלוחמות בחזית ובעורף במלחמת העולם השנייה, החזרה הביתה בשנות ה -50 של המאה הקודמת והפמיניזם האקטיבי החל משנות ה- 60 ועד שלהי המאה ה- 20. כמה היסטוריה התחוללה במעמדן של הנשים בחברה, כמה התחדדה עוצמת ההבנה בדבר חשיבות השתלבותן בכוח העבודה – ובכל זאת דבר מרכזי אחד לא השתנה והוא מידת היכולת שלנו לבחור באופן מוחלט כיצד יראו חיינו – בעיקר כי אנחנו לא רוצות לוותר על שום דבר – נכון! אני רוצה להיות הורה ולהחזיק בית פעיל ומזמין, רוצה להצליח מקצועית, רוצה גם לעסוק בפעילות התנדבותית ואם אפשר גם קצת לבלות.

אני בעצם לא ממש רוצה לבחור.

לא מפחדת להיות אישה ולנסות לעשות הכל, אבל הסיבה בין היתר שאינני רוצה לבחור, נובעת מכך שהחברה מבקשת להותיר את זכות הבחירה רק בידיו של מגדר אחד. ניתן לראות זאת בכל דבר – החל מחינוך חובה חינם רק מגיל 5, אי קיומו של יום לימודים ארוך, מלחמה נמשכת בפסיקת בית המשפט העליון שהוצאות מטפלת יוכרו כהוצאה לצורך הכנסה, אי עידודן של אמהות חד הוריות לצאת לעבודה על ידי שלילת קצבת הבטחת ההכנסה אם בטעות יצליחו וירוויחו מעל סכום המינימום שהוגדר ועוד ועוד ועוד.

אז בידי מי זכות הבחירה האמיתית? אני לא מפחדת להיות אישה ולנסות לעשות הכל to have it all, אבל מה עם אותן אלה שבשבילן להיות אישה פירושו אי היכולת לבחור ומבחינתן החיים, יותר מכל דבר אחר, הם מלחמת הישרדות מתמשכת (בלי בגדי ים חושפניים, אלא הדבר האמיתי). ולמה הרחקתי לכת? מה עם אותן נשים שרוצות לבחור להתנהל רק כאמהות או רק כקרייריסטיות מבלי שהסביבה תשים אותן תחת זכוכית מגדלת ותאבחן אותן, תבחן ותשפוט אותן.

אז יותר מכל הייתי רוצה שנוכל, כחלק מהפוסט פמיניזם, לאפשר לנשים באמת לבחור מי ומה הן רוצות להיות, תוך תמיכה מקסימלית של החברה ומתוך הכרה בתרומה של כל אחת מהבחירות האפשריות.

עוד מהבלוג של איילת נחמיאס-ורבין

תצוגה מקדימה

זה מה שאני רוצה, להיות חברת כנסת

אני לא בטוחה שתוכלו להבין את ההחלטה שלי להתמודד בפריימריז. שוב. להתמודד. המילה הזאת, "להתמודד", שמתייחסת לאופן שבו אנחנו חווים ארועים מכוננים בחיים. 23 שנים אני בפוליטיקה והחלטתי להתמודד לראשונה רק לפני שנתיים. קמתי בוקר...

יש גבול?

יש גבול. באמת יש גבול - ואינני מתכוונת לתנועה שיש להניח שנופלת לגדר התנועות ה"מסכנות את קיומה של ישראל". בסוף השבוע האחרון הייתי תחת הרושם שכולם כתבו את כל מה שצריך. זעקו...

תגובות

פורסם לפני 9 years

לדאוג לעצמנו

בתחילת השבוע עמדתי בשעת בוקר בבורסה והקשבתי לאסתר לבנון, מנכ"לית הבורסה (ואישה מיוחדת), מדברת על המוטיבציה שלה להירתם ולתרום להעלאת המודעות...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

בחזרה למעלה