הבלוג של Avner Stepak

avnerstepak

מבעלי בית ההשקעות מיטב דש, לשעבר מנכ"ל מיטב ומתעסק המון שנים באופנה כתחביב נטו. רגיל כבר לתגובות של "מה עובר עליו?!" או "מאז שהוא רזה, הוא התחרפן" וכאלה. אז, לא, ממש לא התחרפנתי. אני בביזנס הזה של אופנה מגיל צעיר... +עוד

מבעלי בית ההשקעות מיטב דש, לשעבר מנכ"ל מיטב ומתעסק המון שנים באופנה כתחביב נטו. רגיל כבר לתגובות של "מה עובר עליו?!" או "מאז שהוא רזה, הוא התחרפן" וכאלה. אז, לא, ממש לא התחרפנתי. אני בביזנס הזה של אופנה מגיל צעיר מאוד. לצערי הרב הייתי מוגבל חלק ניכר מחיי מליישם את כל את זה על עצמי לפחות, אבל האחריות על התוכן של ארון הבגדים של הנשים בחיי תמיד הייתה אצלי. מהנעליים והתחתונים ועד השמלות. את הארון עצמו, להבדיל, לא אני קניתי. אני בכלל שתי ידיים שמאליות. מלבד קריאה, כתיבה, קניות וכו', אני גם שותף גאה ב-Zeek-it, סטארטאפ אופנה רציני שמפתח אפליקציה, שבקרוב אני מקווה שכולכם תכירו. משהו בין אפליקציית הלבשה מתוחכמת ל-Shazam של עולם האופנה. והכי חשוב: אופנה זו אומנות. ואני אספן.

עדכונים:

פוסטים: 4

החל מינואר 2015

טוב, נתחיל ישר עם ה-TOP10 שלי בבשמי גברים (נשים, שווה לבדוק לרשימת הקניות ליומולדת/נישואין הבא). כל הבשמים מקרב המותגים ה-”רגילים”, אלה שקונים בסופר פארם, ניו פארם, אפריל, דיוטי או כל פארם טיפוסי בחו”ל (גם אם כל פריט אופנה אחר מחלק ממותגי הבושם שברשימה, יהיה כנראה לעשירים בלבד, ע”ע Hermes, Burberry ושות’).

אני מזהיר מראש, למרות, שאני ממש לא מאמין במשפט “על טעם וריח אין להתווכח”, כי יש בהחלט טעם רע (ויש גם טעם רע בריח), בגדול, זו רשימה מאוד אישית ואני בטוח, שלכל אחד יש בשמים אחרים, שהוא מאוד אוהב או שמעוררים בו נוסטלגיה (או איזה בושם מהרשימה שלי שאולי מעורר בו חלחלה חלילה, רק כי מישהי זרקה אותו פעם באיזה דייט, כשהוא “לבש” אותו). בניתי את הרשימה מתוך כ-70 בשמים ,שאני מכיר ממש טוב וכמובן שקיימים עוד רבים וטובים, שאני לא מכיר או שלא נכנסו לדירוג שלי. עוד הערונת: כל החבר’ה ברשימה הם בגרסת EDT או EDP.

הערת מקרא: כל בושם עשוי מתערובת של תמציות ריח שונות: פרש ספייסי, אמבר, טבק, וניל פצ’ולי, פרחוני, עצי ועוד. ציינתי את ה-”טעמים” הדומיננטיים יותר של כל בושם, כי זו אולי גם הדרך הכי קרובה לנסות להמחיש ריח באמצעות האינטרנט.

מקום 1 – Versace. The Dreamer. אני מודה, חלק מהאהבה המיוחדת שלי לבושם הזה, שלדעתי די קשה להשיג בארץ (כאן מוכרים בעיקר את ה-Eros האח הצעיר, והפחות מוצלח), נובעת גם מנוסטלגיה אישית שלי מלפני הרבה שנים. הוא כבר ותיק בשוק. מ-1996. כשחזרתי מחנות הבשמים בשיקגו, אי שם לפני ח”י שנים, והאוצר בידי, עלו ברשתות הטלוויזיה, ה-Breaking News לפיהם ג’יאני ורסאצ’ה נרצח בפתח אחוזתו, בקיץ. Creepy. חזרה לבושם: מתקתק והתמציות הבולטות שלו: ארומטי (הרבה), פרש ספייסי, קצת טבק וטיפונת פרחים. חזק מאוד יחסית, כמו שהיו עושים בשמים בניינטיז ולפני שנרגעו (לפעמים יותר מדי).

Versace The Dreamer

מקום 2 – Pal Zileri. Viaggio d’Africa. מותג אופנה איטלקי (בעיקר גברים) מהאהובים עליי. מכנסי בד מחוייטות יפהפיות, וגם חולצות כפתורים קצת יותר יצירתיות מהסטנדרט (אבל לא צועקות). בהתאמה, גם הבושם – אחד הטובים והמיוחדים ש-”טעמתי”. ממש נעים ויש לו יתרון דומה ל-Dreamer מלמעלה – לא תשמעו כמעט אפאחד אומר “אני מכיר את הבושם הזה..תזכיר לי?!” (וכן תקבלו לא מעט קומפלימנטים ושאלות “מאיפה זה?”). בחנויות שלהם הם מוכרים ארבעה סוגי בשמים לגבר במסגרת ה-Private Collection. האריזות זהות ומפריד ביניהן רק שם הדגם ופס בצבע שונה לכל סוג. ה-Africa הוא מבקבוק עם פס בצבע ורוד. אינסטינקטיבית קטלגתי אותו באופן טבעי כבושם “נשי”. התעקשתי ושאלתי את המוכרת, אם היא בטוחה שזה לגברים, והיא ממש נשבעה שכן. היא צדקה. בכל מקרה עצי וארומטי מאוד!

Pal Zileri Viaggio D'Africa

זה המקום לעשות אתנחתא קטנה מהרשימה ולהפריך, ולו חלקית, את המיתוס לגבי ריחות גבריים ונשיים. אין הרבה הבדל בין הטעם הגברי והנשי ככל שזה נוגע לריחות. 80% מהטעמים שלנו די זהים ורק בקצוות יש באמת תמציות יסוד שנחשבות “גבריות” או “נשיות” במבחני טעימה נייטראליים. זה נכון שתעשיית הקוסמטיקה מנסה לפעמים להקצין את מעט תמציות הריח המזוהות האלה, כדי לייצר גוון נשי או גברי, אבל חלק ניכר מהבשמים בשוק, הם למעשה יוניסקס לכל דבר. מה שכן בולט במחקרים – גברים פחות יאהבו בשמים נשיים בעוד שנשים רבות ילבשו גם בושם גברי (לפחות מבחינת טעם, בנטרול סטיגמות). לכן, אם תשימו לב למדפים בפארמים, בשמים נשיים יהיו לרוב יותר מזוהים כנשיים – אריזה, צבעים, כיתוב Woman וכו’ ואילו בשמים גבריים, בדרך כלל, לא באמת מכילים את צירוף המילים “Pour Homme” או אריזה גברית מובהקת – הם משווקים לרוב באריזות נייטראליות, ואלמלא מיקומם במדפים, ספק אם רובנו היו יכולים לקבוע שהם באמת “גבריים”. יאללה, חזרה לרשימה.

מקום 3 – Boss של Hugo Bossטעמים בולטים: עצי, וניל, קנמון ופירות. שילוב מתקתק ולטעמי מנצח. פחות חזק משני קודמיו, ולכן מתאים למי שרוצה ללכת עם (מתקתק) ולהרגיש קצת בלי…בקיצור, מעודן ואיכותי. למרות שלרוב הלייבל האדום, Hugo, יותר מוצלח בבגדים מאחיו ה-”עממי”, Boss, בבשמים איכשהו זה התהפך.

hugo boss perfumes 7

מקום 4 - Terre d’Hermes עצי מאוד, קצת ארומטי וקצת לימוני, מה שהופך אותו לקצת פחות מתקתק וטיפונת יותר כבד מהחבר’ה בשלישיה המובילה.

Terres D'Hermes

מקום 5 – Bottega Veneta Pour Hommeארומטי ועצי, קצת תבלינים ועור. טיפה יותר מבוגר מקודמיו, יותר מתקתק מ-Hermes אבל פחות מהשלישיה. אחד ממותגי האופנה האוהבים עליי לנשים. יש להם קו מאוד מיוחד בעיקר בנעליים ותיקים, אבל לא רק באקססוריז.

 Bottega Veneta Homme

מקום 6 – Burberry Brit. יש להם גם את גרסת ה-Rhythm  שקצת פחות אהבתי. המוצר המוביל בכל מקרה מבוסס בעיקר פרש ספייסי, ורדים, הוט ספייסי וקצת עצי. שילוב סולידי אבל חזק. מותג-על יוקרתי בינלאומי כמו Burberry, לא יכול להרשות לעצמו לפשל והוא אכן הצליח לייצר אחלה בושם!.

Burberry Brit

מקום 7 – Hugo Red. אחד האהובים עליי כשאני במצב רוח טוב. מתוק, פירותי, קצת לימון ומטאל. חדשני מאוד כמו שהלייבל האדום של הוגו בוס יודע לעשות בבגדים.

Hugo-Boss-Red

מקום 8 – Armani Code– לימוני, עור, ארמוטי וקצת פרחים וטבק. בושם מאוד “רחב” במגוון התמציות שלו. אני בכנות פחות אוהב את הבגדים של ארמאני ואולי קצת קיפחתי בתת מודע בהתאמה את הבושם שלהם במיקום ברשימה שלי, אבל הוא ממש ממש איכותי.

Armani Code

מקום 9 – Dolce & Gabbana. The One. שם קצת מתיימר משהו, ועדיין בהחלט אחד הראויים ברשימה שלי. פרש ספייסי, אמבר, טבק, לימוני ומתוק. סולידי כמו הבקבוק המעוצב עם פקק עץ המהגוני שבראשו.

DG The One

מקום 10 – Chanel Allure משפחת בשמים שלמה מרובת גרסאות  משובחות (רגיל, ספורט, אקסטרים, גרסאות קולקטורים ועוד). המוצר המוביל המצולם – לימוני, ארומטי, פרש ספייסי, בלסמי קצת מתוק ועצי. סוג הבשמים שאם נותנים במתנה למישהו, אי אפשר לפספס איתם.

Chanel Allurev

למרות שהבטחתי רק TOP10, לא יכולתי להתעלם בכל זאת ממס’ 11 המצוין, Bvlgari BLV– בושם דומיננטי (אני אגב מאוד אוהב את גרסת הסטיק-דאודורנט שלו), פרש ספייסי מאוד, קצת ארומטי ועצי.

Bulgari Blu

קטגוריית בשמי הבוטיק: 

הכוונה כאן לבשמים אישיים (רוקחות פרסונלית) או למותגי הבוטיק היוקרתיים יותר, שלרוב לא תמצאו בפארמים רגילים, אלא בחנויות בוטיק מיוחדות (כמו “בית הבושם” בן יהודה 112 תל אביב). אני מאוד אוהב יצרנים כמו Creed, שכבר מייצרים בשמים מאות שנים לכל מיני שושלות מלוכה, נפוליאון וכו’ ולבתים נחשבים אחרים כמו Montale או L’artisan. מאחר ומדובר בבשמי בוטיק, קטגוריה זו קטנה הרבה יותר, ולכן אני מציין רק את ה-3 הטובים ביותר לטעמי:

במקום הראשון – הבושם האישי שלי. Spring in the Forest, מבית “רוזן &ז’ילנסקי” של אסף רוזן משוק הפשפשים (ר’ פנחס 10 יפו). חוויה אמיתית של רוקח בשמים, שבשעה פנויה (הכי כיף בשישי בבוקר מוקדם לפני שהשוק מתפוצץ), מרכיב לכם בושם אישי, לפי הטעם שלכם מכל התמציות השונות. הרחבה בבלוג נפרד.

אסף רוזן. כן, הוא גם רוקח.

אסף רוזן. כן, הוא גם רוקח.

20141024_110538

מקום שני – Wood and Spices של Montale. WOW!!!. כשמו כן הוא…שילוב מתקתק של תבלינים (בעיקר בלסמי) וכפיסי עץ עם קצת עישון…יאממי!.

Montale Wood and Spice

מקום שלישי – Aventus מבית Creedאחד הטובים של בית הבושם המלכותי הזה. פירותי, מתוק, קצת עור, עישון וכפיסי עץ, שטיפונת מזכירים את המונטל לעיל.

Creed Aventus

 

בשמים ומוצרי ריח – מבוא פלוס…

יש קטגוריות שונות בעולם הריח, שלכל אחת תפקיד אחר ולעיתים גם מקומות “לבוש” שונים. קצת כמו ההבדל בין חולצה, מעיל, שמלה וכו’. כולם מגיעים מעולם הבגדים, כולם מכסים את פלג הגוף העליון, אבל לכל אחד פונקציה אחרת – יומיום, יציאות, מפגש אינטימי וכאלה.

יש דרגות עוצמה שונות למוצרי הריח – מבושם של ממש (Perfume) שמכיל 15%-30% של ריכוז חומרי הריח, דרך מי בושם (Eau de Parfum), EDP, שמכיל 8%-15% מאותו ריכוז וכלה ב-Eau de Toilet (EDT), שמכיל 4%-8%. הדרגה הנמוכה ביותר היא Eau de Cologne (EDC) שמכיל 3%-5%. ההבדל הוא בעוצמה ובעיקר במשך הזמן שהריח ישרוד עליכם…מ-6 שעות לבושם אמיתי עד 2-3 שעות ל-EDC  ו-EDT. כמובן שהבדל מהותי נוסף הוא המחיר – בושם אמיתי יהיה יקר פי כמה מ-EDT של אותו בסיס ריח ומותג.

דאודורנט זה לא בושם! דאודורנט נועד להתגבר על מפגעי ריח שנובעים מזיעה– חלקם ממש מונעים את עצם ההזעה, וחלקם מונעים את הריח שנובע מההזעה. כדי לא לייצר בלבול בינו לבין הבושם שאתם לובשים, אני מעדיף דאודורנטים בסטיק (ולא בספריי שאיתו פחות שולטים על אזור ההתזה), וגם מעדיף דאודורנטים אנמיים יחסית, שלא מאפילים על ה-EDT/EDP, או לחילופין כאלה שתואמים בריחם את המותג של הבושם. חלק ניכר מסדרות מוצרי הריח של מותגים מוכרים שנמכרים ברשתות הפארם, ממילא מכיל את כל סקאלת המוצרים בריח דומה, כך שאין בעיה לייצר התאמה.

איפה “לובשים” בושם? בכל מקום שיש דופק בגוף (בחלק העליון של הגוף כמובן…). כלומר, בפרק היד, מרפק פנימי, אזור הצוואר, הטאבור ולמי שממש מתעקש, אפשר גם באזור הלב. לא בשיער, לא בבית השחי (מפגש עם דאודורנט עלול ליצור מגע כימי שמזכיר ניסויי מעבדה בתיכון), לא מורחים אותו על כל היד, והכי גרוע (אבל הכי נפוץ, גם אני חוטא בזה לפעמים) – על הפנים. זה מייבש את העור (בלוג קרמים יגיע בהמשך) ולא ממש בריא לו (בטח בריכוזים הגבוהים יותר).

טריק נוסף ללבישת בושם הוא על הבגדים, אבל לא בהתזה ישירה. שימו על המיטה את ה-”מערכת” שאתם מתכוונים ללבוש בבוקר לעבודה, ורגע לפני שלובשים אותה, התיזו ענן קטן מלמעלה שינחת בכיף על הבגדים. המיומנים יתיזו גם בעמידה לכיוון הנגדי לגוף, וייכנסו בהליכה לתוך ה-”ענן” שיצרו.

כמו בגדים, אני טוען, שגם בבשמים, כשאנחנו כבר קונים לבן או בת הזוג שלנו, אנחנו קונים בעצם גם לעצמנו. הרבה פעמים בחיי כשקניתי שמלה למיכל, דוגמנית הבית, אם היא לא מאוד אהבה, הייתי אומר לה: “זה לא בשבילך, זה בשבילי”. כך במובן מסוים לגבי ריחות. ברור, שאי אפשר להכריח מישהו “ללבוש” בושם, שהוא או היא לא אוהבים, אבל מצד שני זה לא נורא, אם זה לא יהיה הדבר הכי אהוב במלתחה שלכם, אם זה עושה טוב למי שאיתכם…

כשקונים לעצמנו, להבדיל, כמובן שנחפש את הריח שאנו הכי אוהבים. אחת השגיאות הנפוצות ברכישת בשמים מגיעה מהטסטרים. האפקטיביות האמיתית של מוצרי EDTאו EDP מגיעה אחרי 3-5 דקות, תלוי בריכוזיות של החומר. אנחנו בד”כ נחכה במקרה הטוב 10-20 שניות להתנדפות מרבית האלכוהול כדי להריח, אבל גם אז, אנחנו ממש לא מריחים את המוצר הסופי כי הוא לא ממש “התייצב” וברקע מתבלבלים גם מריחות הפארם הכלליים. ואז לפעמים מגיעים הביתה ואחרי התנסות מעשית, מתאכזבים מהריח של המוצר שקנינו (קרה לי לפני חודש עםLuna Rossa  השחור של Prada). לכן מומלץ, לאחר שכבר משתמשים בטסטר, ללכת ל-3-4 דקות ולהתרחק מאזור הבשמים, כדי להיות בסביבה יותר נייטראלית. נכון, זה מאריך את תהליך הקניה, אבל מבטיח רכישה מדוייקת יותר.

בהתאמה גם הניסוי של מוצר הריח על אותם בריסטולי הרחה ברשתות הפארם או בחנויות בשמים, ולא על הגוף שלנו, לא מדמה מספיק טוב את המציאות שלאחר הקניה. אנחנו לא לובשים בשמים על בריסטולים, אלא על העור וחלקית על הבגדים שלנו. אין ספק שהבריסטולים עדיפים, על ערבוב ריחות על הגוף שלנו והבלבול ממושא הבדיקות שלנו, אבל בינינו, גם בבריסטולים אנחנו מהר מאוד “משתכרים” ומתחילים להתבלבל.

חוש הריח שלנו אפקטיבי לזמן מוגבל, וממש כמו שכשאנחנו מודדים בגדים ביום קניות מתיש וארוך, אנו קצת מאבדים את חוש השיפוט לקראת סוף היום בהשוואה לשעת הקניות הראשונה (ולפעמים מרוב תסכול שלא נחזור בלי כלום, סתם קונים משהו מאולץ, שלא בהכרח מחמיא לנו ומפספסים את הפריט הראשון שמדדנו, שבהרבה מקרים בדיעבד היה דווקא הדבר הנכון לקנות), כך גם עם בשמים, רק בהפרש של דקות. לכן טיפ קטן לקניית בשמים – קחו איתכם שקית קטנה של קפה נמס (או כל שקית קפה מאולתרת אחרת) ובין “טעימה” אחת לשניה, תריחו מהקפה. זה ינטרל לכם את הריח של המוצר האחרון שבדקתם.

טיפ נוסף – הריחו את הבשמים על העור שלכם או על חתיכת בד (בגד או בד שתביאו איתכם). זה לעולם יהיה טוב יותר מכל בריסטול גם אם אי אפשר בו זמנית לבדוק יותר מ-4 דוגמאות על הגוף ועוד קצת על בד נפרד.

איפה קונים? הפתעה. רשתות הפארם הישראליות, סופר פארם, ניו פארם, אפריל המחודשת ועוד, מציעות סחורה איכותית בינלאומית עדכנית, במחירים לגמרי סבירים. לא תמצאו פערי מילקי בברלין במוצרי ריח, ולפעמים המאמץ המושקע בשביל לחסוך 10 ש”ח לבקבוק של 50 מ”ל, נראה לי לא סביר. תזכרו, שכשאתם קונים מוצרי ריח בארץ (ואני לא מדבר רק על Adam ששרד מאז הילדות שלנו ושאר מוצרי Careline שמיוצרים בירוחם), אתם מפרנסים גם עובדים/ות ישראליים של רשתות הפארם, אפילו אם המוצר מיובא.

סוג חנויות שני שאני אוהב הוא המקומות שבהם אני אוהב לקנות את הבגדים שלי. לרוב המותגים, זולים או יקרים, יש מוצרי ריח משלהם. בגלל שזה סוג של One Shot, ולא קולקציית בשמים רחבה, יש להם נטיה לייצר מוצר לא רע בכלל. החסרון, לפחות לגבי המוצרים המוכרים, הוא בדיוק זה – הם הופכים נפוצים מדי, לרוב סופר מיינסטרימיים, וכולנו רוצים לפעמים להשאר קצת ייחודיים. ממש כמו בבגדים.

סוג שלישי והכי כיפי הוא חנויות בוטיק כמו “רוזן את ז’ילנסקי” בשוק הפשפשים (רוקח בשמים אישי, צריך לקבוע פגישה אישית וזו חוויה מדהימה, פרטים בבלוג הבא) או “בית הבושם” בבן יהודה 112 בתל אביב, שמוכר אמנם מותגים, אבל המון מותגי בוטיק מיוחדים ולאו דווקא רק את המיינסטרים.

עוד מהבלוג של Avner Stepak

תצוגה מקדימה

שמלות לגברים

לפני שאתחיל, אני שוב רוצה לערער את תפיסת היסוד לפיה, אשה קונה שמלה לעצמה. ראשית, כשאתן קונות, זה גם בשבילנו הגברים, לכן, גם לנו אמור להיות משהו להגיד בעניין. שנית, אני ממש חושב שגבר יכול לקנות שמלה לאשה. אנחנו אמורים להכיר את...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תיק השקעות

זה הפוסט הראשון שלי. מבקש רחמים והתחשבות מראש. רקע קצר: אני חובב את הביזנס הזה מגיל צעיר. גם אופנת גברים אבל בעיקר אופנת נשים. וכן, אני סטרייט משהו, למרות תחביביי הנשיים הכוללים גם החלקה אומנותית על הקרח ובילדות אפילו...

תגובות

פורסם לפני 5 years

היי כולם!

כן, אני רגיל כבר לתגובות של "מה עובר עליו?!" או "מאז שהוא רזה, הוא התחרפן" וכאלה. אז, לא, ממש לא התחרפנתי. אני בביזנס הזה של אופנה מגיל צעיר מאוד. לצערי הרב הייתי מוגבל חלק ניכר מחיי מליישם את כל את זה על עצמי לפחות, אבל האחריות...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה