הבלוג של איילת ונציה - מישר

ידיים מלאות

סוף סוף אמא, אחרי מסע ארוך ומפרך, מייחלת שכל אישה שרוצה בכך תצא בידיים מלאות, ובטוחה שהכל, באמת הכל אפשרי. 3 בנות, בעל, בית, חתול, חיים וכל מה שבתוכם ובינהם. כותבת, מלווה, אוהבת, מבשלת, מחבקת, חיה. את החיים במלואם.

עדכונים:

פוסטים: 4

החל מפברואר 2015

המסע שעברתי בשנים האחרונות, היה מסע מופלא ומאתגר וקשה ובלתי נסבל ומדהים ומצמיח. כזה שהייתי רוצה להביא אותו לכל אחת שחווה קושי ולהגיד לה – תראי. אפשר.

זה מסע שהתחיל לפני 11 שנים. הוא התחיל אפילו קצת קודם אבל את נקודת ההתחלה האמיתית בחרתי לשים לפני 11 שנים. כשהכרתי את מי שהיום הוא בעלי. האיש שאיתי.

הוא הגיע עם שני ילדים מהנישואים הקודמים.

אני הגעתי מאותו מקום רק עם רצון וחלום על ילדים.

החלום שלי נפגש עם הרצון שלו ויחד הם יצאו לדרך…

בהתחלה זה היה נראה פשוט…ואז הבנו שצריך לראות רופא, בין לבין ארגנו לעצמנו חתונה, כמה סבבים של מתגברי ביוץ והופה…אנחנו בהריון ראשון. איזו שמחה. מצאתי את עצמי חופרת בפורומים, מחשבונים, טבלאות מעקב, ספרים, רק על פרק אחד אני מקפידה כל פעם לדלג…הפרק של ההפלות או “משהו עלול להשתבש”

אולטרא סאונד ראשון ועדיין אין דופק. לא נורא. כנראה הגענו מוקדם מידי. שבועיים אחרי, לא רק שעדיין אין דופק, גם אין התפתחות. הפנייה להפלה. ראשונה במספר. אני בשוק. לא מבינה מאיפה זה בא, וכמו פטריות אחרי הגשם צצים מייד סביבי כל הסיפורים על ההפלות הראשונות שמובילות להריונות עם לידות בריאות…

שלושה חודשים אחרי, הגוף כבר הבין את הפרנציפ לבד ואנחנו בהריון שני… אולטרא סאונד ראשון וישששש יש דופק. ידענו שפעם שנייה זה יעבוד. ברור. שבועיים אחרי, אני רואה את הצג של האולטרא סאונד, ושומעת את התנפצות השמיים עליי…אין דופק.אין התפתחות…הפלה שנייה.

וככה ממשיכים חיינו. מהריון להפלה, לבדיקות, למדקרים, למטפלים, למומחים, לעוד הריון ולעוד הפלה ולפרוצדורה כזו ואחרת, וקוראת בקפה ובקלפים, ולרב מפה ולרב משם והכוחות הולכים ואוזלים…והזמן כמו בשעון חול…נראה שגם הוא מתחיל לאזול…

בין לבין הגוף מאבד קצת עניין ואנחנו מעודדים אותו בזריקות והזרעות וגם איזה IVF בשביל הפרוטוקול ו…איכשהו, אנחנו מגיעים להריון ה 9 ולהפלה ה 9 שמרוקנת לי את כל האוויר והרוח מכל המפרשים. אני מרגישה כמו ספינה טובעת.

תחושת ריקנות עצומה ופחד נוראי ממלאים אותי. אני בסוף לא אצליח להיות אמא…זה מה שיקרה לי בסוף. אני משתכנעת ללכת לשירות למען הילד…טוב אולי אם אאמץ אחד, יבוא אחד גם משלי…הרעש שבו נטרקה בפניי שם הדלת, מצלצל באוזניי עד היום. גם על פונדקאות הסכמתי סוף סוף לשמוע…רק תנו לי לחבק תינוק!! ותוך כדי שאני צועדת ממקום למקום וצעדיי כבדים וליבי כבר לא סוחב את עצמו…אני נזכרת שלא קיבלתי מחזור כבר כמה זמן…עייפות. אין לי כוח לזה שוב. בדיקה ביתית…שני פסים. חזקים. בולטים. אי אפשר להתבלבל…הריון מס’ 10 יוצא לדרך…מה עכשיו? אני לא מסוגלת יותר…הרופא מלאך, זה שהלך איתי את כל הדרך כבר 8 שנים שולף את הקלקסן בבחינת “לא יועיל לא יזיק, בואי נגדיל מינון ונתפלל לבורא עולם…” שבועיים חולפים. יש דופק. עוד שבועיים חולפים. עדיין יש דופק. ושוב שבועיים חולפים…יקירתי, הגיע זמן שקיפות עורפית…באמת? אצלי? זו שאף פעם לא הצליח להגיע אפילו לא לשבוע 10??? כן. גם לשבוע 41 הגעתי. וילדתי. וקיבלתי את השי של חיי. ילדה יפה וחכמה, ועצמאית ומלאת שמחת חיים…אני אמא.

  IMG071

אני שפחדתי שלעולם לא אזכה לשמוע את המילה הזו, חובקת היום שתי בנות ומצפה בכיליון עיניים לשלישית. בת 43. נשואה באושר שרק מי שעובר מסע מפרך יחד מבין את ערכו, אמא ל 3 בנות. אני, עם ידיים מלאות. ולב מלא. וידיעה ברורה שבסוף הכל נהיה בסדר. ואם זה לא בסדר. זה עדיין לא הסוף. ואת הידיעה הזו, אני רוצה להביא לכל אישה שחווה קושי להביא ילדים לעולם.

עוד מהבלוג של איילת ונציה - מישר

תצוגה מקדימה

פוסט פורים

פורים 2015...עוד רגע צריך ללכת לגן, ערב קודם ישבנו אל תוך הלילה כדי להשלים את שמלות הטוטו שיהיו בבוקר הבסיס לתחפושת הפרפרית והליצנית...רגע לפני שאני לוחצת על המצלמה אני מסתכלת על התמונה וקולטת שקורה כאן משהו מופלא... ...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

הרגע שבו הבנתי שיש לי בעיה...

תקציר הפרק הקודם...זוג נפגש. מתאהב. רוצה להקים משפחה. עושה סקס. מתחתן (בסדר הזה) ומתחיל מסע...אחרי כמה חודשים, 2 קווים על המקל מסמנים הגעה למטרה...אז זהו, שלא. שם רק מתחיל המסע. שיימשך 8 שנים, ויהיו בו 9 הריונות ספונטניים, 9 הפלות...

תגובות

פורסם לפני 4 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה