הבלוג של איילת נחמיאס-ורבין

איילת נחמיאס-ורבין

איילת נחמיאס-ורבין היא יו"ר תבליט פלסטיק; דירקטורית ויועצת בתחום הממשל התאגידי; עוסקת בפעילות ציבורית והתנדבותית.

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מפברואר 2010

אני לא חותמת על עצומות. כמעט בכלל. אני לא חושבת שיש מישהו שמכיר אותי שחושב שזה בגלל שלא אכפת לי. ההיפך הוא הנכון. מאוד אכפת לי, ולכן אני חושבת שיש מעט מאוד עצומות שמועברות במייל שיכולות להשפיע. אני מאמינה בכל ליבי ביכולת של האזרח היחיד להניע ולשנות אבל לרוב בדרך אחת – בכיכרות. בזעקה דמוקרטית אמיתית שיוצאת מן הלב ואולי נכנסת ללב. אין כמעט הפגנה בנושא חשוב בעיניי שלא ניצבתי בה כדי לומר ”כן” ולפעמים גם ”לא”. לפעמים היו המונים מסביב, ולפעמים לא.

עצומות המועברות באינטרנט לחתימה הן כלי מודרני נהדר, אבל בעיניי לא יכולות להשיג יעדן. לעומת זאת, הן נותנות תחושת שווא ש”עשינו משהו בשביל מדינה”.

וכך, אני מתבוננת במיילים שקוראים לחתום על עצומה והם מתבוננים בחזרה. אני לא מסוגלת למחוק אותם. אבל גם לא תמיד לחתום עליהם.

אבל היום רציתי לשתף אתכם דווקא בעצומות שכן חתמתי עליהן. אחת לפני חודש וחצי, ואחת הבוקר. הראשונה, עצומה שנדחפה ותוקשרה על ידי יאיר לפיד לטובת השתתפות תלמידים מהשכבות המוחלשות בחברה במסעות לפולין. העצומה נשלחה ביוזמת תלמידי עירוני ז’ ומטרתם היתה להגיע ל-100 אלף חתימות. זה נראה לי חשוב גם בהיבט המהותי, שבאמת לא תימנע מהם ההשתתפות במשהו שהפך כבר מזמן לחלק מעמוד האש של החברה הישראלית; אבל בעיקר רציתי לעזור למי שהבינו ממש באותו רגע שאף אחד לא ינהל את המאבק עבורם. והם הצליחו. הם סתרו את כל מה שכתבתי מעלה ושינו את המצב – לא רק עבור עצמם אלא גם עבור תלמידים נוספים בעתיד.

והעצומה השנייה, ממנה לא יכולתי להתעלם הבוקר, עוסקת בשערוריה (לפעמים אנחנו משתמשים במונח הזה עד כדי זילות – אבל זה לא המקרה) של הזזת מבנה המיון הממוגן בבית חולים ברזילי עקב חשד להימצאות קברים בקרקע – משמעות השינוי היא עיכוב של שנה נוספת ועלות – קטנה כמובן במושגים חרדיים וקואליציוניים – של 135 מיליון שקלים. קראתם? מאה שלושים וחמישה מיליון שקלים שלא ייועדו לחינוך, לשכבות המוחלשות או חלילה להוספת מיטות בבתי החולים או תרופות לסל. יופי.

אני לא אדם נאיבי. הייתי במערכת הפוליטית מספיק שנים בכדי להבין את האינסטלציה של הקונסטלציה של הקומבינה – אגודת ישראל בראשות ליצמן התחייבו ”לא להפריע” לחוק הגיור וישראל ביתנו הרימו יד בעד. בעד מי בדיוק? האם הם לא היו אמורים להיות הראשונים נגד כפייה דתית? וזוהי, חברות וחברים, כפייה דתית מהחמורות שיש. אני בעד סטטוס קוו, אני יהודיה כפי שאני חושבת שיהודי צריך להיות, שורשי משפחתי בחסידות שעלתה לארץ כבר בשנת 1777. אבל לא לזה מכוונים ראשי המגזר החרדי. עד שבאמת חוק ההלכה לא יחליף את החוק במדינת ישראל הם לא ישקטו ולא ינוחו (רציתי לכתוב ”לא ינוחו על משכבם” כדי לשעשע אתכם במשחק מילים, אבל אינני מהמסיתים, אפילו לא במצב כזה).

לכן, חתמתי על העצומה נגד ההחלטה המופרכת הזאת. בקיצור, אל תלמדו מהעצומות שלא חתמתי עליהן, תלמדו מהעצומות שכן חתמתי עליהן.

שאלת תם: קיימת אפשרות שההחלטה תשונה בעוד חודש במידה ויתגלה שלא מדובר בקברים יהודיים. מה הייתם מהמרים שיקרה?

עוד מהבלוג של איילת נחמיאס-ורבין

תצוגה מקדימה

זה מה שאני רוצה, להיות חברת כנסת

אני לא בטוחה שתוכלו להבין את ההחלטה שלי להתמודד בפריימריז. שוב. להתמודד. המילה הזאת, "להתמודד", שמתייחסת לאופן שבו אנחנו חווים ארועים מכוננים בחיים. 23 שנים אני בפוליטיקה והחלטתי להתמודד לראשונה רק לפני שנתיים. קמתי בוקר...

יש גבול?

יש גבול. באמת יש גבול - ואינני מתכוונת לתנועה שיש להניח שנופלת לגדר התנועות ה"מסכנות את קיומה של ישראל". בסוף השבוע האחרון הייתי תחת הרושם שכולם כתבו את כל מה שצריך. זעקו...

תגובות

פורסם לפני 9 years

לדאוג לעצמנו

בתחילת השבוע עמדתי בשעת בוקר בבורסה והקשבתי לאסתר לבנון, מנכ"לית הבורסה (ואישה מיוחדת), מדברת על המוטיבציה שלה להירתם ולתרום להעלאת המודעות...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה