הבלוג של איילת אדרי - מובטלת

ayeleted

משבר גיל ה40 תקף בלי להודיע והשאיר אותי מובטלת בעולם לא פשוט. נשארתי בבית אמא לצור בן 4.5 וארבל בת 2, משוטטת באתרי דרושים, אושיית אינסטגרם (בעיקר לעצמי) ואופת לחמים חובבת. בינתיים, ראיונות, השמנות, סדרות וחברות. וגם הגיגים... +עוד

משבר גיל ה40 תקף בלי להודיע והשאיר אותי מובטלת בעולם לא פשוט. נשארתי בבית אמא לצור בן 4.5 וארבל בת 2, משוטטת באתרי דרושים, אושיית אינסטגרם (בעיקר לעצמי) ואופת לחמים חובבת. בינתיים, ראיונות, השמנות, סדרות וחברות. וגם הגיגים הנכתבים ממוחה הקודח של מובטלת.

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מפברואר 2019

28/02/2019

מכירים את זה שפתאום יש יום שמש מטורף באמצע החורף ואתם אומרים לעצמכם “יואו, זה יום לשבת על חוף הים, לא יום למשרד” או פתאום יש סערה בחוץ ואתם אומרים לעצמכם “מי בכלל רוצה לצאת מהבית בגשם הזה? זה יום לשכב בפוך!”. אז…. נ-נה בננה (כמו שהילדים שלי אומרים) ככה היא האבטלה.

ויש גם ימים כאלה. שמש, גשם, לא משנה. כל מה שבא לי זה לשכב על הספה, להעמיס פחמימות, לבכות מדי פעם ולצפות בסדרות או סרטים מהרשימה המומלצת שאני מעדכנת כל הזמן.
שוב מכתב סירוב באינבוקס ואני שוב נשברת קצת מבפנים.

רק לא מזמן הייתי בסדרת ראיונות שנראתה מבטיחה כל כך. כבר יכולתי להרגיש בפה את הטעם של הלאנץ’ בהמבורג עם חברים מפארק המדע. 4 ראיונות: משאבי אנוש, סמנכ”ל, מנכ”ל, מנהלת המחלקה המיועדת ואז… למרות החיבור שהרגשתי עם חלק מהמראיינים כבר הייתה לי תחושה שזה יהיה “לא”. זה היה “לא” משמעותי במיוחד. “את היית חזקה בבינאישי”, אמר לי הסמנכ”ל, “אבל היא הייתה חזקה יותר בפן המקצועי והחלטנו ללכת איתה”. שוב אותה תחושה מוכרת שאני לא מספיק.
תלמידה לא מספיקה טובה, שחקנית לא מספיק טובה, צלמת לא מספיק טובה, אמא לא מספיק טובה, אישה לא מספיק טובה, תסריטאית לא מספיק טובה והרשימה ממשיכה אצלי עוד ועוד…

זה הפיל אותי. ניסיתי שלא, באמת שניסיתי אבל חוסר הביטחון משתלט. כשהבעתי בפני אחרים את משאלת השנה החדשה שלי לביטחון עצמי, חבר ותיק אמר לי “מה את מדברת? יש לך טונות ביטחון עצמי”. אז לא. אין לי.
תמיד התחברתי למשפט הזה של שייקספיר “כל העולם הוא במה וכולנו שחקנים”. אני שחקנית. אני שחקנית טובה. אבל לפעמים תלוי מי הוא המתבונן. זה שרואה מבעד או מי שצופה בהצגה. אני זוכרת את עצמי בתור נערה כותבת על המסיכות שאני עוטה עליי ביום-יום כדי שיאהבו אותי כדי שחלילה לא אהפוך כמו פעם לילדה דחויה בלי חברים. אז הייתי מצחיקה והייתי חברה והייתי מעניקה את כל כולי… גם לגברים. רק אחרי המקלחת בערב, הייתי יושבת וכותבת על זה. שלל שירים, סיפורים, מחשבות. את חלקם שמרתי, אחרים שרפתי. לא את הכל טוב לזכור.

איכשהו בכל משבר הצלחתי לאסוף את עצמי מחדש. הולכת לטיפול, הולכת לפלייבק, הולכת לחברות, הולכת להשתכר (וואו את זה לא עשיתי שנים). אבל הצלחתי לצאת מדברים לא פשוטים ומכשולים שונים שהחיים הציבו לי. רק שיש משהו בלנסות להתקבל לעבודה שהוא אחר. שונה. שוב – זה משהו שלא עשיתי כל כך הרבה שנים. אני צריכה למכור את עצמי. וכדי להצליח אני ממש צריכה להאמין שאני הבנאדם! שאני זו שהם צריכים לקבל לעבודה. ואיך מאמינים בעצמך כשבדרך את מקבלת “לא” ועוד “לא”?

אני נכנסת למטבח ומכינה לחם או בצק לפיצה לערב או קרקרים מבצק מחמצת העיקר משהו שיעסיק אותי. האפייה מנקה לי את הראש ממחשבות ואני בתוך השמרים, הקמח שאני בוחרת בקפידה לשה את הבצק מפעילה את השרירים ואת הכח, מוציאה הכל את תוך הבצק שסופג מצוין עצבים, תסכולים וגם דמעות. מתפיחה, לשה ושוב מתפיחה, מעצבת, אופה… ואז כאילו הוספתי לתוכו תבלין משובח הוא יוצא מושלם. אני מסתכלת ואומרת לעצמי “זה לא רק מספיק טוב. זה מצוין”.
20190118_132527

עוד מהבלוג של איילת אדרי - מובטלת

תצוגה מקדימה

ברוך שעשני אישה?

מישהו פעם אמר לי שנשים וגברים מסתובבים כל היום עם תיקים על הגב. חלק מהתיקים ריקים בבוקר וחלקם כבר עמוסים מאתמול או לפני כן. במהלך היום הם אוספים עוד ועוד חומרים אל תוך התיקים האלה. מחשבות, מפגשים, בעיות, חלומות. בסופו של...

תגובות

פורסם לפני 11 months
תצוגה מקדימה

געגועיי לסבתא

סבתא שלי הייתה משהו מיוחד. באמת אבל, לא סתם שאומרים על אדם שמת. אם הייתי צריכה להגדיר אותה במילה אחת "דבק". היא הייתה הדבק שאיחד את כולנו סביב הבית שלה, סביב האוכל שלה וסביב הדאגה שכולנו נהיה בסדר. היא נפרדה מסבא שלי, אהובה...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

מעבדות לחירות

וואו, איזה חופש זה היה. תראו, זה לא פשוט למובטלת עם סדר יום מאוד ספציפי פתאום "לצאת לחופש" או ההיפך למעשה – להיכנס לעבדות. 24/7 של הורות בלתי מבוקרת. 3 ארוחות ביום, לפחות 2 טנטרומים, אינסוף צעקות וחיפושים מייגעים של פעילות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה