הבלוג של איה תמרי

ayatamari

יועצת לכלכלת המשפחה, מלווה משפחות ויחידים לניהול נכון ולצמיחה כלכלית. אמא ל-3 בנות, גרושה, סקרנית, אוהבת לקרוא הכל (כמעט) חובבת סדר ובהירות בכל דבר.

עדכונים:

פוסטים: 28

החל מאוגוסט 2011

הפוסט הזה מוקדש לאמא שלי שנפטרה לפני שבע שנים. בדיוק ציינו את יום השנה לפטירתה.

אמא שלי הייתה ניצולת שואה. למה אני כותבת את זה? כי הייתה לזה השפעה גדולה על ניהול הבית.

צניעות:

אנחנו 5 אחים, גדלנו בבית מגונן (לפעמים יותר מדי).  גרנו בבית פרטי עם חצר, בימים שרמת השרון עוד הייתה מושבה קטנה. היה לנו מדיח כלים במטבח ומנקה שהגיעה כמעט בכל יום, אבל הבית היה בית צנוע, עם מקלחת אחת לכולם. לא היה לי חדר משלי.  אני גדלתי עם אחותי בחדר, הבנים היו יחד בחדר אחר והסתדרנו מצוין.

תמרי

האוכל הוא מרכז העניינים:

אוכל היה עניין מרכזי וחשוב, כנראה בגלל זיכרון הרעב בילדות. המקרר תמיד התפוצץ מכמויות אוכל והיו לי כמה חברים שידעו שאצלי תמיד אפשר לאכול, בכל שעה ובכל רגע נתון.

לזרוק אוכל היה אסור. עם זאת אני זוכרת שבגלל שתמיד המקרר היה מפוצץ, פעם בכמה זמן אמא שלי הייתה מנקה את המקרר ומגלה בקצה המדפים קופסאות גבינה ושאר מצרכים ישנים. 2 הכלבים שגידלנו נהנו מכל אלה. לחם ישן נאסף ונשלח אחר כבוד לתרנגולות של המנקה שעבדה אצלנו בבית.

כשגדלנו ועזבנו את הבית, נאלצה אמא שלי ללמוד לבשל בסירים קטנים ובכמויות קטנות. זה לא היה עניין פשוט למי שהתרגלה לבשל אוכל טרי מידי יום לגדוד של ילדים וחברים רעבים.

אבקת כביסה לשנתיים:

והיה את עניין הסטוקים – בתור ילדים תמיד צחקנו שאם יהיה מצור על רמת השרון – אנחנו מסודרים. יש אוכל בשפע שיכול להחזיק אותנו לחודש לפחות. וגם סוכר, ומלח, ואבקת כביסה.

כמה שנים אחרי שהיא נפטרה אבא שלי התקשר אלי יום אחד ואמר לי שנגמרה אבקת הכביסה. אוקי, לא הבנתי, מה הבעיה? אז התברר שמאז שהיא נפטרה הוא לא קנה אבקת כביסה כי היה בבית סטוק ועכשיו נגמר והוא לא יודע מה לקנות. מצחיק.

לקח לי כמה שנים טובות של מגורים מחוץ לבית להבין שאנחנו לא חיים במדבר ואם משהו נגמר במטבח, אפשר ללכת ולקנות. לקח לי עוד זמן ללמוד לבשל כמויות מדויקות, כי אני שונאת לזרוק אוכל.

אצבע על הדופק:

מצד שני אמא שלי הייתה בעברה מנהלת חשבונות וככזו היא ניהלה את כל ענייני הבית ביד רמה. היא לא דיברה איתנו על זה אף פעם אבל זה הורגש בבית.
אני זוכרת שהיא הייתה שולחת אותי פעם בכמה ימים לבנק להוציא דפי חשבון, בימים שלפני הכספומטים. הייתי נערה, ניגשת לפקידה שכבר הכירה אותי והייתי מקבלת ערימת דפים היא הדפיסה עבורי.
תמיד היא אמרה שהמשכתנא שלקחו בתחילת הנישואים שלהם עשתה אותה חולה. תמיד אבא שלי סיפר איך בתחילת הדרך הוא עבד ב-3 עבודות על מנת לשלם את המשכנתא כדי שלא יהיו חייבים לאף אחד כלום.

אמא

ומה למדתי מכל זה?

  1. לקנות רק מה שצריך ולא לאגור כמויות של מצרכים בבית. סתם חבל ומיותר.
  2. להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק ולדעת מה קורה אצלי בחשבון הבנק.
  3. להיות חרוצה ולעבוד קשה על מנת לממש חלומות שלי ולא להיות חייבת לאף אחד.
  4. לבשל כמויות מדויקות כדי לא לזרוק סתם אוכל.
  5. שאפשר להגיד לילדים לא. לא קורה להם כלום – להיפך, הם גדלים בסדר גמור.
  6. לא חייבים לגור בבית ענק עם המון חדרים – אפשר גם לגדל 2 ילדים בחדר אחד ובבית שיש בו רק מקלחת אחת. אני בכלל חושבת שזה עוזר לנו לגדל ילדים קצת פחות מפונקים.

אמא שלי נורא אהבה את חוה אלברשטיין. היה לה אוסף של כל הדיסקים שלה והיא יכלה לשמוע אותם שעות, ולזמזם את השירים שלה. אז הנה מחווה קטנה לאמא שלי.

איה תמרי,
יועצת ומאמנת לכלכלת המשפחה

http://ayatamari.co.il/

עוד מהבלוג של איה תמרי

תצוגה מקדימה

היום יומולדת

יש לי יומולדת. אני בת 48, לא מורידה רגע, לא מצניעה את הגיל. כל מה שיש לי הרווחתי ביושר. לא מתסכלת אחורה בחרטה. מרגישה שלמה עם עצמי. נתתי לעצמי מתנת יומולדת נהדרת, נסיעה של 8 ימים לבוסטון ולניו יורק – לבד, ביקור משפחתי וגם חופש...

תצוגה מקדימה

מחליפה עונות - קיץ - חורף

סיבוב קצר בקניון ביום שישי האחרון הבהיר לי שהחורף כבר כאן (וגם המבול שירד כשיצאתי משם). כל חלונות הראווה מלאים במגפיים ובגדי חורף רציניים, למרות שבכלל עדיין לא קר כל כך. אין כמעט אישה שלא שמחה לצאת לסיבוב שופינג עם פתיחת...

תצוגה מקדימה

למה חשוב שנשים יבינו קצת יותר בכסף - 4 דברים שאתן יכולות לעשות

ביום שישי שעבר דיפדפתי בעיתוני השבת , כהרגלי בקודש, ונתקלתי בידיעה באחד ממדורי הרכילות. הידיעה ציטטה אשת תקשורת ידועה ומוכרת מאוד שאמרה שאין לה מושג כמה ימי חופשה מגיעים לה, מהם תנאי הפנסיה שלה ואיך לקרוא את תלוש המשכורת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה