הבלוג של איילת נחמיאס-ורבין

איילת נחמיאס-ורבין

איילת נחמיאס-ורבין היא יו"ר תבליט פלסטיק; דירקטורית ויועצת בתחום הממשל התאגידי; עוסקת בפעילות ציבורית והתנדבותית.

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מפברואר 2010

יש רגעים בהם אתה מבין שלמחלוקת פוליטית אין מקום בין בני אדם. היא לא יכולה להפריד, אלא אם ניתן לה לחצוץ בינינו

30/05/2010

במדינה רבת התרחשויות כשלנו, אנו נוטים לעבור הלאה. לא בגלל קהות דווקא, אלא בגלל שאי אפשר אחרת להסתכל קדימה בתקווה.

בכל פעם שנהרג חייל, ולא משנה באיזה נסיבות, אני משתדלת לזכור את השם ולחבר אותו לארוע. אני יודעת שההורים השכולים מבקשים לא לזכור לבד. הלבד הוא קשה מנשוא ומעמיס על האבל עוד מטען רב עוצמה (וסליחה על הדימוי).

ויש חיילים והורים שאי אפשר לשכוח. את מרים פרץ, אימם של אוריאל ז״ל ואלירז ז״ל לא ישכח אף אחד מאיתנו.

אתמול פגשתי אותה שלא מעל דפי העיתון. זה היה מפגש של קצינים בכירים ונשותיהם, ואני מודה שלא ידעתי למה לצפות במפגש עימה. אולי אפילו חששתי קצת מהטפה. ואז נזכרתי כמה גדול המרחק בין דיווח תקשורתי בנסיבות איומות כמו אלה שפקדו אותה, לבין האנשים עצמם – לבינה.

מרים פרץ היא הר געש של אמונה, תקווה, אבל ויגון, שמחה ועוצמה. שעתיים שלמות ישבנו המומים, דוממים, צוחקים ובוכים יחד איתה.

אינני חולקת את דעותיה. רחוק מכך. אבל אלה היו רגעים שבהם אתה נזכר שלמחלוקת פוליטית בכלל אין מקום בין בני אדם. היא לא באמת מפרידה, אלא אם ניתן לה לחצוץ בינינו.

היא דיברה על אובדן השמחה אחרי נפילתו של אוריאל,  ועל האופן בו הקימה עצמה לאחר שלוש שנים, כשבתה הדס נישאה. היא דיברה על היאוש שתקף אותה כשאיבדה את בעלה אליעזר (מרים, לא סיפרתי לך, אבל גם לאבי האהוב שנפטר לפני שנתיים וחצי קראו אליעזר), שהיגון על אוריאל היכה בו פיזית. על השלט שתלתה בביתם ״כאן מודיעים רק הודעות שמחות״, מתוך עיקשות לדבוק בחיים. על ההיכרות יוצאת הדופן בין אלירז לשלומית, אלמנתו ואם ילדיו, והשמחה שכל אלה מילאו אותה. וכל הזמן גולני, סיירת וגולני, כאילו היתה היא מרים, ממש בעצמה לוחמת. ואת לוחמת, מרים.

קשה היה להכיל את העצב, אבל היא, באומץ לב נדיר,  השרתה עלינו תחושת חוזק. גם עכשיו, 24 שעות אחרי, אני כותבת ושומעת אותה מהדהדת בראשי והדמעות מתגלגלות על הלחיים.

קשה היה להכיל גם את העוצמה כשבין רגלינו התרוצצו ילדיו היפהפיים של אלירז – אור חדש אוריאל, הלל מרים, שיר ציון וגילי בת עמי. מרים תיארה כיצד העניקו אלירז ושלומית לילדיו רק שמות של שמחה. שמחה. גילי בת עמי הקטנטנה שלא זכתה כמעט להכיר את אביה עברה מיד ליד ועיניה בורקות כשלו. שיר ציון נראית הוא. פשוט כך. שלומית, אלמנתו, בצד, מטפלת בילדים ומקשיבה לחמותה ובעיקר לסיפורים על אלירז מאנשים שלא הכירה.

הסיפורים האלה על מנהיגותם של אוריאל ושל אלירז, שצעד ממש בעקבותיו, היא שמכווצת את הלב עד אינסוף. הם פשוט היו אנשים מצוינים. בלי להסכים עם בחירותיהם האישיות, הם נלחמו על הזכות שלנו לחשוב ולבטא, להאמין ולקוות שנוכל לחיות כאן. תמיד. בבטחה. אולי לא הייתי מסכימה עם מרים וילדיה על משמעות הזכות הזאת, והחובות שהיא מזמנת לנו במקביל, אבל אני מלאת הערכה כלפיה וכלפי ילדיה אלה שאינם ואלה שעדיין עימנו שיבדל״א – הדס, אליאסף, אביחי ובת אל.

בסוף, ניגשתי בדמעות (ששום משקפי שמש לא יכולים להסתיר) ללחוץ את ידה של מרים. ידיה מיד הקיפו אותי בחיבוק עז, חיבוק של בני אדם. חיבקתי אותך בחזרה, אבל את כל מה שרציתי לומר לך לא יכולתי מפאת ההלם.

מרים, סליחה שנתתי פומבי למפגש פרטי – ודיברת על ההסתגלות לאובדן הפרטיות – אבל חשבתי שנכון יותר שיידעו עלייך ועל ילדייך, ושלא נעבור הלאה כל כך מהר. וכפי שאמרת מעומק אובדנך וממרום עוצמותייך – שאף אמא לא תקבור עוד את בניה. אמן.

עוד מהבלוג של איילת נחמיאס-ורבין

תצוגה מקדימה

זה מה שאני רוצה, להיות חברת כנסת

אני לא בטוחה שתוכלו להבין את ההחלטה שלי להתמודד בפריימריז. שוב. להתמודד. המילה הזאת, "להתמודד", שמתייחסת לאופן שבו אנחנו חווים ארועים מכוננים בחיים. 23 שנים אני בפוליטיקה והחלטתי להתמודד לראשונה רק לפני שנתיים. קמתי בוקר...

יש גבול?

יש גבול. באמת יש גבול - ואינני מתכוונת לתנועה שיש להניח שנופלת לגדר התנועות ה"מסכנות את קיומה של ישראל". בסוף השבוע האחרון הייתי תחת הרושם שכולם כתבו את כל מה שצריך. זעקו...

תגובות

פורסם לפני 9 years

לדאוג לעצמנו

בתחילת השבוע עמדתי בשעת בוקר בבורסה והקשבתי לאסתר לבנון, מנכ"לית הבורסה (ואישה מיוחדת), מדברת על המוטיבציה שלה להירתם ולתרום להעלאת המודעות...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה